"רציתי לספר לכם שתינוקות רבים נקראו על שמכם בארץ ובעולם"

הרב שמואל סלוטקי הוא אביהם של נועם וישי סלוטקי שנפלו בקיבוץ עלומים בשבעה באוקטובר. במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך" הוא סיפר להם על מה שקרה למשפחה בזמן שחלף מאז לכתם.

הטקסט המלא של הרב שמואל:

נועם וישי האהובים שלנו,

עברו כמעט שנתיים מאז אותו יום בו יצאתם, כתף אל כתף, בגבורה שאין לה אח ורע - ונפלתם יחד בקרב מול המחבלים שחדרו לעוטף. מאז, עולמנו התהפך. שום דבר איננו כשהיה, כי לחיות בלעדיכם - זו מציאות אחרת לגמרי. מאז לכתכם אנחנו מנסים לאסוף את השברים, להמשיך לנשום, ולבנות חיים חדשים סביב החלל הענק שהשארתם.

נועם, בנך נטע יהודה הולך וגדל. הוא כבר בן שלוש, ילד חכם, סקרן ושובה לב, מדבר איתנו שיחות שמבוגרים מנהלים. בכל חיוך שלו אנחנו רואים אותך. הוא חסר אותך מאוד, אבל עדי רעייתך הגיבורה עוטפת אותו בכל האהבה שבעולם. אנחנו מצטרפים אליה, מוסיפים עוד שכבה של חיבוק ונשמה - כדי שירגיש אותך קרוב, גם אם אינך כאן.

ישי, בתך בארי שחר - אותה הכרת רק שישה שבועות - כבר בת שנתיים. ילדה מקסימה עם עיניים יפות כשל אבא, מלאה בחוכמה ובעצמאות, ממשיכה לגדול ולצמוח. אביה רעייתך המדהימה מגדלת אותה באהבה גדולה, וממלאת את הבית בחום, באור ובשמחה. ודאי היית מתמלא גאווה לראות אותן יחד.

מאז שנפלתם היו לנו גם רגעים של שמחה - ובכל שמחה כזו מהולה מורכבות עצומה. אביה ושיראל התחתנו ממש אחרי השלושים, כדי להכניס אור בתוך האבל.

יונתן, אחיך התאום ישי, נישא לעופרה דווקא ביום הולדתכם – וגם שם, הורגש חסרונכם במידה שקשה לתאר.

ושפרה, אחותכם שגרה איתכם בבאר שבע – היא זו שדווקא בזכותכם מצאה את נריה, אהבת חייה. בדרך חזרה מחופשה בסרי לנקה, כששמעה שאתם נעדרים, הקב"ה שלח לה שלושה צעירים בדרך חזרה ליחידותיהם, והם דאגו לה בכל הדרך. מתוך אותו רגע קשה נולדה ההיכרות - והאהבה. רק אתם כדבריה הייתם יכולים לסדר לה סיפור חתונה שכזה.

צביקי, אחיכם הקטן, כבר התגייס ותורם את חלקו בהגנה על המדינה. המשפחה כולה ביחד עשתה כ־2,000 ימי מילואים מאז תחילת המלחמה. כולנו מרגישים שהמשימה שהתחלתם - חייבת להימשך. ובתוך כל אלה נולדו גם חיים חדשים. לאביה ושיראל נולדה בת שנקראה על שמך, נועם. לאורי ושיר נולדה עמית, ששמה מבטא את הרעות והאחווה שאתם השארתם לנו. ולשפרה נולדה ממש לאחרונה בת בכורה. מעגלי החיים ממשיכים להסתובב – ואתם חסרים בכל צעד וצעד.

נועם וישי, הייתם תמיד אנשים צנועים, שלא ביקשו כבוד או פרסום, ודווקא אתם הפכתם לסמל לאומי. מעשה הגבורה שלכם - היציאה לקרב בלי שנקראתם, ההסתערות מול עשרות מחבלים רק עם אקדחים - הפך אתכם לדמויות מופת בסיפור הציוני. על כך קיבלתם את אות הנשיא לגבורה אזרחית.

אבל, האותות אינם העיקר. המורשת שהשארתם היא של ערבות הדדית פשוטה, של מסירות אין־סופית, של אחריות שלנו זה לזה כאן במדינת ישראל.

הסיפור שלכם מספר שאפשר להיות שונים בדעות, באורח החיים – ועדיין לעמוד יחד, בלב אחד, למען עם ישראל. דווקא בימים של קרע ופילוג - בלכתכם השארתם צוואה ברורה: עם ישראל הוא אחד. זו המשימה שלנו - לחיות כאן יחד, מתוך עבר משותף, ומתוך עתיד שבידינו לבנות. וכעת, מכוחכם אנחנו פועלים ועושים למען חיזוק הלכידות והחיים המשותפים בעם ישראל.

מאז שנפרדנו זכינו לראות שורה ארוכה של מפעלי הנצחה שנעשו לזכרכם. תינוקות רבים נקראו על שמותיכם בארץ ובעולם. זוג תאומים זכו להיקרא נועם וישי. נכתבו ספרי תורה, נחנכו מסלולי טיול על שמכם, הוקמו ספריות ומפעלי חסד. אפילו בעולם הווירטואלי נוצרו אתרים לקריאת שמות ולשידוכים לזכר נופלי חרבות ברזל. כמעט בכל ספר שנכתב על השבעה באוקטובר - שמכם נוכח. כל זה נעשה מתוך הערכה אינסופית לכם, ומתוך רצון להפוך את מה שעשיתם לצוואה ולמורשת לדורות הבאים.

החיסרון שלכם נוכח בכל רגע - בשבתות, בכינוסים משפחתיים, ובעיקר ברגעים קטנים. כשבחתונה הצלם קורא לכל האחים לעמוד עם החתן והכלה – אנחנו יודעים, לא כולם יכולים לעמוד שם. הכאב צורב, אבל לצדו יש גם גאווה ענקית. גאווה במה שהייתם, במה שעשיתם, ובמה שהשארתם לעם ישראל כולו.

נועם וישי שלנו, לעולם תהיו חסרים לנו, ולעולם תהיו חלק מאיתנו.

אנחנו מבטיחים להמשיך לספר את סיפורכם, כדי שדורות רבים עוד יגדלו על הרעות, הערבות ההדדית והמסירות שלכם לעם ישראל.

אוהבים, גאים ומתגעגעים,

אבא ואמא בשם כל המשפחה

"רציתי לספר לך" הוא פרויקט שבו קרוביהם של מי שנרצחו או נפלו במלחמת "חרבות ברזל" מתייצבים מול המצלמה לציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר. הקרובים מספרים מה קרה מאז לכתם - ומה הם לא הספיקו להגיד להם במהלך חייהם. לכל הקטעים

עורכת וידאו: מאיה בר