"רציתי לספר לך שהבת שלך אלמה נמצאת בידיים טובות"

גיא אטיאס הוא בעלה של ליאור אטיאס, שנרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך", הוא סיפר, יחד עם שיר דבש, גיסתה של ליאור, על מה שקרה בזמן שחלף מאז לכתה.

הטקסט המלא של גיא:

ליאורי שלי,

אין דבר מוזר יותר מלכתוב לך מכתב, כי את כבר לא פה איתי, איתנו...

ליאורי, את כל כך חסרה לנו בנוף חיינו, החצר האהובה שלך, שנועה היקרה ממשיכה לטפח ולתחזק, גם היא מרגישה בחסרונך, הרגעים הכי חשובים וטובים שלנו, קרו בחצר הזו, כל השיחות העמוקות, כל התובנות שהגענו אליהן יחד, כל ההחלטות החשובות כמו גם הצחוקים המטופשים והכיפיים, רובם ככולם קרו בחצר הזו שלנו.

בטח היית מצטערת לשמוע שליר האהוב שלנו הלך לעולמו לפני מספר חודשים, המהירות בה הוא הזדקן לאחר לכתך, הוא בטוח חש בחסרונך, חשוב לי שתדעי שעידו, יחד עם כל צוות המרפאה, הגיע לפה כדי להיפרד ולסיים את חייו בחמלה ובאהבה אין קץ.

מבחינתי הכי קשה, שאין לי יותר עם מי לחלוק בגאווה את ההתפתחות והגדילה של אלמה שלנו, לא להאמין שהיא כבר בכיתה ג', ילדה מהממת, בוגרת, חכמה, מקובלת ומוצלחת, בדיוק כמו שהכרת, רק בוגרת בשנתיים ועם יכולת התמודדות מרשימה מאוד.

כמובן שאני משוויץ בה בכל הזדמנות, בפני כל מי שנקרה בדרכי, אבל זה לא אותו דבר, הכול כבר לא אותו דבר ואף פעם לא יהיה, אבל כמו שאמרת לי כחודש לפני לכתך, ידעת שאת יכולה להיות רגועה בהקשר הזה, אנחנו מסתדרים, אלמה בידיים טובות, אנחנו עטופים באהבה, גילי שלנו צמודה אלינו וממשיכה להיות אמא שנייה לאלמה המשפחות שלנו החברים והחברות, כולם מנסים ועוזרים לנו כמיטב יכולתם לעמוד על הרגליים ובהצלחה לא מועטה, שירן ורותם ממונות על אגף החינוך בבית ועושות עבודה מהממת.

רציתי לספר לך שמאז שהלכת, לא מעט השתנה כאן: מור ודניאל עברו לגור לידינו ואנחנו מתראים לא מעט, מור הביאה לעולם את אור, אשר כשמה כן היא, מביאה אור ושמחה לכל המשפחה, אנחנו צוברים המון רגעי אושר יחד, נמשיך בזה וגם נלמד אותה הכול על הדודה המדהימה, שלעולם לא תכיר באופן אישי. יש לך עוד אחיין חדש שלא תכירי, שמו ליאו, הבן של שיר ואיציק. גם הוא כמובן נקרא על שמך, נולד לנו חיוך וסביבו גדל ילד, ילד מתוק וחמוד ממש, גם הוא לא ידע כנראה באמת מה הוא הפסיד רק כי הגיע לעולם באיחור קל... ננסה להשלים לו את החסר כשיגדל...

דודיק נמצא בזוגיות עם נועה והם עברו לגור יחד, ההורים שלך מתמודדים בדרכם עם חסרונך, גם ההורים שלי, יש לנו חתולה חדשה ושמה אריה. היית מאמינה שמור ודניאל הצילו שגר שלם, שמרו עליהם בריאים ושלמים במשך חודשים ומצאו לכולם בית חם ואוהב, בדיוק כמו שאת לימדת אותם, את כולנו.

לו רק יכולת לראות את העצרת העצובה והמרגשת כל כך שהתארגנה לה בספונטניות אל מול המרפאה הוטרינרית של עידו, שכל כך אהבת, בימים בהם עוד היתה לנו תקווה שתחזרי. כמה אנשים הגיעו עם בעלי החיים שלהם, להדליק נר, להשאיר שלט קטן שממוען אלייך. אני כל הזמן שואל את עצמי מה היית מרגישה אם יכולת לדעת על כמה חיים השפעת, בכמה אנשים נגעת, עם כל הטוב שבך, עם האהבה האמיתית לבני האדם ובעיקר לבעלי חיים, שהייתה בך.

ליאורי יפה שלי, את החמלה והיכולת לזהות כל אדם, שקוף ככל שיהיה מבחינת החברה, בוודאות הצלחת להעביר הלאה, גם למור ולדודי וגם ובעיקר לאלמוש שלנו, שבין כל שאר הדברים הטובים שקיבלה ממך בירושה, ירשה גם את התכונה המקסימה הזו וכמובן שאת האהבה והחמלה לבעלי החיים באשר הם. לא היית מצפה למשהו אחר מילדה שכעסה על מי שחשב להרוג נמלה, נכון?

גם הדרך בה אני בחרתי להתמודד עם האובדן והחוסר הייתה משמחת אותך מאוד. התחלתי לטפל ולדאוג גם לעצמי, כמו שרצית תמיד, טיפול פסיכולוגי, טיפולים אלטרנטיביים לגוף ולנפש, הצטרפתי לקבוצות תמיכה, ממש דוגמן טיפולי. הכי חשוב מבחינתי, גיליתי את כוח הריפוי של הים, הצטרפתי לעמותה מדהימה שנקראת "בית על הים". זה התחיל כקבוצת תמיכה שמשתמשת בכוחו המרפא של הים וגם מלמדת לגלוש על הדרך והיום אני גם מתנדב בעמותה, מלווה משפחות עם צרכים מיוחדים ומשתתף בימי קהילה והתנדבויות שונות עם פצועי צה"ל, משפחות נפגעות פעולות איבה ועוד.

המעבר מלהיות מישהו שנזקק לטיפול למישהו שמסייע ומעניק טיפול בעצמו לאחרים, מהווה עבורי מעין ניצחון קטן, מעניק לי כוחות ומעצים אותי בצורה שלא הייתי מאמין שאפשרית, אני מסיים מפגש עם אנשים שהצלחתי לעזור לחבר לים ולרצון לחיות חיים טובים יותר, הם מודים לי בהתרגשות על מה שעשיתי עבורם ואני רק מרגיש שאני צריך להודות להם, כי מה שאני קיבלתי מהמפגש הזה היה לא פחות ממה שהענקתי, נראה לי שזה משהו שעד לא חווית, יהיה לך ממש קשה להבין, את לעומת זאת, כבר הבנת את זה מזמן.

הלוואי וכל העולם היה יודע איזה אדם מיוחד ויוצא דופן היית. כמה אור הבאת לכל חלל אליו נכנסת, כמה כוח היה בגוף הקטן שלך ובנפש הטהורה והייחודית שלך. אם כל אדם שפגשת בחייך והשפעת על חייו או על חיי בעל החיים שלו, יעשה מעשה טוב אחד בשמך ובשם המורשת שלך, העולם שלנו יהיה עולם טוב יותר וכנראה שגם את תחייכי לך חיוך גדול של סיפוק במקום מושבך, יהיה אשר יהיה.

דבר אחד אני יכול להבטיח לך, בשבילנו, כל אוהבייך, את תישארי תמיד חלק מהותי וחשוב, משפיע, משפר, מעודד ומעלה חיוך, מורת דרך של נתינה, אהבה וחמלה, אז מבחינתי זה אומר שתחיי לנצח בליבנו וזו הנחמה שלי, אוהב אותך, לתמיד.

גיא.

הטקסט המלא של שיר:

ליאורי,

אני מרגישה שעבר כל כך הרבה זמן מאז ששמעתי ממך ועדיין זה כואב כמו הרגע הראשון. הזמן לא עושה את שלו, פשוט לומדים לחיות בלעדייך. זה מבאס, זה כואב, זה בלתי נתפס שאת לא פה.

עברו שנתיים מהיום הנוראי, מהרגע ששמעתי את הקול שלך בהודעה קולית אחרונה שדיברנו יום לפני, הבטחת שתשמרי לי על הבנות באותו השבוע כי אני הייתי צריכה להיות בחופשה שסיכמנו עליה חצי שנה מראש. כי רק לך יכולתי לשלוח הודעה חצי שנה מראש ואת ישר פתחת יומן ושלחת לי: ראי זאת כסגור!

כי רק את יכולת להסכים לשמור עליהן כי הבטחת משהו ואת צריכה לקיים למרות שקיבלת הצעה לטוס לאנשהו, בדיוק באותם תאריכים. כי את, רק את, יכולת לסמן בצבע סגול ביומן חופש, לא רק ליום כמו שביקשתי אלא ליומיים למרות שלא ביקשתי. כי כזו היית ראש גדול ולב עצום.

את יודעת? אני פתחתי חמ”ל אמיתי כשחיפשנו אותך. מלבד ראש הממשלה דיברתי עם כולם, אין מישהו שלא תחקרתי. חיפשתי, רציתי למצוא משהו עלייך. כשהגיעו להודיע שאת כבר לא פה, אחרי 10 ימים, אנחנו ידענו מראש. רק חיכינו לאישור הסופי.

את יודעת ליאורי? העולם הזה השתגע, בטח היית אומרת עזבו אתכם שטויות, תחיו כאילו אין מחר, תחייכו, תשתו, תהנו, תרקדו, תהיו אמיתיים. אני מנסה באמת לקחת המון ממך, ממה שלימדת אותי שהחיים יותר קלילים ממה שהם ויש לנו בחירה לעשות מה שאנחנו רוצים למרות הכול. שאם לוקחים החלטה אז עומדים בה ועושים הכל בשביל זה.

אני מתגעגעת אלייך! אני מתגעגעת לשבת איתך בחצר ולדבר על דברים מהותיים של החיים ועל שטויות חסרות בסיס באותה שיחה, אני מתגעגעת לשאול אותך מה אתם עושים ולקבל תשובה: ".אנחנו בבית ולא באנו לנו לבוא חחחח". על היכולת שלנו לנהל שיחה, לא להסכים ב-80% מהדברים, אבל עדיין לאהוב מהנשמה.

בטח את מסתכלת מלמעלה, אחרי שהכרת כל כך הרבה אנשים מדהימים שיחד איתך עזבו את העולם שלנו. איזה פספוס! איזה הפסד בשבילנו! ואני אומרת להם: אתם רואים זו גיסתי האלופה! אין מוכשרת ממנה. היא עשתה את זה לכבודי, יוווו זה מטורף! אני סומכת עליה ב-100%. אני יכולה לשמוע את זה ממש בקול שלך, למרות שבזמן האחרון הוא קצת נעלם. אני מתחילה לשכוח אותו, אבל חוזרת להודעות שלנו ולהודעה הכי יפה שמישהו שלח לי בחיים וזו ההודעה שהקלטת לי אחרי יומ ההולדת השישי של אלמה. אני שומעת אותה המון, זה נותן לי כוחות.

וואו מאז שאת לא פה עשינו המון דברים לזכרך. את חלקם כבר הספקתי לשכוח. ארגנתי אירוע נשים לנשות העוטף שפונקו ממש וסיפרתי עלייך כמובן, אירועי התרמה לילדים, עשינו תגיות לכלבים ולחתולים עם חריטה לזכרך וחילקנו ללקוחות במרפאה, עיצבנו לך קבר שאולי היית אוהבת, ניסינו הכי קרוב שאפשר, שיהיה בו לב, פונט קליל ובצבע טורקיז שכל כך אהבת, וסוקולנטים, כי איך אפשר בלי?

את יודעת ליאורי הגינה שלך עדיין פורחת, אומנם לא כמו שאת עיצבת אותה אבל הרשנו לעצמנו קצת לסדר, לצמצם, לרסס מחדש אבל הסוקולנטים שלך שם. ולא רק שם הם במלא בתים!

עשינו אירוע לזכרך, בחצר שלך, מפגש אינטימי ומהמם שהגיעו אנשים שלא מכירים אותך ופשוט רצו לשמוע עלייך! על ליאור אטיאס. את קולטת? וחילקנו לאנשים סוקולנטים שיוכלו להמשיך את דרכך, לגדל לטפח ולאהוב אותם
חגגנו לאלמה יומולדת 7 והכנו עציצים, שכל ילדה לקחה הביתה. תקשיבי הכול פורח בבתים של האנשים כבר שנתיים אחרי, את בכל מקום.

חגגנו לך כבר פעמיים יומ הולדת בלעדייך. אבל כמו שהיית אוהבת, הדלקת נרות, עיצוב כי את יודעת שאני לא יכולה בלי זה והערכת את זה. אז לא ויתרתי, אפילו שינו גרסה של שיר שהיה בלשון זכר ללשון נקבה כדי שיתאים עבורך והזמר הגיע לשיר אותו בלייב באירוע.

בחנוכה הכנו ערכות לזכרך עם חנוכיות, נרות וסטיקרים. עשינו בהתחלה 50 ערכות. זה הפך מהר מאוד ל-300 ועדיין היה ביקוש נוסף. מאות אנשים הדליקו נרות חנוכה ביום ההולדת שלך במאות בתים אפילו בעולם.

ליאורי, אלמה שלך בידיים טובות. גיא אבא מהמם, הוא דואג לה בלי סוף, היא עטופה עם חברים/חברות, וכמובן המשפחה שכל כך כך אהבת שדאגת להגיד שבועיים לפני שעזבת אותנו כמה אנחנו חשובים וכמה את אוהבת אותנו.
ההורים שלי מתגעגעים אלייך בטירוף, אלי כמו אלי היה אצלך המון בחצר, יושב ומצחיק, שותה קפה ואימא שלי את חסרה לה מאוד. היא ממלאת את הזמן שלה בהמון שעות שלטיפול באלמה - לקחת לאסוף, לקנות, לפנק, לקחת לחוגים ולהרעיף אהבה.

אפרופו משפחה, יש לך אחיינית חדשה! מור ילדה כמה חודשים אחרי שעזבת אותנו, והילדה היא פשוט גוש של מתיקות. ילדה חלום וקוראים לה אור! את קולטת?

טוב נו, גם אני ילדתי עוד ילד, בן, לפני חצי שנה. ליאורי את היית עפה עליו הוא הדבר הכי מתוק שקיים, חייכן אינסופי, לבן כמו מרשמלו, מלא באהבה. וקראנו לו ליאו. את קולטת ליאורי? את בלב שלנו ובפה שלנו יום יום
אין יום שעובר שאנחנו לא מזכירים, נזכרים, מדברים.

ליב ואן יודעות שכשעובר פרפר לבן זו את שהגעת לברך אותנו ולתת לנו סימן וכולם יחד: “אימא הנה פרפר לבן”. אני, איציק והבנות עברנו דירה, יש בה חצר וגם את הסוקולנטים ששתלת לי בבית הקודם שעברו איתי יחד. בטח ראית את זה מלמעלה אי שם בעננים. כשאלמה ביקשה ממני שנעשה לך מסיבת חזרה, כשלא ידענו עדיין שלא תחזרי אלינו ושאנפח לך 100 בלוני טורקיז, אז החלפנו את זה ב”מסיבת” פרידה ובהלוויה שלך אנשים הפריחו לשמיים 100 בלוני טורקיז, את ראית את זה נכון? זה היה מדהים.

ואחר כך תלינו בלוני טורקיז מקרמיקה שאומנית מדהימה יצרה לנו ותלינו את זה במרפאה של עידו ובסטודיו של היוגה ובמכון קעקועים של אורי ואצלנו בבית. וואו ליאורי את כל כך חסרה! כמה בנאדם אחד היה משמעותי לכל כך הרבה אנשים ולכל כך הרבה חיות. אין שבוע שעובר שאני לא מקבלת סיפורים על מה היית עבור הלקוחות והחיות במרפאה של עידו. ששם בכלל זה מקום שאוהב אותך בלי גבולות!

לא מזמן אספתי המון סיפורים מכל האנשים שאהבו אותך על דברים טובים וזכרונות והכול יהפוך לספר לאלמוש שקצת תגדל ותוכל תמיד, אבל תמיד, לזכור אותך בצורה הטובה ביותר, את האימא שהיית, את החברה, את האחות, את הדודה, את האישה שהיית.

אני מבטיחה לך שאלמוש תמיד תהיה בת בית אצלנו, היא עטופה באהבה ותמיד אנחנו שם בשבילה, שאני תמיד אזכיר, אזכור ולא אפסיק לדבר עלייך. אני מבטיחה שאני אשמור את הדברים שלנו בליבי לעד. חשבתי השבוע אם היית פה או אם הייתה לנו אפשרות להיפרד מה הייתי אומרת לך? והאמת שאני שלמה. אני יודעת שתמיד אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך וגם את לי שזה בסוף הזיכרון הכי חשוב עבורי.

אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב
גיסתך, שיר.

 

"רציתי לספר לך" הוא פרויקט שבו קרוביהם של מי שנרצחו או נפלו במלחמת "חרבות ברזל" מתייצבים מול המצלמה לציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר. הקרובים מספרים מה קרה מאז לכתם - ומה הם לא הספיקו להגיד להם במהלך חייהם. לכל הקטעים

עורכת וידאו: מאיה בר