"אני לא מופתע שעשית את הבחירה הזאת, אני גאה בך על האומץ וההקרבה"
אורי אסף, בן זוגה של אושר ברזילי שנפלה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, סיפר במסגרת פרויקט "רציתי לספר לך" על מה שפספסה בשנה שחלפה ("אחותך הגדולה ילדה והיית אמורה להיות דודה") - ועל הדברים שהוא לא מסוגל לעשות בלעדיה: "מאז לא התקרבתי לבתי קולנוע"
אורי אסף הוא בן זוגה של אושר ברזילי, שנפלה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר. במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך" הוא סיפר לאושר על מה שקרה בשנה שחלפה מאז מותה.
הטקסט המלא של אורי:
אני אורי אסף, בן 20 ממזכרת בתיה, בן זוגה של אושר ברזילי, בת 19 בנופלה. אושר נפלה ב- 7.10 במוצב נחל עוז, בעת ששירתה כסמב”צית - סמלת מבצעים. באותה שבת אושר הייתה במשמרת בוקר בדיוק כשהתחילה המתקפה.
ברגע שהם פשטו על המוצב, לפי כמה קצינים שברחו וסיפרו לנו, הציעו לה לברוח עם קצין גשר גדודי. עכשיו אני לא יודע להגיד, אם זה היה משנה את הסיפור ואם המצב היה נראה אחרת אם היא הייתה בורחת איתו.
מה שהייתי רוצה לספר לך, זה שאחותך הגדולה ילדה והיית אמורה להיות דודה, בפעם הראשונה. אחותך השנייה ירדן מתחתנת ממש עוד רגע בחודש מרץ. חן, אחותך הקטנה, עברה טסט והיא מתגייסת ממש עוד מעט. הרבה דברים קרו פה מאז שהלכת.
אני אדבר רגע בשם עצמי, אני רוצה להגיד לך שאני גאה בך, אני גאה בך על ההקרבה, אני גאה בך על האומץ, גאה בך על נחישות והרצון לשרת ולעשות את מה שאת עושה בצורה הטובה ביותר ולהגיד שאני לא מופתע, אני לא מופתע שתעשי דבר כזה ושתקבלי את הבחירה הזאת כי בסוף זאת את. תמיד היית הכי טובה תמיד היית הכי חותרת. ואומנם אנחנו נשארנו פה להתמודד עם ההשלכות, אבל רציתי להגיד לך שעם כל העצב, הגעגוע ואולי גם קצת כעס, אני גאה בך בצורה הכי טוטלית שאפשר.
בכל שישי אני מגיע לקבר שלך, מניח לך את הזר של השושן צחור שאת כל כך אוהבת, מדבר איתך בתקווה שאת שומעת ורואה. אין יותר בשבת בבוקר לקום לנסוע לאיזה עגלת קפה ומשם להמשיך ל”יס פלאנט” לראות איזה סרט מצויר שאנחנו אוהבים כמו ילדים קטני,ם לצחוק על החיים, להמשיך לשבת באיזו פינה בטבע ולסיים את היום. אין את זה יותר.
אני גם אגיד לך שלא התקרבתי מאז לבתי קולנוע, אבל אני מאמין שזה עוד יקרה. כל דבר בזמן שלו ובקצב שלו. יש את השיר שלנו ”היא לא יודעת מה עובר עליי” של שלמה ארצי. גם בהספד, בהלוויה שלך החלטתי לקרוא שורה מתוך השיר הזה. ש”אומנם אין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל”. אז מיום ליום אני בוחר, טיפה יותר לבחור בחיים, טיפה יותר.
לחייך וללמוד להגיד תודה, אז אני מודה על ה-7 שנים איתך ביחד, על ה-4 שנים של זוגיות. אני אישית מתגעגע אלייך ברמות הכי מטורפות שאפשר. הגעגוע הזה זה איזשהו רגע שמלווה אותי מהשנייה שאני קם בבוקר ולא באמת בא לי לקום מהמיטה כי את לא שם לידי ועד הרגע שאני הולך לישון בלילה לבד, כשהצד שלך במיטה נשאר ריק.
אלו היו 4 השנים הכי טובות בחיים שלי. אני אסיים ואגיד שגם המשפחה שלך וגם החברים וגם אני נמשיך לקום כל בוקר ולבחור בחיים, עם כל הקושי שבדבר. אני בטוח שעוד נחזור לחייך ונדאג שהזיכרון שלך יועבר בצורה הטובה ביותר וישקף את מי שאת ומה שהיית בשביל כולם. עם כל הטוב שהעברת והפצת לעולם ורק להגיד שאני אוהב אותך כל כך ומתגעגע אלייך הכי בעולם. ובטוח שעוד ניפגש בסוף.
"רציתי לספר לך" הוא פרויקט שבו קרוביהם של מי שנרצחו או נפלו במלחמת "חרבות ברזל" מתייצבים מול המצלמה לציון שנה לטבח 7 באוקטובר. הקרובים מספרים מה קרה מאז לכתם - ומה הם לא הספיקו להגיד להם במהלך חייהם. לכל הקטעים