"רציתי לספר לך שעשיתי עליך סרט עם ארבעת החברים שלך שהפכו לאחים הגדולים שלי"
תמר אפל, אחותו של יפתח יעבץ, שנהרג בקרב בקיבוץ נחל עוז, סיפרה במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך" על ההחלטה לצאת לשנת שירות ("אני רוצה להגיד שזה היה בשבילי, אבל זה היה בעיקר בשבילך"), על הקושי להמשיך ליצור ולכתוב בלעדיו ("איך אני יכולה להמשיך משהו שלנו לבד?") - ועל הגעגועים אליו: "אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, למרות שלא תמיד הייתי אומרת לך את זה"
תמר אפל היא אחותו של יפתח יעבץ, שנהרג בקרב בקיבוץ נחל עוז בשבעה באוקטובר. במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך" היא סיפרה לו על מה שקרה בזמן שחלף מאז לכתו.
הטקסט המלא של תמר:
יפתוח,
איזה שם יפה יש לך.
אתה יודע, כשהייתי קטנה יותר, תמיד הייתי אומרת שהשם יפתח ממש יפה והייתי רוצה לקרוא ככה לילד שלי, אבל אני לא יכולה כי זה השם שלך, הוא שייך לך. אני מניחה שעכשיו אני יכולה.
כשאני צריכה לחשוב על דברים שאני רוצה שתדע עולים לי כל כך הרבה. ובכל זאת, הנה מצמצנו ועברו שנתיים. לא כל כך מצמצנו בעצם, לא בא לי לבאס אותך אבל היו שנתיים ממש קשות. וגם טובות, ומרגשות. הרבה מים עברו בנהר הזה שלנו, שלך. קודם כל שתי המשפחות המדהימות שלך התאחדו לאחת, את כל הדבר המשוגע הזה עברו יחד, זה לצד זה. את ימי שישי אנחנו עושים יחד, ארבעת ההורים שלך, ארבע האחיות, האח הנסיך היחיד וכל החברים שלך שבאים לשמוח ולבכות איתנו, תלוי ביום. בדרך כלל, זה גם וגם.
הלכתי לשנת שירות אתה יודע? הדבר היחיד שאתה התחרטת עליו. אני רוצה להגיד שזה היה בשבילי, אבל זה היה בעיקר בשבילך, אני מקווה שאתה גאה בי. ממש עכשו סיימנו את השנה, ובסבב סיכום אחת האימהות של החברים אמרה שהיא מרגישה שאתה עשית איתנו את השנה הזאת. אני גם קצת מרגישה ככה.
עשיתי עליך סרט. כן כן, תשב חזק בכיסא, עשיתי סרט שאתה המרכז שלו. עם ארבעת החברים המיוחדים שלך שהפכו לאחים הגדולים שלי, הם זרמו איתי על משהו שהיה נראה מטורף וכל כך מורכב, אבל עשינו אותו יחד, בערבה. שם הבנתי שהם איתי לכל החיים, שיש מי ששומר עליי, חוץ ממך.
אתה יודע, לקח לי זמן לחזור לכתוב. כאילו כל פעם כשהתחלתי הרגשתי שאתה אמור לקרוא את זה, ושאתה לא יכול יותר, אז הנחתי את העט. זה שרף לי את הלב. זה שלנו, אתה יודע. איך אני יכולה להמשיך משהו שלנו לבד?
אבל כמו שאמרתי בסוף חזרתי, ואני מרגישה אותך איתי בכל מילה או משפט או מחיקה של עצבים. אני מנסה קצת לכתוב כמוך, זה לא עובד.
אני יכולה להמשיך על עוד מיליון דברים כאלה, יש לי אינספור דברים לספר לך. אבל בא לי להגיד לך שאני בעיקר מתגעגעת. שורף לי מגעגועים.
אני מרגישה אותך בכל דבר, בכל דקה בכל שנייה. אתה איתי כשאני הולכת לישון וגם כשאני קמה בבוקר. אתה לא עוזב אותי, ולפעמים זה בלתי נסבל, יש רגעים שבא לי שתלך רגע, תתן לי קצת שקט. ואז הם מגיעים, והם מפחידים אותי עד מוות. הכול נורא מבלבל, ולפעמים אני מרגישה שאתה היחיד שהיית יכול להכווין אותי במסע המזויין הזה.
רציתי לספר לך שקראתי את המכתב שכתבת לי, אז לפולין, ימים ספורים לפני השבעה באוקטובר.
אתה כותב לי שם: "אני גאה בך מאוד, על מי שאת ועל הבן אדם שאת הופכת להיות. תנסי גם ליהנות במסע הזה, זה מותר וזה לא הופך את זה לפחות עמוק. להפך".
אני מזה מנסה יפתוח, במסע הלא צפוי, המעצבן העצוב הקשה שנכנסנו אליו. אני מנסה ללמוד ולהנות ולהשתפר ומה לא.
אפשר לומר שאלה היו מילותיך האחרונות אליי, אני רוצה שתדע שיישמתי אותם, אני כל יום מחדש קוראת, ומיישמת, ושומרת את זה איתי בלב.
אם הייתה לנו רק עוד שיחה אחת, הייתי אומרת לך שאני כבר לא כועסת. כעסתי, המון. אתה מכיר אותי, אז אני בטוחה שידעת שזה מה שיקרה. אבל אני רוצה שתדע שאני לא כועסת יותר, לפחות קצת פחות.
וגם, שתדע כמה שאני אוהבת אותך, למרות שלא תמיד הייתי אומרת לך את זה.
אף פעם לא האמנתי בחיים של אחרי המוות, זה היה נראה לי שטותי ותמים, אבל פתאום אני מאמינה קצת, בשל הנסיבות. אני יודעת שעוד ניפגש שוב יפתוח, אני פשוט יודעת את זה, ועד אז, אני מקווה שאתה שומע אותי, וסולח לי, וגאה בי, ושומר עליי.
אוהבת אותך יותר מהכול,
תמרי
"רציתי לספר לך" הוא פרויקט שבו קרוביהם של מי שנרצחו או נפלו במלחמת "חרבות ברזל" מתייצבים מול המצלמה לציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר. הקרובים מספרים מה קרה מאז לכתם - ומה הם לא הספיקו להגיד להם במהלך חייהם.
עורך וידאו: בן הורדי