הדוגמנית הישראלית שמביאה את הסטייל לדיור המוגן

את קריירת הדוגמנות היא התחילה לגמרי במקרה. "הייתי במספרה בתל אביב ולידי בדיוק הסתרקה מישהי שידעתי שהיא דוגמנית מפורסמת. היא פנתה אליי ושאלה אותי: "מה דעתך?" והופתעתי מאוד. "אני?!" הייתי כבר בת 24, אמא לילד בן שלוש", מספרת ומסבירה כמה זה היה חריג באותה התקופה עד כדי כך שאפילו כתבו עליה שהיא 'הדוגמנית שנכנסה בדלת האחורית', "בשנות ה-70 אם לא זכית בטקס מלכת היופי או בתחרויות לא פשוט נהפכת להיות דוגמנית". מה שהתחיל לגמרי במקרה בהדגמת קולקציות של בתי חרושת לבגדים לבעלי רשתות האופנה ששלטו בדיזינגוף, המשיך לתצוגות של בגדי ים של מיטב המותגים הישראלים ועד לשבועות האופנה בארץ ותצוגות בפריז ובלונדון.

כעת, במגוריה החדשים יחסית בפרוטיאה בכפר, רחל גלפרב, כיום בשם משפחה קידרון לא נטשה את עולם הדוגמנות. "מאז שעברתי לכאן ארגנתי כבר שתי תצוגות אופנה. ממש כאן בדיור המוגן", מספרת בגאווה, "בתצוגה האחרונה הצלחנו לשתף פעולה אפילו עם מותג אופנה מוכר. זו הייתה תצוגת אופנה אמיתית שראש המועצה הגיע להשתתף, הלכנו לפני למדוד את הקולקציה בחנות החברה ביפו והייתה אווירה שמחה ומעצימה", מספרת, "למרות ששנים רציתי להיות אנונימית, לא הצלחתי להתחמק מזה והיום אני נחשבת לדוגמנית של פרוטיאה בכפר בתל- מונד" היא חושפת במבוכה.

קידרון מספרת שהחלום הישן שלה הוא דווקא להיות שחקנית. הוריה שהגיעו מפולין לא ראו את מקצוע המשחק בעין יפה אז היא סגרה אותו במגירה כדבריה. "כשהגעתי לפרוטיאה בכפר מיד נרשמתי לחוג הדרמה ולמקהלה", מספרת קידרון בהתרגשות, "יישמתי מה שחלמתי עליו כל השנים בצעירותי. באתי לדיור המוגן ונהייתי שחקנית!" אומרת, "זה ממש להגשים חלום".

לפני כשלוש שנים רחל ובעלה יוסי החליטו לעשות את המעבר לדיור מוגן. "חשבנו שנעשה את זה בעתיד והיינו אמורים לעבור דירה ואז אמרנו למה לא עכשיו. כשראיתי את המקום זה דיי כבש אותי. לקחנו וילה, זה נראה ממש כמו כפר קטן", אומרת ומוסיפה ש"אין רגע דל. אין יום שאין פה פעילות. יש התעמלות אירובית, מכון כושר,  חוג לסריגה, קרמיקה, ציור, גילוף, אם מישהו משתעמם הוא יכול מהבוקר עד הלילה להיות בחוגים".

"אני יודעת שאני מושכת תשומת לב", מודה רחל, שנראית לפחות שני עשורים מתחת לגילה האמיתי, "נורא קל לשקוע בגיל הזה. אני שומרת על צחוק, שובבות, יושבת בפארק, יוצאת לאכול בבית הקפה או ימי ראשון בפאב. אותי זקנה לא מפחידה. אנשים קוראים לי פה לביאה".

כשרק עברו לדיור המוגן רחל ובעלה עברו אירוע קשה. היא מספרת שהסביבה התומכת בדיור המוגן עזרה לה להתמודד עם המשבר. כשעברה לדיור מוגן בנה נפטר, "הוא היה בן 54, נפטר לפני שלוש שנים כשרק נכנסתי לפה", משתפת רחל, "קשה להרגיש עליי. אני צוחקת, אני רוקדת, אני מתוקתקת, יש לי חבורה של חברות שאנחנו מבלות כאן יחד בכפר. אני פעילה מאוד בתיאטרון ובמקהלה ומחכה שיחזרו לפעילות אחרי מאדאם קורונה. אני חושבת שהסביבה פה בדיור מוגן זה משהו שמאוד עוזר".