"האומנות זה סם החיים": האמנית שלא מפסיקה ליצור גם בגיל 83
קירות דירתה של רחל פריזר בדיור המוגן מגדלי הים התיכון מלאים ביצירות אמנות אותן יצרה לאורך השנים. רחל בת ה-83 נולדה בחיפה, יש לה שני ילדים וחמישה נכדים ואת רוב שנותיה היא בילתה בירושלים. לפני שש שנים החליטה לחזור לגור ליד הים שאותו היא אוהבת כל כך.
בימים ללא קורונה, את יצירותיה של רחל אפשר למצוא במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון ארץ ישראל בת"א. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני מתעסקת במלאכה", מספרת רחל, "למדתי בבצלאל לימודי מתכת, זה אומר יצירת תכשיטים ותשמישי קדושה ואני מתעסקת בזה משנת 62'. האומנות זה סם החיים. כשטסתי לחו"ל המקום שהכי התגעגעתי אליו זה לבית המלאכה" היא אומרת.
לאחר ששנים התרוצצה בתערוכות ברחבי הארץ ושלחה יצירות לתערוכות מעבר לים, גם בימים אלה רחל לא מספיקה ליצור. בבית המלאכה שנמצא צמוד לדירתה במגדלי הים התיכון היא עובדת על יצירות ממגוון חומרי גלם. "כשהגעתי לדיור המוגן התנאי הראשון היה שיהיה לי גם חדר עבודה", היא מסבירה, "אז יש לי חדר עבודה כמו בית מלאכה קטן בנפרד מהדירה. יש לי שם תנור אימייל והיו תקופות שלימדתי מלאכה את הדיירים בדיור המוגן". בחודשי הקורונה הראשונים, רחל יצרה תערוכה מיצירת אימייל אותה פירקה לעשרות עבודות נפרדות והיא חולמת על היום בו תסתיים הקורונה והיא תוכל להציג תערוכה נוספת.
בתחום בו היא עוסקת היא בין החלוצות בארץ. היא האמנית הראשונה שמצאה שיטה לעבודה של אימייל על כסף ובעברה לימדה כיצד לעצב מאקרמה מחוטי מתכת. "אני גם סורגת, גם חוטים, אימייל, זהב, כסף ונחושת, אני מאתגרת את עצמי כל פעם מחדש", מודה פריזר, "התחושה של סגר הקורונה גרמה לי ליצור דברים חדשים מתוך הדברים הקיימים. לא יכולנו לצאת ולכן השתמשתי רק בדברים שהיו בתוך בית המלאכה, פירקתי עבודות ומחזרתי. הכנתי מהחומר הקיים עבודות חדשות".
את הבקרים מבלה רחל בחוף הים שצמוד לדיור המוגן. "מדי בוקר אני צועדת על שפת הים ולפעמים גם שוחה. לאחר מכן אני נכנסת לעבוד בבית המלאכה. אני לא מתכננת מראש, בית המלאכה זה המקום להתבטא, תוך כדי עבודה יוצאים דברים. עצם זה שאני עושה משהו בתקופה הקשה הזו שנעים וטוב זה גורם לי למצב רוח יותר טוב". לאחר העבודה בבית המלאכה רחל פוקדת את החוגים השונים שמציע הדיור המוגן ומתנדבת בספרייה. החוגים האהובים עליה כדבריה הם טאי צ'י ויוגה ומדי פעם גם "לצפות בהרצאה טובה".
"אני כבר שש שנים בדיור המוגן", מספרת רחל, "גרתי בירושלים והשכונה התחילה להתחרד. אני חיפאית במקור אז הים תמיד קסם לי. באיזשהו שלב החלטתי לחפש משהו ליד הים והתחברתי למגדלי הים התיכון. יש לי דירה מקסימה, אני מרגישה עצמאית וטוב לי פה".
אחד האתגרים של בני הגיל השלישי שיצאו לגמלאות ומצבם הבריאותי תקין הוא מחסור בתעסוקה, שמוביל לתחושת ריקנות. אך בדיור המוגן נדמה כי הבעיה מקבלת מענה רב. רחל מספרת כי העובדה שרוב דיירי הבית הם אנשים פעילים משפיעה עליה מאוד. "אני נמצאת בבית שרוב האנשים בו פעילים, כל אחד במשהו אחר אבל כולם מסוגלים ופעילים. או שהם צועדים בטיילת, או שיושבים בבית קפה, יש כאלה שאוהבים יותר לקרוא. לראות אנשים פעילים סביבי נותן מוטיבציה לעשות דברים".
עולם האמנות לא נפל רחוק מהעץ ורחל מספרת כי גם בניה נדבקו בחיידק היצירה. "יש לי בן שהוא מעצב תעשייתי, בוגר בצלאל, גם לו יש את הצורך הזה ליצור. גם הבן השני שלי שהוא פיזיותרפיסט מתעסק בעיצוב כתחביב. זאת גאווה גדולה".
"אחד הדברים שכל הזמן אמרתי לילדיי", מסכמת רחל, "זה למצוא עבודה שתאהבו ללכת אליה. תלכו לעבודה בשמחה, זה אחד הדברים החשובים שיש. אני הצלחתי בזה תמיד. לא היה יום בו לא בא לי להיכנס לבית המלאכה – עד היום".