למה צריך להגדיר את הכוח הכי חזק ביקום - אהבה?

חודש הגאווה מעורר אצלי איזה מן אי שקט שכזה.

האייטמים, הסיפורים, הסערות ובעיקר השיח שהוא מביא איתו גורמים לי להתגעגע לאיזה רגע מיוחד, רגע בו הבנתי כמה חזקה היא האהבה. כמה יפה הוא הרגש הזה שכולם מדברים עליו.

רגע כזה שאתה מבין שכל העולם קטן עלייך - אם היא שלך, אתה מלך העולם. רגע עוצמתי שבו הבנתי שאהבה היא מעל ומעבר לכל מה שידעתי והכרתי. אני לא מתיימרת להיות אדם נהור ויפה נפש, משיכה מינית היא לא פחות חשובה, ולמזלי אני יכול לדבר רק בשם עצמי (תארו לכם שהייתי צריכה לדבר בשם עוד אלפים).

מאז שאני זוכרת את עצמי ובערך מגיל 13 אני מאמינה, מרגע שהתחילו הפרפרים, והיחסים בינו לבינה נהיו 'אישיו', רציתי בנים. במבט לאחור, בחדרי חדרים אני אודה שגם הצד השני עורר בי עניין, אבל זה לא היה מקובל או מדובר.

 

עוד בנושא:

מצעד הגאווה המתוק: הקינוחים שיעשו לכם את חודש הגאווה

אני לא ה"הומו", אני בן אדם

אם יותר להט"בים יצאו מהארון, ההומופוביה תקטן

אבל כשהשתחררתי מהצבא הכרתי בחורה לסבית לראשונה. משהו בה 'עשה לי את זה', הלב שלי, ושאר האיברים, הגיבו אליה כמו שהגיבו לבני המין השני. ידעתי שאני רוצה לנסות.

כשהיא נישקה אותי בפעם הראשונה, אני אשקר אם אומר שלא עברה בי המחשבה 'את עדיין יכולה להתחרט! מה את עושה?!', אבל באותה נשימה רציתי את זה כל כך. אני מאמינה שהעובדה שלא הכרתי את העולם הזה לפני כן הייתה לטובה. לא היה בי צורך לצאת מאיזה ארון או להגדיר את היחסים בנינו בעזרת איזו מילה שתנסה ללא הצלחה לתאר את מה שאני מרגישה. והמשיכה מינית? ובכן, לא ידעתי שאני נמשכת לנשים, והאמת שגם היום אני לא מבטיחה לעצמי שאני נמשכת לנשים כמו שאני לא מבטיחה לעצמי שאני נמשכת לגברים.

בשנים האחרונות ניסיתי כמה וכמה פעמים למצוא לעצמי הגדרה כלשהי שתוכל לעשות לי קצת סדר ולתת לי קצת שקט, אבל עם הזמן למדתי והבנתי שפשוט אין בזה צורך. למה צריך להגדיר אהבה?

אהבה היא חוצה גשרים של זמן, מקום, מספר ומגדר, למה צריך להכניס אותה להגדרות? אני מאחלת לכל מי שקורא להרגיש, לראות ולחוות אהבה קודם כל בין נשמות, אחר כך נדבר על משיכה מינית. ואיזה כיף שאפשר לאהוב כל יום, לא רק בחודש הגאווה.

חג שמח!