"מהרגע שבו ראיתי את היימנוט במצלמות היא לא יוצאת לי מהראש"

באותו הרגע שקיבלתי לידיי את הטיפול בתיק היימנוט, התגייסנו כולנו. אמיר נוי הבמאי, שי פוני הצלם האגדי שלנו, מתן איילה על התחקיר וטל זרביב על העריכה, לא הפסקנו לחפור ולנבור במה שהמשטרה לא עשתה מספיק. והגענו, בעיקר הגענו למקומות שנראה שהמשטרה לא התעניינה כל כך. הגענו למצלמות אבטחה מלאות של מרכז הקליטה, שנראה שהמשטרה לא ניתחה כראוי, ראינו ממצאים חשודים שהמשטרה בדקה רק בדיעבד.

העדות של א', ילדה בת 9 שהייתה עם היימנוט ביום ההיעלמות היא מצמררת. א׳ מספרת כיצד יצאה החוצה זמן קצר לאחר שנכנסו למרכז הקליטה, הן יצאו מאחור וכשסובבה את ראשה, היימנוט נעלמה. אבל גם פה המשטרה לא עשתה די. היא תיחקרה את הילדה בלי ליווי סוציאלי והם ביטלו לחלוטין את העדות שלה.

מרכז הקליטה של בני העדה האתיופיים נמצא בצפת. באחד המקומות הכי נידחים ומוזנחים במדינת ישראל. הפרשה הכי מסתורית בישראל לא נפתרה עד היום. אפילו שכשאסתי ממויה, המתנדבת שהגיעה לסייע בחיפושים למציאתה של היימנוט קיבלה עוד עדות על ניסיון חטיפה סמוך למרכז הקליטה, נופנפה על ידי מפקד התחנה שאמר לה: "את יודעת עם מי את מדברת?"

לא ייאמן שאין שום עדות לילדה ושום זכר במאה ה-21. הפרשה הזאת חייבת להמשיך להיות על סדר היום הציבורי. חייבים להמשיך לחקור אותה. בימים האחרונים, לקראת יום השנה להיעלמותה של היימנוט, הבחנתי בלא מעט כתבות וכתבות צבע שקשורות לילדה הקטנה והמתוקה הזאת. אחרי כמה תחקירים שעשינו, אני שמח שבזכות ההתעקשות של הוריה וגם קצת שלנו, היימנוט עדיין מטרידה טיפה את הציבור הישראלי.