"היום בו האהבה מתה": 3 דברים שצריך לדבר עליהם
ספילברג לא שמע על הסרט "וונדרוומן", הבעיה האמיתית מאחורי המכות בבריכה באילת וגם: למה כשאנשים נפרדים אנחנו מאבדים אמון באהבה? מיכל קליינברג עם 3 דברים
ספילברג הפמיניסט
סטיבן ספילברג, הבמאי האגדי, הודיע חגיגית בראיון מיוחד ל- the sun ש"הגיע הזמן לשחקנית אישה בתפקיד אינדיאנה ג'ונס". כמה שנים מאוחר יותר, ימליץ גם, לאחר מחשבה רבה כמובן, על הצעתו לעבור מכרטיסיות נייר באוטובוסים לכרטיס מגנטי.
ספילברג אומר בראיון כי הוא יודע שזה עלול לעלות לו ב"זעם המעריצים" (האמנם? מישהו עוד מעריץ את אינדיאנה ג'ונס באופן כה סוער רגשית?) אבל שהגיע הזמן שהדמות תקבל "צורה שונה" (צורה שונה = איבר מין שטוח). הראיון עם ספילברג ממשיך באג'נדה של להציג אותו כפמיניסט מחונן, בשיטות שונות של סובלימציה ומסרים בין השורות; אם על ידי תיאור אמו של הבמאי, שהייתה אישה חזקה וספילברג היה מאוד קרוב אליה, או אם על ידי ציון "אקראי" של עובדת היותו נשוי כבר שנים רבות לאותה אישה (כי מסתבר שאם אתה לא בוגד באשתך או מחליף אותה זה מספיק בשביל להיחשב כפמיניסט).
בעולם בו וונדרוומן זה סרט גיבורי העל האהוב בכל הזמנים (תנחומיי לעכבישים והעטלפים למיניהם) ועולם בו ב"טומב ריידר" כבר נמצאים בדור הנשי הבא (אליסיה ויקנדר מחליפה את אנג'לינה ג'ולי בגרסת הסרט האחרונה) זה נראה די תמוה על גבול הלא רלוונטי, בטח לא כשזה רק בשלבי ה"אממ כן, אפשר" - להיות נסערים מכך שספילברג הודיע שהוא מוכן לשקול לתת לאישה לשחק תפקיד ראשי באינדיאנה ג'ונס. דברו איתי כשיודיע שישלם לה אותו דבר כמו להריסון פורד.
המציל המתנצל
כולנו ראינו את סרטון טיסת השוקולד החדש, נקרא לו בשם הזמני 'ג'קוזי האימה'; הסרטון מתחיל רק מרגע המכות בו רואים שרשרת מכות אנושית (במה שנראה שייטב לאנושות אם נתפוס אותה מהזנב שלה כמו שהיא ונשליך אותה למקום קריר ואפל), אבל לא מספר את כל הסיפור של מה שקרה שם. אז מה קרה שם באמת? על הנייר - המציל אמר לילדה "תוציאי את השומנים שלך מהז'קוזי" והמשפחה הגיבה כפי שניתן לראות בסרטון. התוצאות - המציל פוטר. על הנייר פסקה וחצי לפני - הילדה נמצאה בג'קוזי לאחר שהוא נסגר ולמרות שהמציל ביקש ממנה שוב ושוב ללא הועיל לצאת והסביר לה שהג'קוזי סגור, עד שבשלב מסויים התעצבן ואמר לה את מה שאמר.
לאחר אותו האירוע והלינץ' המשפחתי במציל, בית המלון שעל חוקיו ניסה המציל לשמור, פיטר אותו. המסקנה מהסיפור בלתי נמנעת והולמת את עידן הרשתות החברתיות בו אנו חיים כיום והיא - הנראות יותר חשובה מהכל. כי בסופו של דבר איכשהו המשפחה, שאין לה עודפים של דרך ארץ או הבנה של גבולות וסמכות - היא הקורבן בסיפור, למה? פשוט מאוד, כי לא אומרים היום 'שמנה'. ונכון, לא אומרים 'שמנה', ולא 'כושי', ולא 'אוטיסט' ואני בעד. אבל מה עם 'לא מתנהגים מזעזע במרחב הציבורי'? מה עם לתת לאנשים לעשות את העבודה שלהם? מה עם לא לעשות 'שכונה' ולהתנהג כמו 'בעל הבית' בכל מקום אליו אתה מגיע רק בגלל חרדת הקודש הישראלית - 'לא לצאת פראייר'? כנראה פחות תפס.
"היום בו האהבה מתה"
השחקן צ'אנינג טייטום ואשתו ג'נה דוואן הודיעו על פרידה ועולם הבידור פחות או יותר קרס אל תוך אבל קולקטיבי. הזוג הוותיק שהכיר על הסט של הסרט "סטפ אפ" והיה יחד 9 שנים, הודיע על פרידתו לפני כמה ימים בחשבון האינסטגרם שלהם, "בחרנו להיפרד באהבה כזוג", כתבו בין היתר. במקביל בערוץ E! הודיעו על החורבן בלב שבור ותדהמה, משל פרידתם היא לא פחות ממוות או לפחות תספורת ממש גרועה, "סמנו את היום הזה ביומנים שלכם בתור היום בו האהבה באמת מתה" כתבו שם עם הרבה פרופורציות בפוסט באינסטגרם.
אבל צ'אנינג וג'נה לבד, בעצם עם כל זוג שנפרד המסר ברשתות החברתיות המסר הוא - לב שבור, אימוג'י בוכה, כמה עצוב, איזה אסון. ונשאלת השאלה - האם כל הפרידות כולן תמיד כאלה עצובות? האם תמיד עדיף להישאר יחד בכל מחיר? התשובה היא כמובן, לא.
החיים הם דינמיים, היצור האנושי הוא דינמי ואהבה היא דבר אמורפי ולא מדעי שמתחיל ולפעמים גם נגמר - בלי יותר מידי הסברים. להישאר יחד לנצח זאת לא אקסיומה של מטרה נעלה באשר היא, ישנן פרידות הכרחיות, ישנן פרידות מלאות תקווה, ישנן פרידות של נשימה לרווחה - אם זוג הפסיק לאהוב והצליח להכיר ולהודות בכך ולעשות צעד אמיץ למען דף חדש בחיים שכולל בחובו יותר מאנרציה, שעמום, פחד משינוי ומחויבות יבשה - אז אשרי הזוג הזה. זה לא לב שבור, זה לב שחוזר לפעום.
בואו ננסה לדמיין שהודעה על פרידה הייתה נראית כך - שובי ודובי נפרדים, אנו מאמינים שהם הבינו שזה הדבר הכי נכון וטוב עבורם, אנחנו מתרגשים לקראת ההרפתקה החדשה שהם יוצאים אליה, מחזקים אותם על האומץ לעשות שינוי מהותי בחייהם ומאחלים להם בהצלחה! אימוג'י גלידה, אימוג'י קשת בענן, אימוג'י רקדנית פלמנקו.
לא יותר כיף?
