האם ההפקה הולכת להוציא את סימה בכר מהבית?

קרקס מדראנו עוזב את העיר ומשאיר את התחום לבית האח הגדול, סימה ומירב צמאות לדם, ישראל מרגש בחדר האח וגם: מה גרם לאליאב להרים את הקול?! מיכל קליינברג, ביקורת

סימה בכר
סימה בכר | צילום: צילום מסך

פרק לא קל עבר על עור התוף שלנו אמש, כשסימה פתחה 869 מבערים ועפה עם העצבים שלה לחלל ובחזרה. בריב שמי זוכר בכלל איך ולמה הוא התחיל, סימה פשוט נטרפה על אביבית זוהר, צרחה עליה, הלכה אחריה ברחבי הבית וטענה חזור וטעון שהיא אלגנטית וקלאסית תוך כדי צרחות מנפצי זכוכיות ועורקים מתפקעים. אז מה היה שם בעצם?

 

פספסתם את הטורים הקודמים? תתביישו לכם:

"נמאס לי לכבות שריפות": האם החברות של סימה ומירב בסכנה?

"את ילדה בלי שכל": בית האח הגדול מגיע לקצה

 

כמו תבשילים רבים, גם סימה ומירב התבשלו על אש קטנה לאורך זמן, סימה לא שוכחת לאביבית את ה"אני ידעת משהו על העבר שלך" (באמת אחת היציאות המיותרות) ואילו מירב מתבשלת על "אש הסיכסוכים" שהיא מרגישה שאביבית באה לעשות. בשורה התחתונה - אנשים בבית אוהבים את אביבית, כואב מזה - דיירים ותיקים אוהבים את אביבית והקש ששבר את גב הגמל - אליאב חושב שאביבית הדיירת הכי אכפתית בבית. פה בעצם התחיל הלינץ' המקדים על אליאב המסכן, כשמירב וסימה מזמנות אותו בעיניים רושפות לחצר לנזיפות והלקאות מבית הפאסיב אגרסיב: "אליאב כפרה עלייך, בוא רגע חיים בלב", אליאב התמים מגיע לשטיפה ששטיפת מכוניות מחווירה לידה: "איך אתה לא מתבייששששששש אחרי שהאכלנו אותך והשקנו אותךךךך ודאגננננווווווו לךךךךךךך!!!! אנחנו מאבדות אותךךך!!! ירקנו פה דם!!!!"

 

אני במקום אליאב קופצת לשכשכית ומטביעה את עצמי
אני במקום אליאב קופצת לשכשכית ומטביעה את עצמי | צילום: צילום מסך

וכך היינו עדים לקינת אמהות מוטרפת, היסטרית, אגואיסטית, חרדתית של שתי נשים שחושבות שלהגיד הרבה 'חיים שלי' ולחתוך סלט זאת אהבה. שאחזור על המשפט הידוע? אחזור עליו: אם אתה אוהב מישהו - תן לו ללכת. בסך הכל כל מה שקרה זה שלאליאב יש חברה חדשה בגן, קוראים לה אביבית, היא חמודה ונראית כמו בובה עם עיניים של חייזר ובא לו להיות חבר שלה, זכותו, אבל המחיר בקהילה שבטית שדורשת נאמנות דם והתגייסויות קולקטיביות כל שני וחמישי, הוא גבוה מאוד. ואפילו בלי הסברים, די ברור שאם אליאב הגיע למצב שהוא מרים את הקול - מישהו פה הגזים.

 

אליאב
אליאב | צילום: צילום מסך

מקורות הסכסוך

מירב וסימה בעצם מרגישות שהן מאבדות כוח, כי ישראל ואליאב - שני פייבוריטים ברורים, זולגים להן מהידיים ושומו שמיים, מחבבים את בר זוהר וכעת כל שנותר לעשות זה לחסל אותה, ויפה שעה אחת קודם. וכך סימה יוצאת למסע שבאמת אין מילים אחרות לתאר אותו חוץ ממסע טירלול, של איבוד עשתונות וזעם שפשוט יצא מכלל שליטה. היא הולכת אחרי אביבית בבית ומבטיחה לה שתמיד תהיה לבד, שאין לה מה להציע חוץ מאת הגוף שלה, שהיא בושה למדינה, שבחיים לא יהיה לה את הקלאס, האלגנטיות והתחכום שלה, שזה כמובן נראה כמו בדיחה אירונית מושלמת כשזה נאמר בעודה לובשת חצאית פאייטים שקופה ורודה וכתר מפלסטיק. בנוסף, פה כנראה הזמן להגיד שסימה ואביבית הן הרי מ'אותו הכפר' (נשים שלגמרי טבעי להן להגיד בסמול טוק "ברור שהגבר שלי צריך להיות עשיר") פשוט בצורות ביצוע שונות.

 

אז סימה מטיחה באביבית כגביע ניצחון מברזל יצוק את היותה נשואה ועושה לי פלאשבקים מצמררים מאורנה דנינו (עונה 8) שבכל פעם שזו הרגישה עליונות זה היה כי רק דן רצה אותה ולא את שני (והתבטא בקריאות "תתפוצצי" מביכות) ועכשיו אני רק רוצה לחדד משהו: נשים שתחושת העליונות הפנימית שלהן נובעת מהאם יש או אין להן גבר שרוצה אותן הן -א. חיות על קרח דק, ב. לוקות במיזוגניה בסיסית היות והערך העצמי שלהן קם ונופל על גורם תחרותי, תלוי היצע, מול נשים אחרות.

 

בשביל להוסיף עוד כיף, על כל הקצפת המוטרפת הזו סימה מוסיפה גם דובדבן מעוך בדמות חיקוי של איך שאביבית נראית כשהיא מדברת, כאשר ידוע לכל שחיקוי זה צורת הטיעון הנמוכה ביותר בעולם.

 

 

אביבית

ומה אביבית עשתה כל הזמן הזה אתם שואלים? הדגימה סטואיות מהי ופשוט הסתכלה לה בעיניים והנהנה. אחר כך הוסיפה לזה גם גרסה אקוסטית ל"כמה רוע" של הדג נחש ואנחנו הבנו סופית שאנחנו צופים בגרסה מודרנית די נוראית של "קן הקוקיה".

 

ועכשיו זמן לשאלות - האם זה שאביבית מסוגלת "לעמוד בזה" אומר שהיא צריכה לעמוד בזה? איפה היו בלינץ' הזה דיירי הבית שכל כך אוהבים אותה? איפה היה האח שידע טוב מאוד לקרוא לשי חי לחדרו כשהוא היה מאבד שליטה? סימה, באופן חד משמעי, איבדה שליטה, וזה שהיא לא גבר עם שרירים וקול בס או זה שלא שברה על הרצפה כוס - לא אומר שהיה צריך לתת לסוס הזה להמשיך לרוץ פרא ברחבי הבית. וגם לטובתה - מישהו, משהו היה צריך לעצור את זה.

 

צער בעלי חיים
צער בעלי חיים | צילום: צילום מסך

"אל תתערבי"

מסע הדמים נמשך כשסימה צורחת על אליאב "להתבייש לו! להתבייש לו!" ואביבית בסך הכל אומרת לו שלא ירים את הקול בחזרה, יופי של עצה הלא כן? אבל מירב קמה אליה (ועליה) ועם אצבע מורה ועיניים מודלקות יורה עליה: "את אל תתערבי!" שוב ושוב, כאשר א. איש איש יתערב איפה שבא לו, פה זה לא בית משפט ואת לא הולכת בבית עם פאה לבנה ופטיש ככל שעיני רואות. ב. האם מירב לא מתערבת ממש בפעולה זו בדיוק?

 

אם ההחלטה הרשמית היא שכל ריב הוא 'ריב אד הוק', מנותק מסביבה והקשר, אז שאף אחד לא יתערב, גם לא בצורת איום 'לא להתערב' וניהול המריבה בה הרי אין להתערב בשום אופן.

 

בכל מקרה - זה היה נורא לצפייה. צר לי על סימה, שכמו שהיא טורחת להזכיר כל 7 דקות - היא הרי אמא לילדים וחלק מהמוטיבציה שלה ככזו צריכה להיות לא להגיע למצבים כאלה, הן אנושית והן בפריים טיים. בנוסף, צר לי על אביבית שנאלצה לעבור מתקפה משולחת רסן שכזו במקום סגור + שהיא כנראה תאלץ להסיק מזה שוב את המסקנה ש"נשים שונאות אותה" כשזה ממש לא בהכרח נכון. אביבית דווקא מתגלה כפי שלא התגלתה בעונה שלה עצמה - כאדם מיושב, רגיש, סבלני, חזק. האם כל זה רק חלק מתאוריית אילומנטי משונה של קונסיפרציה של ההפקה שמשלמת לה כדי לסכסך? נראה לי פחות סביר.

 

אחרי הסערה
אחרי הסערה | צילום: צילום מסך

ישראל

בתוך כל קלחת הדציבלים, נפנופי האצבעות וצרחות ה"בואי תהרסי לי את החיים!" (חייבים להודות אבל שזה קלאסיקה מודרנית) - יושב לו ישראל בחדר האח הגדול עם סיפור פשוט שובר לב; לישראל אין תמונת ילדות במשימת הגן כי זה אצל ההורים שלו שניתקו איתו קשר כי חזר בשאלה. ישראל מספר איך גורש מהישיבה ואז איך גורש גם מהפנימיה תוך כדי שהוא ריסק את המרפק שלו והתפתל מכאבים; עכשיו, ישראל אמנם בחור לקוני, ונדיר שהוא מחבר משפט למשפט באופן ברור, אבל דווקא בגלל זה איכשהו ממה שהוא כן בוחר לספר כ'נתונים' - מסתבר שאפשר להבין הכל.

 

כשישראל מספר איך שהרב אמר לו, תוך כדי שהוא על הרצפה מפורק מכאבים "אתה יודע שאתה לא נשאר כאן" - מיד ברורה גם תחושת ההתפרקות הכוללת והבדידות התהומית שבאו עם זה, גם בלי שהוא יגיד אותם במילים. בהמשך סיפר איך היה שם מישהו שנתן לו להישאר לישון שם אבל בתנאי שלא יגלו אותו וכך מצא את עצמו מסתובב כל היום בשדות עם בדואים ותאילנדים, אוכל מה שחבר טוב מבריח לו ומתגנב בלילה חזרה לפנימיה כדי לישון. כשהתגלה - עף סופית ("הורדתי את הכיפה והציצית - והלכתי") ומצא את עצמו ישן בגנים ציבוריים. סיפור כל כך עצוב ובלתי נתפס שזה עבר על ילד שהתמודד עם זה ככה, לבד לגמרי בעולם. אנא ממך הפקה - עוד זמן מסך כזה, פחות זמן מסך צרחות. תודה.

 

ישראל
ישראל | צילום: צילום מסך

רגעים לציטוט:

אדל: "לבוא להגיד לי מול חברה שלי שזה לא היה חברי?!" לא הבנתי איך היקום לא קרס עדיין

תומר אומר לאלי שהוא ילד קטן, אלי: "אתה אוויר, יש פה מישהו? אין פה אף אחד", ללא מילים

מירב לאליאב: "אני מאבדת אותךךךךךךך", טיפ ממני: הבכי עובד יותר כשיש גם דמעות

סימה לאביבית: "אני, סימה מימון בכר, עומדת פה מול עם ישראל ואומרת לך בואי תהרסי לי את החיים", אחת המשואות המרגשות