50 גוונים של שחור: איך נראה לילה במועדון הדאנג'ן?

קשה להאמין אבל הדאנג'ן, מועדון ה-BDSM (קשירה, משמעת וסאדו-מזוכיזם) היחיד בישראל, יחגוג באוגוסט הקרוב 16 שנים של פעילות - פרק זמן שנחשב לנצח בסצנת חיי הלילה המקומית. לפני שלושה חודשים נאלצו להתמודד בעלי המועדון עם אתגר לא קטן ולמצוא בית חדש אחרי שנאלצו לעזוב את המבנה בנווה שאנן היה שייך לסוכנות היהודית, שגילו מה הולך במקום ולא ממש קיבלו את זה בהבנה.

 

בדאנג'ן ביקרתי מתישהו ב-2010 אבל מהר מאוד פרשתי. בתור ילד בן 20 לא ממש הצלחתי להתמודד עם מה שלמקום המיוחד הזה יש להציע. לרגל המעבר לבית החדש אזרתי אומץ, שמתי עליי אאוטפיט שחור, לקחתי חבר ככוח מסייע וקפצתי לחוויה מתקנת.

 

"פעם ראשונה שלך?", שאלה אותי אורחת לבושה בעור שחיכתה בתור לכניסה, "הכי חשוב שתהיה משוחרר, אתה תראה בפנים דברים שיראו לך מוזרים, אבל מתרגלים לזה", הוסיפה והעלתה את הציפייה.

 

מלבד העובדה שפורנו מוקרן על המסכים והכמות הגדולה של בגדי עור, הערב התחיל בצורה סטנדרטית למדי. קהל שרוקד ונהנה למוזיקה שנאה בין מיינסטרים דרך אייטיז, דארק ועד EDM - אני מזמין לי בירה ומתיישב להסתכל קצת על מה קורה ובשעה הראשונה לא קורה הרבה.

 

בשלב מסוים בחור אחד נעמד במרכז המועדון ומזמין בחורה לבמה, זה מתחיל בקשירות עדינות ומגע סטייל "50 גוונים של אפור", אבל מהר מאוד זה הופך לקיצוני הרבה יותר - צליפות, שפיכה של שעוות נרות ושריטות מספקות מופע די מעניין לצפייה אבל גם בשלב זה - עדיין לא הבנתי על מה המהומה.

 

המופע הזה היה למעשה ההתחלה הרשמית של המסיבה בדאנג'ן ובשלב זה הדברים הפכו לקיצוניים הרבה יותר. רמת הסאדו-מאזו על הבמה המרכזית עלתה להצלפות רציניות הרבה יותר, כאלה שלי אישית כבר היה קשה להסתכל עליהן ובכלל - האווירה במועדון הייתה לוהטת יותר.

 

"אני בא לפה כבר 8 שנים", סיפר לי בחור צעיר בתור לשירותים והוסיף: "אני ערבי וזה בין המועדונים היחידים שאני מרגיש שזה לא אישיו". אותו בחור צעיר לא טעה, בניגוד למסיבות הטכנו הלבנות של תל-אביב או הקהל "יפה" של מקומות כמו "שלוותא" "הדאנג'ן" מתהדר בגיוון מטורף - רזים, מלאים שחורים, לבנים, יהודים וערבים - יש כאן גיוון מטורף של קהל שיוצרים פסיפס אנושי מהמעניינים בתל-אביב.

 

אני שוב מתיישב על הבר עם בירה ומסתכל מה קורה מסביב - בחורות ערומות רוקדות על עמוד, בחורה שמחשמלת לגבר את אתם יודעים מה והמון המון הצלפות - בשלב הזה הערב הכי רחוק מעוד ערב סטנדרטי בתל-אביב. אני לא מספיק לעכל ובחורה חמודה ניגשת אליי "אתה נשלט או שולט?" היא אומרת ואני עונה במבוכה "לא יודע", היא נעלבת והולכת.

 

עם כל המתירנות המינית שלו, הדאנג'ן הוא עדיין אחד המקומות הבטוחים בתל-אביב. הכל כאן נעשה בהסכמה מלאה. החוקים הנוקשים של הסלקציה ושל סילוק מהמועדון לצמיתות לאנשים שלא מכבדים את החוקים שלו, גורמים לנשים כאן להרגיש בנוח."בחיים לא הרגשתי מוטרדת כאן ולא הייתי עדה להטרדה", סיפרה לי אחת הבליינות במקום ואכן, אחוז הנשים במקום היה מרשים במיוחד ובזמנים מסוימים בערב היו בו יותר נשים מאשר גברים, מהבחינה הזו יש להרבה מקומות בישראל מה ללמוד.

 

בסביבות 02:30 אני מרגיש מספיק בטוח כדי לרדת למבוך, מה שנחשב להרבה אנשים לגולת הכותרת של הדאנג'ן. במקום החדש המבוך נמצא מתחת למועדון ומורכב מסוג של מרווחים קטנים בהם אפשר לעשות דברים בעמידה, מיטה אחת גדולה ועוד כמה הפתעות מעניינות.

 

אני שוב מתיישב על הבר עם בירה ומסתכל מה קורה מסביב - בחורות ערומות רוקדות על עמוד, בחורה שמחשמלת לגבר את אתם יודעים מה והמון המון הצלפות - בשלב הזה הערב הכי רחוק מעוד ערב סטנדרטי בתל-אביב. אני לא מספיק לעכל ובחורה חמודה ניגשת אליי "אתה נשלט או שולט?" היא אומרת ואני עונה במבוכה "לא יודע", היא נעלבת והולכת.

 

עם כל המתירנות המינית שלו, הדאנג'ן הוא עדיין אחד המקומות הבטוחים בתל-אביב. הכל כאן נעשה בהסכמה מלאה. החוקים הנוקשים של הסלקציה ושל סילוק מהמועדון לצמיתות לאנשים שלא מכבדים את החוקים שלו, גורמים לנשים כאן להרגיש בנוח."בחיים לא הרגשתי מוטרדת כאן ולא הייתי עדה להטרדה", סיפרה לי אחת הבליינות במקום ואכן, אחוז הנשים במקום היה מרשים במיוחד ובזמנים מסוימים בערב היו בו יותר נשים מאשר גברים, מהבחינה הזו יש להרבה מקומות בישראל מה ללמוד.

 

בסביבות 02:30 אני מרגיש מספיק בטוח כדי לרדת למבוך, מה שנחשב להרבה אנשים לגולת הכותרת של הדאנג'ן. במקום החדש המבוך נמצא מתחת למועדון ומורכב מסוג של מרווחים קטנים בהם אפשר לעשות דברים בעמידה, מיטה אחת גדולה ועוד כמה הפתעות מעניינות.