כתר המזרח: מהו סוד קסמה של אום כולתום, הדיווה המצרית?

מה נדרש כדי לחבר בין יהודים מרמת-גן לדרוזים מעוספייה, בין בני דור ה-Y למי שיכולים להיות הסבים שלהם, או בין חילונים מתל אביב לחרדים מבני-ברק?

יותר מ-40 שנה אחרי מותה, אום כלתום לא מפסיקה להפנט את כל מי שמוכן להתמסר לה. ככל שעובר הזמן רק הולך ומתברר עד כמה עמוק ספוגה המורשת המוסיקלית של מי שכונתה "כוכב המזרח" הרבה מחוץ לגבולות מצרים, מהמפרץ הפרסי ועד האוקיינוס האטלנטי. בהצגות רחוב, אולמות קונצרטים ואין ספור חפלות ספונטניות.

כאן אצלנו מירי מסיקה, זהבה בן נסרין קדרי או זיו יחזקאל עדיין שרים אותה, רק לפני שבועיים מצליחה לעורר ויכוח בין דתיים לחילונים באום אל פחם, ואפילו בבתי כנסת יש מקום לצלילים שלה. ספרי הקדושה בבית של אריאל כהן זכו למעמד של כבוד, אבל כמה מטרים משם יש גם מקום לקדושה מסוג אחר. כהן הוא מנהל תזמורת פירקאת אל-נור, ששירי אום כלתום הם יותר ממחצית מהרפטואר שלה.

היא נולדה בתחילת המאה העשרים בכפר קטן על גדות הנילוס. אביה היה האימאם של המסגד המקומי, והוא זה שזיהה בגיל מוקדם יחסית את היכולות הווקליות הפנומנליות של בתו. באמצעות קשר ישיר עם הקהל יכולה היתה אום כלתום להביא אותו למה שמכונה בערבית טאראב - התעלות. ומזה הקהל רק רצה עוד ועוד, בתחילה בקהיר ומאוחר יותר בחלקים הולכים וגדלים של העולם הערבי כולו.

היא לא הרבתה להתראיין, וכשעשתה זאת מעולם לא חשפה אף פרט מחייה האישיים, אבל ביוגרפיה אפופת מסתורין הצמיחה גם פולקלור עשיר של שמועות יצירתיות. ועוד שמועה אחת פרובינציאלית עסקה ביחס שלה לישראל וליהודים, אז הנה העובדות: בימי נאצר אום כלתום היתה כמו הגברת הראשונה של מצרים, אחרי התבוסה ב-1967 היא תרמה כספים לשיקומה של המולדת, ובשירים שלה התאבלה עם בני העם שלה על ההפסד שהיה לטראומה לאומית.