יגאל בשן, מהזמרים האהובים בישראל, מת בגיל 68

יגאל בשן, מהפופולריים והאהובים שבין הזמרים הישראלים משנות ה-70 עד שנות ה-90, הלך לעולמו היום בגיל 68 בביתו שבתל אביב. בשנים האחרונות אושפז בשן פעמיים עם פצעי דקירה, לאחר משברים אישיים שחווה.

 

בשן זכור משירים כמו "סיוון" ו"ציפור קטנה בלב" ו"כמו צועני", "קפה אצל ברטה", "אדוני ראש העיר" ורבים אחרים -  ומלהקת "הופה היי" שבה חבר לעוזי חיטמן ולאהרון פררה.

 

הזמר, שנולד בנחלת יהודה כיגאל בשארי לציונה ויוסף, ילידי הארץ ממוצא תימני, למד בבית הספר לאמנויות "רננים" בתל אביב והחל בקריירה מוזיקלית בגיל צעיר מאוד. כבר בהיותו בן 15 חבר לשלומית אהרון בצמד "יגאל ושלומית", וכעבור שנתיים הופיע במחזמר "איי לייק מייק" עם שולה חן וחברו הטוב מוטי גלעדי, כאשר האחרון היה זה שהמליץ לו לשנות את שם משפחתו לבשן. כעבור שנה, תחת השם החדש, הוציא תקליטון בכרבספטמבר 1968 הוציא תחת השם "יגאל בשן" תקליטון בכורה ובו ארבעה שירים ("אהבתי ילדה", "יש לי פנאי", "קרנבל" ו"ערי הגדה"). התקליטון זכה להצלחה גדולה ובשן הפך לזמר מוכר.

 

בשנת 1969, והוא בן 18 בלבד, זכה בשן ב"פרס כינור דוד" וביצע בפסטיבל הזמר והפזמון את "על גל האבן הלבנה" למילים של ירון לונדון וללחן של יעקב הולנדר. הוא השתתף גם בפסטיבל הזמר החסידי שם ביצע את "עושה שלום" שהלחינה נורית הירש למילים מן התפילה, וזכה במקום השני. בסוף 1969 הוציא תקליטון מצליח נוסף (עם השירים "אין לי יותר מה לומר" ו"שיר לפנות ערב") ובערב ראש השנה תשל"ט זכה בתואר זמר השנה של גלי צה"ל.

 

עקב פרסומו הגדול עוד טרם גיוסו, פנו לבשן כל ראשי הלהקות הצבאיות כדי שיבוא לשרת בלהקה שלהם. הוא בחר ללכת לפיקוד הצפון תחת פיקודו של דוד אלעזר, אשר אישר לו להופיע בשירותו הצבאי במופע סולו עם חבורת נגנים. בשן היה שותף לתוכניות "מהצפון באהבה" ו"חייך לעולם" של להקת פיקוד הצפון, בהן היה הסולן ברוב השירים, לצד עדנה לב (בשיר "מיכל מיכאל"), אוהד נהרין וסמדר ברנר. בין היתר בלטו השירים "לצפון באהבה", "מתנה מן הים", "סיירת אגוז" ו"מתוק מתוק", אשר זכה בתואר שיר השנה במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל.

במקביל לשירותו הצבאי, המשיך בשן בקריירת סולו והוציא את האלבומים "לצפון באהבה" ו"יגאל בשן", בהם נכללו מספר משיריו בלהקה הצבאית, לצד שירים חדשים כ"מודד המדרכות".

 

עם האוכל בא התיאבון. יגאל בשן כבש את הארץ בגיל 18, זכה בפרס 'כינור דוד' ובפסטיבל הזמר והפזמון, במקום השני בפסטיבל הזמר החסידי (עם "עושה שלום") והוציא תקליטון נוסף, נישא על גבי הערצה ואהדה כשהוא נבחר לזמר השנה של גלי-צה"ל. ואפרופו צה"ל, יום הגיוס התקרב וישראל נכנסה לשש שנות השיכרון שלה בין המלחמות. הגנרלים היו חצי אלוהים, הלהקות הצבאיות היו המושמעות ביותר ברדיו. כל אלופי הפיקוד עמדו בתור בשביל הנער יגאל בשן, כל אחד מהם עושה הכל בשביל שיצטרף ללהקה שלהם. הגדיל לעשות אלוף פיקוד צפון דדו אלעזר, שהזמין את יגאל לארוחת צהריים בה לא חסך הנער דרישותיו מהאלוף הנערץ. כמו סביב חוזה טאלנט פרט יגאל בשן אינספור תנאים ודרישות שיאפשרו לו להקליט ולהופיע לבד בזמן השירות. אוקיי, חתם דדו ויגאל הצטרף ללהקת פיקוד צפון. במקביל הוציא שני תקליטים, אך שם, בלהקה הצבאית, עלתה קרנו בעיני הציבור עוד יותר, עם להיטים חדשים בהם פיזז ורקד, כולל "מתוק מתוק", שזכה בתואר שיר השנה של 'קול ישראל' וגם זכה לפרודיה של חבורת 'לול' בכיכובה של תיקי דיין.

 

עם השחרור הגיע תקליט נוסף, "להשתחרר", נפרד מהחאקי ומהלהקה והסתער על החיים האזרחיים בנישואים לאהובתו מיקה מרידור ובאינספור תארים נוספים, מועמדויות, השמעות, מכירות תקליטים וזכייה בפסטיבלי הזמר כמבצע ומלחין. מפה לשם כוכבו עלה עוד יותר והוא לוהק לסרטו של ג'ורג' עובדיה, שרית, לו גם הלחין ושר את הפסקול. ב-73' הציגה אותו רבקה מיכאלי בפסטיבל הזמר והפזמון כמלחין השיר הזוכה (למילים של חברו מוטי גלעדי ובביצוע עדנה לב), "את ואני נולדנו בתש"ח". באותה שנה הכריזה עליו גם כזוכה בפסטיבל הזמר המזרחי ובאותה הזדמנות הודיעה לו על הולדת בנו הבכור, אורי (אפרופו לידה בלייב: מקורות יודעי דבר מספרים שדורית ראובני נתקפה צירים במהלך הופעה שלו, והובהלה אל לידתה). יגאל בשן דילג מז'אנר לז'אנר בתהליך חיפוש מתמשך של סגנון ושל קול (מהגבוה אל השקט) במה שהוא מכנה חיפוש תרבות שהמדינה הצעירה נקלעה לתוכו. במהלך החיפוש הזה הבליט גם את שורשיו התימניים, אותם יצק לצד מקורות מערביים. כך בשיר "יש לי ציפור קטנה בלב", במעבר בין הבית לפזמון. את השיר הזה כתב לאחר ששיר שכתב באותו לחן לגשש החיוור לא התקבל על-ידם. יוסי בנאי עודד את העלם הצעיר, ואמר: "יש לי ציפור קטנה בלב והיא עושה בי מנגינות. לך הביתה ותחשוב על היתר". כך עשה. השיר התקבל באהדה.

 

ולא רק השיר. יגאל בשן הפך לסופרסטאר. "הקהל היה צורח, החיצוניות היתה חשובה," שחזר שנים אחר-כך, "לא היה תכנון, לא היתה מטרה. לא ידעתי מה אני עושה. כל פעם הייתי בטוח שזו השנה האחרונה שאני מופיע." בגיל 23 נאלץ יגאל בשן להתמודד עם ניהול משפחה וקריירה בחיפוש מתמיד, בצל הערצה מטורפת שכמוה לא ידעה הארץ הרבה. אפילו הפסיכולוג של 'זהו זה' לא ידע איך לאכול את התופעה של הערצת אלילי מוזיקה. יגאל בשן עצמו נע ונד בין הופעות להקלטות, וגם ניסה כוחו בחיקויים עם טוביה צפיר. כל אלה היו הסיפתח לקריירה בינלאומית קצרה. במהלך חופשה בים המלח נח נשיא חברת ההקלטות במלון, וצפה בערוץ הישראלי היחיד, בו זימר יגאל בשן באותו זמן. כבוד הנשיא התלהב, והחתים את יגאל על הקלטת ארבעה תקליטים. יגאל הקליט גרסאות באנגלית לשיריו וכמו-כן גם שירים מקוריים שכתבו לו, בין היתר, אלטון ג'ון ובריאן אדמס. כמו שלמה ארצי ושלום חנוך, גם יגאל בשן ניסה כוחו באנגלית וראה שהוא לא מצליח כמו בארץ. אחרי שלושה תקליטים עזב וחזר לארץ, לביתו שלו.

 

יגאל ניסה כוחו באנגלית כמו ברוק, בבלדות ובסגנון ים-תיכוני, אבל את עיקר תהילתו עשה לאחר מכן, בחברת קהל המעריצים הצעיר. ב-1979 השתתף בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "ילד פלא", אותו שר עם הילדה ג'ני בלום (לימים שדרנית ברדיו) ומאז כבש בסערה את שוק הילדים באינספור פסטיגלים (בין היתר, בפסטיגל 84' עם השיר "ציגלה ביגלה בום" ובפסטיגל 85' עם "אדוני ראש העיר" (לצד הרקדן הצעיר יחזקאל לזרוב). אבל מעבר לכל תרועות הפסטיבלים והפסטיגלים וההשתתפות במחזמר לילדים, הגרעין הקשה היה ונותר שלישיית "הופה היי", שהתחילה את דרכה כשלישיית "כמו צועני".

 

אחרי פעמיים בהן השתתף בתחרות הקדם אירוויזיון (עם "תן לי" ו"זה הרגע") קיבל יגאל בשן טלפון מאחד, עוזי חיטמן שמו, שהציע לו לשיר בקדם של 1985 שיר שכתב, "כמו צועני" שמו. יגאל, שבע קדמים, סירב בנימוס. עוזי התעקש, והשניים נפגשו. אחרי ששמע את השיר הסכים, בתנאי שעוזי יחלוק איתו את הפאדיחה. עוזי הסכים. השיר היה ג'יפסי למדי, והצריך כינור ומפוחית. פנו לכנר יונתן מילר. השלושה עלו לבמה לבצע ברוח שטותית-משהו את השיר "כמו צועני" תחת השם הלא-מחייב "כמו צועני". השיר זכה להצלחה, אבל הגיע רק למקום השני כשהוא מפסיד בנקודה אחת לשיר הזוכה, "עולה עולה" של יזהר כהן. השלישייה לקחו את ההפסד בסבבה, ועוזי חיטמן כתב שיר נוסף לשלישייה המתגבשת, אותו הלחין יגאל בשן: "אנחנו נשארים בארץ", עם השורות האלמותיות המתייחסות להפסד שהיה לכמעט-ניצחון, פלוס מחשבות על המציאות בארץ: הדשדוש בלבנון והאינפלציה: "חשבנו כמעט, עוד מעט, אורזים מזוודה/ לקחנו פסנתר, זה לא עוזר, בגלל נקודה/ מטוס עולה עולה, ליבי או בו אה בה, ואין לי נדודים של צועני/ נפלתי על פני, אבל אני עוד חי/ ככה זה להיות מקום שני/ אנחנו נשארים בארץ..."

 

שלישיית "כמו צועני" הצליחה גם מעבר לתחרויות הזמר השונות בקרב הילדים ואמהותיהם, הופיעה ב"סיבה למסיבה" כמו גם על הבמות במסגרת קידום התקליט המשותף והשירים הנוספים שפנו בעיקר למבוגרים, כמו "טוחנים" ו"שקט שאחרי הסערה" (על מלחמת לבנון). בשעה שהקולגות שלו עשו את דרכם במזרחית רעננה מחד וברוק צרוד מאידך, יגאל מצא את מקומו במוזיקה לכל המשפחה עם "כמו צועני", שעד מהרה הפכה למוזיקה לילדים.

 

בזמן שעבדו על מופע של ההרכב בהפקת טמירה ירדני, קיבלה השלישייה הצעה מהטלוויזיה הישראלית לשיר ולשחק במסגרת תוכנית טלוויזיה משלהם. יגאל בשן, הצלע המרכזית בחבורה, קפץ על ההזדמנות ושינה את שם ההרכב ל"הופה היי", ע"ש שיר שכתב לגידי גוב. מאז נדדה החבורה בכל קיבוץ ועיר וכפר, עם העז לילוש ועם הסייד-קיקס ספי ריבלין וציפי שביט, גוררים אחריהם תשואות אלפיים וכפיים וקסטות לטייפ, שנחרשו עד שהסליל יצא מהמקום מרוב השמעות שירים שדיברו בגובה העיניים של הילדים: ילד קישטא, תזמורת של ממש, ילד אתה שואל, ועוד. ההופעות ותוכניות הטלוויזיה הצליחו מעל המשוער אך הופסקו לאחר שנתיים כשהנושא מוצה ויגאל בשן המשיך בענייניו. את "הופה היי" המשיך לאור הביקוש הרב עם צמד חלופי, אהרון פררה ואבי דור, ועם הכלב דומדום שהחליף את לילוש.

 

בשנות התשעים, אחרי ובמקביל להופה היי, פנה יגאל להקלטת אלבומי סולו ולעבודה עם אמנים אחרים בתור כותב, מלחין, מפיק ומעבד. בין היתר עבד עם שלומי שבת, האחיות יוספי ואחינועם ניני, שם דגש תימני ברוק רך. מכאן והלאה עבד כסולו באלבומים שלא נחלו הצלחה כבעבר, וכמו עוזי חיטמן דבר זה עורר אצלו תסכול קל, עד שפרץ שוב לתודעה בשנת 2000 עם השיר "חן" של אסי וגורי, פרודיה על "סטן" של אמינם. בשנים האחרונות חווה יגאל בשן עדנה בתקליטים חדשים, בתוכנית הרדיו ברשת ב' (אותה הוא מגיש מ-99' ועד היום) ובשלל הופעות מצליחות, בהן הוא מבצע את להיטיו, מ"סיוון" ועד "נילס הולגרסון". יגאל בשן היה אליל נוער עוד כשהיה נער, ניסה כוחו ברוק לועזי ומצא את מנוחתו במוזיקה איכותית לילדים ובשירים קלים לכל המשפחה. וכמו עוזי חיטמן נע בין מזרח למערב, בין חסידי למערבי, בין ילדים למבוגרים. יוצר מבצע שנותר חלק בלתי נפרד מהפנתיאון של התרבות הישראלית והנוף הישראלי.

"אתה אף פעם לא יודע לאן שיר ייקח אותך"

 

לאחר האשפוזים הקודמים, הוא שב להופיע בשנת 2016, ואף קיבל פרס מפעל חיים של אקו"ם. "כשאתה כותב שיר, אתה אף פעם לא יודע לאן הוא ייקח אותך", אמר בטקס, "יש שירים שלקחו אותי לאורכה ולרוחבה של הארץ, יש שירים שלקחו אותי מעבר לים. פרס מפעל חיים זה לא פרס, זה הצהרת הון - מסכמים אותך מכל כיוון ואומרים לך תנוח, תהנה, המפעל יסתדר בלעדייך. אני רוצה להודות לכל השירים שהפגישו אותי עם כל כך הרבה אנשים מעניינים שלהם אני מודה היום. פרס חיים בסך הכל עושה לי חשק לפתוח עוד מפעל".

 

ראש הממשלה נתניהו ספד לבשן: "אני מביע צער עמוק על לכתו של יגאל בשן ז״ל. הוא היה חלק בלתי נפרד מפסקול הזמר הישראלי. קולו ושיריו ימשיכו ללוות אותנו עוד שנים רבות. בשם כל אזרחי ישראל אני שולח תנחומים למשפחתו. יהי זכרו ברוך".

 

נשיא המדינה ריבלין ספד גם כן לבשן: "אנו מבכים את לכתו של יגאל בשן ומחבקים באהבה את מיקה והמשפחה כולה.יגאל היה נער הפלא שגדל לזמר ולשחקן. האיש עם הקול החם שגרם לנו להתגעגע אל מה שאפילו לא ידענו לתת לו שם. זמר מיוחד כל כך שנוכחות הסולו הנפלאה שלו מעולם לא הפריעה לו להיות גם לחלק מהרכב או להקה. הזמר למבוגרים שהיה גם מנהיגה הבלתי מעורער של 'הופה היי' וחלק בלתי נפרד מהילדות של רבים כל כך. יגאל אהוב, היית לכוכב שביט שחלף ונעלם מעינינו, אבל רסיסי הזוהר של שיריך וקולך יישארו עמנו תמיד. יהיה זכרך ברוך".