אופוזיציה חלשה? תראו את ההישג האמיתי של מירב מיכאלי

מרב מיכאלי קנתה את עולמה בכך שהתחילה לדבר לגברים ונשים בלשון נקבה - אפילו אם יש בת אחת בחבורה. בהתחלה נדמה היה שמדובר בקריקטורה, ואחר כך הובן מה המחאה שמגולמת בתוך המחווה הזו. ד"ר סמדר כהן מהאקדמיה ללשון העברית, הלשונאית של תאגיד השידור, תרצה בכנס באוניברסיטת ב"ש - הלשון הוא מגדר. שתיהן הגיעו לאולפן כדי לדבר על

 

הלשון העברית, כמו הרבה לשונות אינה סלחנית לגבי אבחנה בינארית - גברים ונשים, זכר ונקבה. באיזו מידה הלשון משפיעה על התודעה שלנו, זו שאלה שנחקרה רבות, אבל מיכאלי כשהתחילה עם העקשנות הזו, לא הכירה את כל התיאוריות המדוברות.

 

"גבולות לשוני הם גבולות עולמי", מסבירה מיכאלי, "ויותר מצורך לפנות לרבים בלשון נקבה, אני מרגישה צורך לדבר בעצמי בלשון רבות. אני לא אגיד 'אנחנו רוצים' ברבים, כי 'אנחנו רוצים' ו'אנחנו רוצות' דברים שונים. זה דרמטי להבנת העניין; היום במדינת ישראל יש אנשים שרוצים לקחת אותנו אחורה להכפיף אותנו לדין הדתי, שאין לנו בו שוויון, ולכן זה שאנחנו מאולפות מגיל אפס לחשוב דרך האינטרס הכללי הגברי פוגע בנו להשיג הישגים. ועל כך אני נלחמת.

 

"ב-2001 התחלתי לדבר ככה, ב-2003 חזרתי לתוכנית יומית בטלוויזיה ולא רציתי הדרה הפוכה, אמרתי רוצות ורוצים, אבל אנשים עדיין התמקדו ב'רוצות'". וזה לא נגמר כך, אלא גם זולג ליחס למקצועות שברובם נשיים. "למשל כשאומרים 'שביתת המורים' - לאיזה מורים מתכוונים בדיוק? אם המקצוע לא היה נשי, מעמדו לא היה יכול להידרדר כל כך. וכך גם עם שביתת העובדות הסוציאליות, המשפטניות בשירות המדינה וכו'. השפה היא לא הדבר היחיד שישנה את התודעה שלנו ואת מצבנו - אבל לומר שאין לכך קשר לעניין, יהיה מופרך".

 

ד"ר כהן: "העובדה שיש מהפכה כזו - ואני מכנה את זה מהפכה חברתית, אגב, לא לשונית במהות שלה, הלשונית משרתת צורך חברתי - היא בעיקר תוצאה של MeToo. זהו מגבר אחד, ומגבר אחר זה הסיפור של השימוש ברשתות חברתיות. מרגע שאלה נפתחו וכל אחד יכול לפתוח את דעתו ברשת, אז כל המחסומים נפתחו, כל בקרי הלשון לא רלוונטיים וכל אחד יכול להביע את דעתו. במהפכה הקבוצה הזו רואים הרבה ביטויים כמו 'מרצים-ות', 'מרצים.ות' או 'מרצים/ות', אבל בדיבור זה באמת קשה. אם מרב תעמוד על דוכן הכנסת ותגיד 'חברי וחברות כנסת יקרים ויקרות, ברוכים וברוכות הבאות...', הסרבול הזה במידה מסוימת גוזל את תשומת הלב עם ה'רוצות' - עד שכבר לא שמים לב ל'רוצים'".