ניתן בן ארי מוציא שיר אהבה חדש, אבל חוזר על עצמו
קובי פרץ וניתן בן ארי משעממים, אביגל ריף צריכה להשתפשף, הפרויקט של רביבו מרגשים ומי היא הזמרת הישראלית שזכתה להצלחה מפתיעה באפריקה? סיכום מוזיקה ישראלית
השבוע נפתח עם "רחוק אבל אוהב", שירו החדש של קובי פרץ, שיר מלנכולי על שיברון לב שאמנם זוכה לביצוע מלטף מצד פרץ, אך הלחן הדי סטנדרטי פחות מתרומם ודי משעמם, הטקסט בכייני יתר על המידה ובכללי השיר די מתפספס ולא מצליח לגעת או לרגש. להיט זה בטוח לא. שיר שייזכר בעוד חודש? אני גם די בספק. ציפיתי ליותר.
בעקבות פרידה, תפרו היוצרים מתן דרור ובן אביב שיר למידותיה של הזמרת הצעירה אביגל ריף - "מחכה לך" הוא הסינגל השני בדרך לאלבום בכורה עבור הזמרת בת ה-23 מפתח תקווה שהספיקה עד כה להשתתף בפרסומות, בקלטות ילדים ואף בפרויקט "הלהקה" כשגולת הכותרת של נעוריה היא ייצוג ישראל בפסטיבל בינלאומי בבריטניה.
השיר, פופ קליל ודי נוסחתי, משרת היטב את קולה של ריף, שעם זאת, נשמעת בו לדעתי די עצורה, פחות משוחררת ופחות אנרגטית. היא חולשת על הטקסט והמלודיה בצורה מדויקת, שרה בצורה טכנית מדי אך עדיין מבצעת אותו בכריזמה ווייב צעיר ועכשווי שמצליח לספק את הסחורה. אולי לא שיר הפריצה שלה, אבל היא בדרך לשם. עוד קצת.
ניתן בן ארי, כבר מזמן לא "הבן של", ממשיך לעשות את צעדיו הראשונים בתעשיית המוזיקה ומשחרר את "עכשיו זה ליפול", שיר רומנטי שכתב עבורו טליסמאן (טל בן נון) והלחין שי בן לוי העוסק בפרידה וטירוף הגעגוע.
ניתן נשמע אמנם טוב, אך למעשה לא זז מהמקום הבטוח ומאזור הנוחיות שלו, מציג את אותו שטאנץ של שיריו הקודמים ולא מצליח להביא משהו מסקרן או מקורי מעבר למה שמצופה. השיר נחמד, אבל חסר לי רגש הציפייה לעוד שירים כי כששירים דומים זה לזה ומציגים אותו סגנון, זה הופך בשלב מסוים להיות חוזרני ומייגע.
הפרויקט של רביבו, מי שהחזירו את המחרוזות לאופנה, חוזרים הפעם עם מחרוזת שירי אמא קלאסיים שליוו את הפסקול הישראלי החל משנות ה-60 ועד ימינו: מ"בואי אמא" שביצעה בשנת 1963 הזמרת הישראלית אסנת פז, דרך "אמא שלי" שביצע ילד הפלא של הסבנטיז נועם קניאל ועד "אמא" של שלומי שבת ויוסי אזולאי. איכותי ויפהפה.
במה חדשה: נוי מאירסון- Au- Dela
לאחר שקאבר שלה הצליח בצורה מפתיעה באפריקה, משחררת הזמרת הישראלית נוי מאירסון את סינגל הבכורה שלה בהפקת ליאור שושן - Au- Dela שיר פופ מקורי בצרפתית שמתאים היטב לקולה, מבוצע בנונשלנטיות טבעית ומצליח להביא רוח חדשה ומעניינת.
ניכר כי מאירסון מתחברת למה שהיא שרה ומשלבת בין פרפורמנס "דיוותי" לבין קול נעים שהייתי רוצה לשמוע ממנו עוד. השיר אמנם לא מכיל פזמון קליט שהמאזין יכול לזכור לאחר כמה האזנות, אבל כיריית פתיחה הוא מוצג איכות מעולה. בהצלחה.