הלילה שרבין מת
"הם עלו לשיר את 'שיר לשלום' ונראו כמו הזקנים של החבובות. פתאום היתה תחושה באוויר שמחר יהיה בסדר וממש תהיה סיבה טובה לקום מחר בבוקר". סיפור קצר
רבין הולך, רבין אמר, רבין לא רוצה, רבין, רבין, רבין. כל החיים שלך את עושה מה שרבין עושה. אני מצטט את ניטשה, את מצטטת את רבין. אפשר לחשוב, אני תמיד אומר, אז מה אם יש לו כסף. מה, זה אומר שכל מה שהוא עושה גם אנחנו צריכים לעשות?
כבר הרבה זמן שאתם לא ביחד, לפחות מאז התיכון. אבל הוא האקס היחיד שאת טורחת לשמור איתו על קשר. כאילו את מתה שיקרה משהו ביניכם, אפילו בטעות, כאילו בטעות.
אותי למשל, את אף פעם לא הגדרת בתור הנפש התאומה שלך. גם לא נסעת איתי אף פעם לחו"ל, כשאני חושב על זה. וגם לא ביקשת בתחת.
"זה ממש כואב לי", היית מחייכת אליי בכל פעם שהעליתי את הנושא.
"אז למה רבין כן עשה אותך בתחת", שאלתי אותך פעם.
"כי לרבין יש כזה קטן", עשית רווח לא ממש קטן בין האצבע לאגודל.
"רבין אמר שלא כדאי ללכת לעצרת", אמרת באותו לילה, "יהיו שם מלא אנשים".
"חייבים ללכת", התעקשתי, "זה נורא חשוב".
בסוף הבנתי שאני אלך לעצרת לבד. את רצית ללכת עם רבין לסרט.
"את לא הולכת איתו לבד לסרט", התרגזתי.
"נו, אל תהיה קנאי", אמרת, "אני ורבין סתם ידידים".
אחר כך נשבעת באחותך הקטנה, ההיא שאת לא סובלת, נתת לי נשיקה על הלחי וניסית לשכנע אותי שאת לא מרגישה כלפיו כלום ושרק אותי את אוהבת.
הם עלו לשיר את "שיר לשלום" ונראו כמו הזקנים של החבובות. פתאום היתה תחושה באוויר שמחר יהיה בסדר וממש תהיה סיבה טובה לקום מחר בבוקר. מישהו גבוה שעמד לפניי וכל הזמן הסתיר לי את הבמה זרק את הסיגריה הבוערת על הרצפה ונטש את המקום. רק אז ראיתי שהוא מחזיק כלב על הידיים. אחריהם התקפלו משם עוד כמה כוסיות שהעבירו חוויות מטיול לרודוס. לי לא היה כלב או רודוס, אבל לחצה לי קצת הבטן. פילסתי את הדרך בין ערימות האנשים עד שהגעתי לטוסטוס. אפילו לא שמתי קסדה, כי בערך כל השוטרים של ישראל היו בכיכר.
בדרך לדירה הקטנה שלנו עברתי ברוטשילד וחשבתי רק עלייך. עלייך ועל רבין.
"הנה, כאן אני ורבין הזדיינו". עברתי ליד העץ שלכם.
"וכאן רבין התהפך עם האופנוע של אח שלי הגדול, בגלל זה יש לו צלקת על הברך". עברתי ליד הפנייה שלכם. לנו לא היו עצים ולא היו לנו פניות. מה כן היה לנו, חשבתי.
השארתי את הקטנוע לא קשור, כי הרגשתי שעוד שנייה אני מחרבן במכנסיים. רצתי את כל המדרגות ופתחתי הכי מהר שיכולתי את הדלת. בדיוק סיימת לסדר את החזייה והתחלת לאסוף את השיער שלך לקוקו. אף פעם לא ראיתי אותך עושה את הפעולות האלה. תמיד היית עם חזייה או בלי חזייה, עם קוקו או עם פזור.
"רבין מת", אמרת כאילו כלום והפנים שלך היו אדומות כמו אחרי שאת בוכה או אחרי זיון. אני זוכר שהייתי הכי מאושר בעולם לכמה שניות. הרגשתי בדיוק מה שהרגשתי באמצע העצרת כשהם עלו לשיר את "שיר לשלום", שממש תהיה סיבה לקום מחר בבוקר. ואז הציץ מאחורייך רבין בתחתונים.
בדיוק סיימת לסדר את החזייה והתחלת לאסוף את השיער שלך לקוקו. אף פעם לא ראיתי אותך עושה את הפעולות האלה. תמיד היית עם חזייה או בלי חזייה, עם קוקו או עם פזור
