בשם האב, הבן ורוח היוזף

האב של גלעד

בין כל הנלהבים והנלהבות שקוראים להחזרתו של גלעד שליט בכל מחיר, כועסים על אולמרט ולא מבינים את התנגדותן (במקרה הקיצוני) של המשפחות השכולות, היה מישהו ששמר השבוע על איפוק, למרות שעברו 1,000 ימים מאז אותו יום שבו בנו נלקח בשבי. גלעד שליט הוא כבר מזמן לא בנם של נועם ואביבה. הוא בנם של כל ילדה בת שלוש שיודעת להחזיק בידה הקטנה צבעי פנדה, של כל עורכת גרפית שמסוגלת להגדיל את הפונט של כתב ידו, של כל אחד שיודע לכתוב טוקבק עם שגיאות כתיב. ורק אביו הביולוגי מצליח לשמור על שפיות ממלכתית מעוררת השתאות כשהוא לא נכנע לאופוריה או לדאון הלאומיים, מסרב לזגזג בין תקווה לייאוש, ובכך הופך לסמל הגדול ביותר של 1,000 הימים האחרונים. סמל שכל אחד אחר – הטוקבקיסט הדעתן, ראש הממשלה או התקשורת – לעולם לא יצליח להיות.

הבן של הווילה

עכשיו זה ברור: אתם לא מתכוונים להחזיר הביתה את מנחם בן. בין אם יעבור חודש או יחלפו להם 1,000 ימים, אתם רוצים אותו שם, מספיק רחוק בשביל שהוא לא ישפיע עליכם עם רעותיו החולות, אבל במרחק זפזופ קטן. הוא נותן לכם בידור טוב כשהוא שם, אז אין לכם סיבה לשנות את זה. הוא חשוך, מעצבן, לפעמים נדמה שהוא השטן בהתגלמותו, אבל כל עוד הוא יוצר בלאגן, מביא אנשים אל סף יכולות הספיגה שלהם, מדמיע את עיניהם ומפיל אותם חללים לרגליו – הוא שומר המסך שלכם. ברגעים אלו ממש הוא מתלוצץ עם שוביו, מסמן על הלוח עוד שבוע בניסוי האנושי המופרע ומנסה לטרוף עוד דייר עם מנת משכל נמוכה, עוד דיירת "גמדה, מכוערת ועם הרבה, הרבה בעיות". ככה זה – אתם אוהבים כשזה כואב לאחרים. אתם מפלצות.

ורוחו של פריצל

אבל יוזף פריצל יותר מפלצת אפילו מכם. השבוע הוא נידון למאסר עולם אחרי שלקח בשבי את בתו אליזבת ובמשך 24 שנים (קצת פחות מ-9,000 ימים) בעל אותה, שלל ממנה את החופש והביא איתה לעולם שבעה ילדים, שאחד מהם הוא רצח, ובאופן כללי, פשוט התעלל בה – לא בתוך וילה מפוארת עם ג'קוזי, בריכה וחדרים גדולים, אלא בחדר בגודל 18 מ"ר. אולי הוא לא אמר לבתו שהיא גמדה, מכוערת ועם הרבה, הרבה בעיות, אבל בחוסר שפיותו הממלכתית הוא הפך אותה לכזו. והתכונה הזו גדולה אפילו על מנחם בן.