אחרון גיבורי הקהילה

כשאמנים ואישי ציבור בוחרים להישאר בארון, מתלוננת מקהלת הצדקנים על המוסר הכפול שהם משדרים. אבל דווקא כשהם מחליטים להחצין את העדפותיהם המיניות בלי להתבייש, פתאום מבקשים מהם "להירגע ולהתחיל לשיר". גם בשלהי 2009, צריך להסתכל על העולם דרך משקפיים ורודים במיוחד כדי להניח שיציאה מהארון של סלב היא דבר פשוט, ולכן תמוהה הביקורת שהושמעה על התנהלותו של אדם למברט.

קשה להגיד שמישהו הוכה בתדהמה מ"הודאתו" של הכמעט-איידול על היותו הומו, אבל אחרי העיסוק התקשורתי האובססיבי בנושא, תהיה זאת צביעות לטעון ש"מה שמשנה זה רק הכישרון". עם איכויות מרשימות ונוכחות ססגונית, למברט זכה באהדת הקהל והשופטים. אבל כל זה לא עזר לא להפסיד ברגע האמת את הבכורה לאמריקה השמרנית והמתחסדת. עכשיו, כשהתואר המחייב לא תלוי מעל ראשו כחרב מאיימת (וג'קו אייזנברג, למשל, יוכל להעיד על בוגדנותו של הקהל), הוא יכול ללכת באמונה שלמה בדרכו.

מאלן דג'נרס עד הרווי מילק – המיינסטרים האמריקני יודע לחבק לעתים גיבורי תרבות הומואים. אבל בדומה לאח הקטן הישראלי, נראה שלרוב הוא בעיקר מתפעל מיכולתו לקבל ולהכיל אותם. כשג'ין סימונס מ"קיס" פונה ללמברט ואומר ש"לנו, לאמריקה, לעולם, לא ממש אכפת... סתום את הפה לגבי מה שאתה עושה בפרטיות בביתך ופשוט צא החוצה ותשיר", את מי הוא מייצג בעצם? את תושבי קליפורניה, אחת המדינות הליברליות בארה"ב, שתמכו באיסור נישואים חד-מיניים? את מלכת היופי של המדינה שסבורה שמדובר ב"כשל מוסרי"? או אולי את חברי הארגון הלאומי לנישואין, שמזהירים שסוף העולם יגיע בגלל נישואים של הומואים ולסביות?

העובדה שאדם למברט יצא מהארון בצעד מחושב ומיוחצ"ן היטב, לא גורעת מאומה מחשיבות הצעד שעשה. אך כשם שאאוטינג של ידוענים הוא מעשה פסול, יש טעם לפגם בדרישה ממנו לא לשתף ביותר מדי פרטים מחדר המיטות שלו. כי בעוד שראוי להתבוסס בניחושים מה עשו או לא עשו ביחד רונאלדו ופריס הילטון, לא לכולם נוח לשמוע איזה גבר סקסי בעיניו של למברט. המצער הוא שעמדות מסוג זה לא רווחות רק בקרב הומופובים חשוכים, אלא גם אצל מי שתופסים עצמם כאנשים "פתוחים". אלו למשל, יגידו לקראת מצעד הגאווה ש"אין להם בעיה עם הומואים, אבל למה אני צריך לראות אותם ברחוב?".

הסיבה ליציאה מהארון של מפורסמים - בין אם מטעמי קידום מכירות, התמודדות עם שמועות או דבקות באמת פנימית - לא משנה מרגע שנעשתה. ואם נער בעיירה קטנה באלבמה או באופקים (או רחמנא ליצלן – בניו-יורק או בתל-אביב), יצפה באדם למברט מדבר בחופשיות על נושאים שהם טאבו בסביבתו, אז דיינו. ואם ישמע אותו מספר בראיון נוסף ש"חשתי הקלה עצומה אחרי שאמרתי את זה", אולי משהו טוב יוכל לקרות לו. נכון שלמברט לא ממש שר שום דבר מאז גמר איידול, אבל הוא דיבר לא מעט. ואת זה הוא צריך להמשיך ולעשות כל עוד יש לו במה לכך - ולא בגלל שזה מעניין כל כך, אלא רק כי הוא יכול.

>>>ליבי בגנו חושבת שמוטב לאדם למברט להבליט את הכשרון על פני ההעדפות המיניות