אוכלים ת'ראש: אתם בוחרים את סיפורי הברנז'ה שהסעירו את הביצה
נוחי דנקנר קונה את מעריב? גיא זהר מתפטר בשידור חי או אלון עוזיאל עושה שמח בזמן לוויה? הנה כמה מהרגעים שהיכו גלים בביצה השנה, ואתם מתבקשים להכריע מי לראש ומי לזנב. סקר מיוחד לראש השנה
סטריפ
פתיח
ראש השנה, פרויקט מיוחד, מי כמוכם יודע איך זה. אז בואו תעזרו לנו רגע להכריע מה היה הרגע המכונן בביצה השנה, ונגמור עם זה.
כל אחד מששת האירועים שלפניכם היה כזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו, גם אם ממש ניסיתם. כל אחד מהם חרג מגבולות הביצה ו"העין השביעית", העלה את מפלס הסטטוסים והציוצים, וגלש אפילו מחוץ למסדרונות המתקלפים של מערכות העיתונים, האתרים והאולפנים. זוכרים את הסיפורים האלה? בטח שאתם זוכרים.
כל אחד מהם מלמד משהו על השינויים שעוברים על סביבת העבודה של עיתונאים בישראל, ובכל אחד מהם יש מספיק מרכיבים כדי להחזיק קורס שלם בתקשורת. אבל מי מהם מייצג את שעתה היפה של התקשורת ומי את שעתה הקשה? התכנסנו על מנת לבחור, ורק אתם קובעים. איזה סיפור הייתם רוצים בכותרת, ואיזה הייתם רוצים שיישכח על רצפת חדר העריכה? בחרו את הראש שלכם בסקר הראשון, ואת הזנב בסקר השני. באמצע, תוכלו לרענן את הזיכרון ונימוקים אפשריים לכאן לכאן.
בראש השנה נפרסם את התוצאות, ונקווה לשנה מעניינת אפילו יותר.
איש תקשורת נעצר בחשד לאונס
כנראה שלעולם לא נוכל לפרסם מי הוא אותו איש תקשורת שנעצר בחדש לאונס ושהתיק בעניינו נסגר מחוסר ראיות, אבל כנראה שגם אין צורך. כולם ידעו במי מדובר מהרגע הראשון, וסוגיית חוסר הרלוונטיות של צווי איסור פרסום בעידן ההשלמה האוטומטית של גוגל עייפה אפילו את הבלוגספירה.
ארגוני הנשים מיהרו לפתוח בלוג בשרתים בחו"ל ולפרסם את עדות המתלוננת בפירוט שלא מבייש אתר פורנו גרמני קשה במיוחד, אבל בית המשפט הכריע: אין ראיות, אסור לפרסם, והאיש חזר לעבודתו העיתונאית.
שעה קשה: אולי יואב יצחק צודק ובאמת החרשנו כי בכל זאת, קולגה. מי שהגיש בקשה להסרה שיצביע, ואם יואב יצחק צודק זו לשכעצמה שעה קשה.
שעה יפה: כי לעיתים רחוקות כולם יחד מכבדים איסור פרסום, ולעיתים רחוקות אפילו יותר זה מתברר כמוצדק.
ישראל היום עוקף את ידיעות
לראשונה הראו השנה הנתונים באופן מובהק כי "ישראל היום" הוא העיתון הנקרא ביותר בישראל, יותר מ"ידיעות אחרונות". לא עזרו הקריאות "ביביתון", אלא להיפך: הבחירות העריכתיות לטובת נתניהו הפכו יותר ויותר ברורות על רקע מחאת הדיור, מאמרי הדעה מציגים קו דומיננטי מסוים מאוד, והסיקור הפוליטי (כן, מתי טוכפלד. אתה) מזכיר עלון של חב"ד יותר מאשר עיתון ממשי.
אבל הי, למי אכפת? זה נותן את עצמו בחינם, זה זוכר שהוא ישראלי, וזה שורף שעה ברכבת. 38.2% מהקוראים קבעו: יותר מזה אנחנו לא צריכים.
שעה קשה: יו"ר רשות שידור הוא מינוי של ביבי, עורך מעריב הוא דוברו לשעבר של ביבי וישראל היום הוא עלון של ביבי. אחרי זה מתפלאים ששימי תבורי ירד מהארץ והיום הוא קורא את 'ווג'.
שעה יפה: אומרים שריבוי כלי תקשורת טוב לדמוקרטיה. וחוץ מזה, "קשת" מעבירים את הקומוניקטים ערב קודם.
מי אתה אלון עוזיאל? אה, זה שפוטר מ"וואלה"
מי אתה אלון עוזיאל? אה, זה שפוטר מ"וואלה"
עם לכתו מן העולם של סמי עופר בתזמון מושלם (זוכרים את החרם שהטילה ארה"ב על האחים בגלל סחר עם איראן? גם אנחנו לא) החליט אלון עוזיאל, עד לאותו רגע בלוגר וכתב מגזין אנונימי יחסית, לעשות שמח במרפסת ביתו הצופה לארון הקבורה של האח עופר הנטמן.
ב"וואלה" רעדו אמות הסיפים, והחליטו לחתוך את יחסי העבודה איתו כי בכל זאת, איפה האתיקה שלך. בסיפור הזה ממש יש הכל: טייקונים, אויבי מדינה, היפסטרים ודירה עם מרפסת.
שעה קשה: אם שכחנו שלזרוק פרילנסר מהמערכת זה יותר קל מלזרוק את מוסף הספרים של הארץ - אז קיבלנו תזכורת.
שעה יפה: חנוך דאום אומר שרק אנשים שטחיים ודווקאניים, עם תפיסת עולם שטוחה של מתבגרים ג'ינג'ים בסחנה, לא מסוגלים לתת לבנים להיפרד בכבוד מאביהם בדרכו האחרונה.
ענת קם מורשעת בריגול חמור
בתחילת השנה הוגש כתב אישום נגד ענת קם, אשר אחרי כל הטררם מסתבר שלא תורשע בעבירה של פגיעה בביטחון המדינה, אלא בהחזקת מידע ומסירת מידע שחל איסור על מסירתו.
אז עכשיו כשעניין המרגלת ירד מן הפרק, נשארנו פחות או יותר עם החזקת מסמכים צבאיים מסווגים והעברה שלהם לתקשורת. בקיצור, נשארנו עם רוני דניאל.
שעה קשה: מנסים למכור לנו אידיאולוגיה. בית הדין בהאג? ב-סדר. בכל זאת, הפריעה לצה"ל לנצח.
שעה יפה: טוב שהפרקליטות זנחה את "פגיעה בבטחון המדינה". עיתונות בלי מקורות היא כמו רוני דניאל בעיתות שלום. לא יכולה לתפקד.
נוחי רוכש את מעריב
חיזוק משולש עיתון-הון-שלטון או הצלה של ספינה טובעת? ריבוי דעות או ריבוי טיקונים? כך או כך, עם כניסתו של נוחי דנקנר לבית מעריב נטרפו שם שוב הקלפים בפעם המי יודע כמה, ואווירת הנכאים ששלטה בבניין המתפורר בקרליבך התחלפה בתחושת דם חדש.
עונת נדידה בין מערכתית החלה וכל יושבי "התחתית" שלא קיבלו טלפון מניר חפץ החלו לדאוג. מוספי הכלכלה והתרבות מתעוררים לחיים ומתמלאים בכותבים מוכשרים, והעיתון שינה את עמוד השער שלו שהפך דומה לאיזה עיתון אחר שמגיע יחד עם דה מרקר.
שעה קשה: הסיקור של שופרסל, סלקום, כלל ביטוח, נטוויז'ן, כור תעשיות, אלרון, מכתשים אגן, ומי יודע מה עוד.
שעה יפה: הפעם זה באמת היה לקנות או לחדול, בנוסף לזה שמגיע לנו מוסף תרבות יומי חזק.
גיא זהר מתפטר בשידור חי
לקול מחיאות כפיים בדסק החדשות של ערוץ 10, פרש גיא זהר מהגשת התכנית "השבוע" כצעד מחאה על ההתנצלות הכואבת לצפייה של חדשות 10 בפני איל ההון שלדון אדלסון.
מההסכמה לנוסח המוכתב ועד להתפטרות מנכ"ל החדשות - הטלטלה הזו מלמדת על מצבו הקשה של ערוץ 10, דווקא בתקופה בה היה נראה שהוא מתאושש. אם להתעלם רגע ממה שקורה ב"הדור הבא", כמובן.
שעה קשה: אם הכפשתם, תתנצלו. על מה כל הרעש?
שעה יפה: עיתונאים שלא מוכנים לקבל התערבות בתכנים שלהם ועומדים על שלהם. מורידים את הכובע.