השילוש הקדוש

הנה מקרה קלאסי שמציב את עורכי מהדורות סוף השבוע במקום בעייתי. בשבוע שבו נטחנה רוז בכל חור, ניסו בשלוש המהדורות לייצר תכנים חדשים ורלוונטיים, אבל בסופו של דבר נאלצו למחזר את הישן, בעיקר בשל עבודה בפינצטה של כלי התקשורת היומיים. למזלם, אלון יהודה, עוד ילד בן ארבע, נפל קורבן להורה מופרע והוטבע בים. ההשוואה המתבקשת בין הסיפור של השבוע לסיפור של סוף השבוע מילא דקות רבות בשלוש המהדורות, אבל כשגם זה מוצה כולם חזרו לאותו מקום: הפרופיל של רוני רון וראיונות של אור הלר בפריז עם זוגתו לשעבר (אצל דרוקר ושלח), מקרים קודמים של רציחות של ילדים בידי קרובי משפחת, כמו הודיה פימשטיין ובנות משפחת דוידוביץ' (ב"אולפן שישי") וערבובייה של כמה שיותר מכל דבר ("יומן"). מלחמת רוז ברוז ברוז נגמרה כשדיכטר נכנס לאולפן של יאיר לפיד וענה מעט מדי ומאוחר מדי.

ואחרי רוז, דו"ש מציגים שני נושאים שיכולים ללמד המון על ההבנה העמוקה של השניים בענייני תדמית, כמו גם על בחירת אייטמים שנראים רע כלפי חוץ. במקרה הראשון, פג עולה לארץ בלי ביטוח רפואי אבל במטוס של ארקדי גאידמק הנדיב. בעניין זה, דרוקר ושלח לא מטאטאים מתחת לשטיח ועוברים הלאה, אלא מגיבים לביקורות שעלולות לצוץ ושואבים את האבק ברעש גדול. כשהמדינה לא מממנת, הם אומרים, צריך איזה ארקדי שכזה. במקרה השני, "בדרכים" עם גיל שווייד, הם מייצרים בעיקר כתבה שמחניפה למיליארדר, אבל גם אומרים בלי בושה: באנו ללקק יותר מכל אחד אחר בעבר. הפתרונות האלה חינניים, אבל לטווח הקצר. פעמיים כאלה בתוכנית אחת וכבר עולות קושיות. בפעמים הבאות זה כבר יהיה בלתי נסבל. כמעט כמו העובדה ששלח – מוערך, נגיש ואנושי ככל שיהיה – אוהב לקבל מכות; בעיטות של צחי הנגבי ונפילה מהסגוויי כבר מזכירה את הפינה של פזית אצל יגאל שילון ומעלה שאלה קנטרנית אבל מוצדקת, האם זה חלק ממלחמת הרייטינג.

ולסיום כמה בטח שמתם לבים קטנים:

1. אורית שר, הקואוצ'רית של הסלבס, נחשפת. כך מציגים אותה אצל דו"ש. טוב, אז נחשפת היא לא, כי היא התראיינה לפני כשנתיים ל"7 ימים" ואמרה דברים משמעותיים יותר מאלה שנסלי ברדה זכתה להם. איפה הקרדיט? איפה הכבוד לקולגות?

2. גם אתם שמתם לב שמוטב לו לדני ענבר לראיין את פליקס חלפון או ג'ובאני רוסו? כי הכתבה הכי משמימה בהיסטוריה על "כוכב נולד" שהתנקזה לכתבה על הזוכה ישראל בר-און, לא תרמה כלום. לא במובן הפרסונלי השחוק על חייו הקשים של הילד ולא בשום רמה אחרת. במילים אחרות: שום תובנה שלא נאמרה על משמעות התוכנית הזו. סתם סיקור מיותר.

3. ריאליטי המגישים של "יומן" משמים. ברוממה היו צריכים להשאיר אותו בחדרי חדרים. יש כאלה, כמו העורכת ענת שרן, שהכיסא הזה פשוט גדול עליהם וההחלטה לנסות אותם על אמת מבזה את שפנפני הניסויים ומזלזלת בצופה. קחו את כוכבי האינסטנט החדשים שלכם לזירת התגוששות. אבל אל תתנו לנו לראות את הסנוקרת שהם מקבלים ברגע שנדלקת הנורה האדומה במצלמה.