"אתה יכול לצלם שלושה פרויקטים טלוויזיונים בשנה, אבל זה לא מספק מבחינה כלכלית"
הילדות בקיבוץ ("הכול היה של כולם"), המעבר למרוקו ("לא ידעתי למה לצפות") ותפקיד הפריצה בזגורי אימפריה ("זה היה טירוף"): דניאל סבג לא מתכוון להפסיק לשחק בהצגות ילדים, לא נרתע מנערים שמתפרעים בתיאטרון ולוקח את אשתו לדייטים - על הבמה | ריאיון
במשך שנים שימש בית הקפה "כסית" כמקום הבילוי המרכזי שמשך אליו את אנשי הבוהמה של תל אביב. מי שעבר במקרה בבן יהודה 59 לא הופתע לראות כמה מענקי התרבות העברית יושבים זה לצד זו על כוס אספרסו וחתיכת עוגה, החל מנתן אלתרמן ולאה גולדברג ועד לחבורת לול ויהורם גאון.
עם השנים הלכה ודעכה גדולתו של המקום המיתולוגי, אלא שכעת מסתבר כי יש מי שכבר מתכנן להחזיר עטרה ליושנה. "אני ועוד כמה מחבריי השחקנים מדברים על לפתוח בר-מסעדה בסגנון של פעם, מקום כזה ששחקנים יבואו אליו אחרי הצגות", מגלה השחקן דניאל סבג בריאיון לדיגיטל 13. "זה חלום שמדברים עליו לא מעט. אנחנו רוצים לעצב את המקום כמו פעם אבל הוא לא יהיה מיועד רק לשחקנים".
מה לך ולתחום המסעדנות - חוץ מזה שניסית את מזלך במאסטר שף ולא עברת את האודישן?
"בתקופת הקורונה פתחתי חומוסיה. לא הייתה עבודה, אז אני וחבר שהוא שף הפעלנו חומוסיה בכל יום שישי. זה היה גם מעין תחביב".
והחמוסיה עדיין פועלת?
"לא. אחרי הקורונה חזרתי לעבוד, השותף טס לחו"ל ואי-אפשר היה להמשיך. זה עסק מאוד רציני, אבל האמת היא שאם לא הייתי שחקן עובד הייתי ממשיך להפעיל אותה".
טוב, אז בינתיים נקווה לראות את נועה קירל ואנה זק יושבות ללאנץ' בכסית הדור הבא.
"אני מקווה שזה באמת יצא לפועל מתישהו אבל כרגע אלו רק דיבורים. כולנו נורא עסוקים".
ואז הגיע זגורי
ולפי הלו"ז שלו נראה שהוא באמת עסוק, אז אל תבנו על כסית 2.0 בקרוב: בימים אלו הוא משחק בחמש הצגות שונות במקביל בתיאטרון הבימה ובכמה נוספות של תיאטרון השעה הישראלי. בין לבין, הוא מפתח סדרה על חייו האישיים ("זה הפרויקט הלא-רווחי שלי כרגע"), מתחיל חזרות למחזה חדש ("הודיעו לי עכשיו שקיבלתי את תפקיד אדש ברדש ב'חפץ' של חנוך לוין. חלמתי לשחק אותו") ובקרוב יעלה לאקרנים סרט בכיכובו בשם "שבע ברכות". אה כן, ויש גם את הצילומים לעונה השלישית של "זגורי אימפריה".
הסדרה ששיגעה את המדינה והפכה ללהיט היסטרי עת שודרה ב-2014 נערכת בימים אלו לקאמבק וצפויה לחזור למסך בשנה הבאה. למרות שחלף כמעט עשור מאז שודר הפרק האחרון - וחרף העובדה שמאז גילם שלל תפקידים אחרים - הדמות של אבישי זגורי היא זו שעדיין הכי מזוהה עם סבג. יעידו על כך התגובות שהוא ממשיך לקבל מהצופים (ותודה לאין-ספור השידורים החוזרים).
אפשר להגיד שפרצת יחד עם אבישי?
"כן, זה היה מטורף. עד 'זגורי אימפריה' עשיתי דברים יותר קטנים, הצטלמתי להרבה סדרות אבל לא היה משהו שתפס - ואז הגיע התפקיד של אבישי וזה היה טירוף. מטורף כמה שהסדרה עשתה גלים. הנה תראי, אחרי עשור כמעט אנחנו חוזרים בקרוב לצלם את העונה השלישית".
אשמח לספוילר.
"אני אגיד לך את האמת? מאור (זגורי, יוצר הסדרה - מ"ד) לא שיתף אותנו בפרטים".
לא מאמינה.
"באמת, אני לא יודע כלום על אבישי או על הסיפור - אפילו שאני ומאור חברים טובים. אני באמת לא יודע כלום. מאור ממש שומר על סודיות ונראה לי שאפילו אשתו (השחקנית חן אמסלם, שמגלמת בסדרה את אבישג זגורי - מ"ד) לא יודעת. אני מאמין שבקרוב נדע ואני יודע שזה יהיה משהו ממש טוב".
אני שמעתי שזו תהיה עונה קצרה, עם פרקים ארוכים וכל פרק יתמקד בבן משפחה אחר.
"נכון, גם אני שמעתי על זה בגדול אבל אני גם לא יודע. אולי זה ישתנה. מאור כל הזמן משכתב וכותב ובאמת שאין לי מושג. זה קטע, האמת, אבל זה בסדר כי שחקנים מקבלים את התסריט בסמוך לצילומים".
מהקיבוץ לקזבלנקה ובחזרה לעיר
הסיפור של דניאל מתחיל בקיבוץ עברון, שם נולד לפני 41 שנה. "היינו ילדים שובבים בקיבוץ", הוא נזכר, "הכול היה של כולם. האמת שאני כותב על זה הרבה. שיחקתי ב'קיבוצניקים' דמות שממש דמתה לי. החיינו את כל הילדות שלנו בסדרה הזו, כולם תמיד יחד, עושים שטויות ודואגים אחד לשני".
ואיך קורה שילד מהקיבוץ חולם על השואו-ביז?
"תראי, תמיד הייתי סוג של ליצן הכיתה שעושה צחוקים. אף פעם לא באמת חשבתי על משחק בקטע של, 'אני אהיה שחקן', אבל שיחקתי בכל ההצגות בקיבוץ וזה תמיד הרגיש לי מקום מאוד נוח. פתאום הבאתי משהו אחר שאחרים לא הביאו, כך שבעצם התגלגלתי לתחום המשחק די במקרה".
כשהיה בן 13 עבר עם משפחתו לקזבלנקה שבמרוקו עקב עבודתו של אביו. המעבר מקיבוץ צנוע בצפון לעיר עצומה בגודלה ועוד במדינה זרה, היה לדבריו "לא טריוויאלי. לא ידעתי למה לצפות אבל הגענו לשם ולאט לאט למדתי את השפה. ככה בעצם גם הרווחתי צרפתית. זה היה תהליך, אבל תהליך מדהים שלימד אותי המון".
השתלבת מבחינה חברתית?
"הזמן עבר והכרתי חברים, אבל בשנה הראשונה לא היו כל כך חברים עדיין אז צפיתי בהמון סרטים ואני חושב שזה חידד לי את עניין המשחק. כלומר, מעבר לשפה שרכשתי, מרוקו נתנה לי עולם מאוד עשיר של תכנים ואני חושב שאולי בזכות זה נהייתי שחקן. הצפייה בסרטים פתחה לי את הראש".
אגב, הילדות במרוקו עזרה לך לקבל את התפקיד כבן משפחת זגורי המרוקאית?
"בכלל לא. הדמות של אבישי הגיעה כהשראה מדמות שאני יצרתי בהצגה שעשיתי עם מאור. הדמות שלי בהצגה ההיא הייתה קצת מאותגרת, וכשמאור כתב את הסדרה הוא הרחיב ושינה אותה עד שהגיע לאבישי".
בתום 5 שנים במרוקו הוא חזר ארצה כדי לשרת בצה"ל ומשם המשיך לטיול הגדול. כשהיה בן 26 התחיל ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים, במה שהוא מכנה "גיל די מאוחר, למרות שזה בעצם לא היה מאוחר עבורי. הרגשתי שזה מתאים למוכנות שלי. לא הייתי מוכן לפני כן. אמרתי שאנסה להתקבל ללימודים, התקבלתי - ומשם זה התגלגל והכול זרם".
בסמינר הקיבוצים הכיר את מי שלימים תהפוך לאשתו ואם בנו, השחקנית הגר טישמן (תאג"ד ,זהו זה). כמו בכל קומדיה רומנטית, השניים בכלל התחילו כידידים אבל כעבור תקופה הם הפכו לזוג אחרי שהיא, ובכן, הייתה זו שאזרה אומץ, תפסה את המושכות והבהירה לו שהיא רוצה יותר.
"אני נדלקתי עליה מההתחלה, אבל לא חשבתי שיש לי סיכוי איתה כי היא הייתה כזאת מרשימה. אמרתי שאתחיל מלהיות ידיד שלה ואז אעשה את המובים לאט לאט. בסוף, היא זו שעשתה את הצעד כי היא הרגישה שזה לא הולך לשום מקום. היא חשבה שמשהו לא בסדר איתי".
מאז הם יחד, כבר כמעט עשור. הם חיים בתל אביב, מגדלים את בנם גידי ומדי פעם אפילו יוצאים לדייטים במקום אקזוטי במיוחד: הבמה של תיאטרון הבימה, שם הם משחקים יחד בשלוש הצגות. "באחת מההצגות אנחנו משחקים בני זוג, כך שזה ממש נחמד שפתאום יש לנו רומנטיקה על הבמה".
כי בבית אין?
"תראי, גידי הבן שלנו הוא בן שנה ועשרה חודשים, ובשביל יום חופש אנחנו צריכים תכנון של חודשיים מראש, ככה שההצגות זה טוב. כיף לנו מאוד לשחק יחד - אבל בבית שוברים צלחות. סתם".
השמועה באמת אומרת ששני שחקנים בבית אחד זה פחות מומלץ.
"אצלנו זה לא ממש עובד ככה. המשחק בכלל לא משחק תפקיד בתוך הבית שלנו. גם כשאנחנו משחקים יחד ומגיעים לתיאטרון, אנחנו מתפצלים וכל אחד הולך לחבר'ה שלו. הגר הולכת לבנות, אני הולך לבנים. יש שם משהו מאוד בריא".
לא מובן מאליו.
"נכון. אולי זה בגלל ששנינו עובדים ושנינו מסופקים מהמקצוע. אני יכול לתאר לעצמי שאם אחד מאיתנו לא היה עובד בכלל זה היה יוצר מלא בעיות, אבל אני והגר עובדים בתיאטרון וזה משהו מאוד מרגיע. יש לנו דינמיקה מאוד טובה ובבית זה בכלל לא אישיו. אבל זה לא רק אצלנו. אני יודע שיש הרבה זוגות שחקנים שדווקא כן מסתדרים טוב. אני חושב שזה אפילו אחלה דבר כי יש הרבה במשותף".
כי יש מי שמבין מה עובר עליך.
"בדיוק. אתה מבין, אתה יודע מה זה אומר להיות לא טוב בחזרות, מה זה אומר לקבל תפקיד, אתה יודע איך זה מרגיש".
כשאתה משחק איתה יוצא ממך משהו אחר מאשר כשאתה משחק עם פרטנריות אחרות?
"כשאני משחק עם הגר זה אפילו יותר טוב לי. את יודעת, אנחנו כל כך עסוקים עכשיו עם הילד, אנחנו הרבה בחילופי משמרות, כך שדווקא על הבמה בהצגות זה הזמן היחיד שלנו לדייט".
האמת שדייט על הבמה זה אחלה פיתרון. אי-אפשר לדחות - גם אם אין חשק לצאת.
"בדיוק, וזה גם משתלם כי זה זול".
שנדבר קצת על האבהות?
"וואי, זה מדהים, זה מפחיד. זה הכול יחד. הוא ילד משגע. רואים עליו שהוא שחקן. הוא כל הזמן שר, צוחק, צועק".
טוב, זה לא שנותרה לו ברירה עם שני הורים שחקנים.
"נכון. ההורות זה משהו מאוד כיף, זה מדייק את החיים, גורם לך להתרכז במה שחשוב באמת. מצד שני, זה יכול גם להיות דבר מלחיץ כי זו אחריות. זה לא דומה לשום דבר אחר שהרגשתי בחיים שלי. זה מדהים. גם עם אשתי זה ככה, אנחנו מאוהבים בו בצורה מטורפת".
אגב, למה החלטתם לקרוא לו גידי?
"אני הייתי - ועדיין - מעריץ של גידי גוב. לכל אורך ההיריון חשבתי לקרוא לו ככה אבל באיזשהו שלב חטפתי רגליים קרות, לא יודע למה. מתישהו בהיריון, פתאום אשתי נדלקה על השם. גידי זה שם של בחור טוב, שובב. חוץ מזה, כשאומרים 'ג-י-ד-י' זה מחייב חיוך, כמו שאומרים 'צ'יז'".
"אני לא מהשחקנים שמפוצצים הצגות"
לצד שלל תפקידים בתיאטרון הרפרטוארי (הורציו בהמלט, מימיקו בזורבה היווני, קיריל באדוני ראש המועצה ועוד ועוד), מזה 8 שנים שסבג מגלם את טוטו הכלב בהצגה "הקוסם מארץ עוץ" של תיאטרון השעה הישראלי. אחרי שלושה עשורים שבהם התיאטרון הציג בעיקר בבתי ספר מול תלמידים, בחודש הבא הוא יפתח את שעריו לקהל הרחב.
"אני נורא שמח שהתיאטרון נפתח לכולם", הוא אומר. "מוטי (חלימי, מנכ"ל התיאטרון - מ"ד) הוא כמו משפחה. הוא תמיד דואג שלשחקנים תהיה עבודה וזה עניין מאוד נדיר בנוף התיאטרון. מה גם, שבעיניי, ההצגות שאיתן הופענו עד כה בבתי הספר צריכות לקבל את הבמה של אחר הצהריים ושעות הערב".
כשאתם מעלים קלאסיקה כמו "הקוסם מערץ עוץ", אתם מעדכנים אותה ל-2022? נראה את דורותי עושה טיקטוק?
"לא, אנחנו מנסים לשמור על הקלאסיקה. אנחנו נאמנים למקור מבחינת הזמן והתקופה. יש הצגות שבכוונה נכתבות כדי להיות מעודכנות, כמו למשל סיפורים על בריונות ברשת או קבלת האחר, אבל הפקות קלאסיות נשארות נאמנות למקור ואני חושב שזה סבבה".
עד כמה ילדים באמת מסוגלים לשבת בשקט בהצגות עם כל הפרעות הקשב שיש כיום?
"הם מסוגלים, אבל זה תלוי. בכל הצגה יש וייב אחר. בהצגה בנוכחות הורים יש וייב מסוים כי אתה פונה גם אליהם בהומור שלך, ונוצר מעין שילוב כזה שהילדים צוחקים ממשהו אחד וההורים צוחקים ממשהו אחר. בהצגות כאלה יש הרבה יותר שקט. לעומת זאת, כשמופיעים מול קהל שכולו מורכב מילדים, הם יכולים לעשות רעש מאיזו מילה אחת שנאמרה בהצגה. אבל אנחנו מתרגלים לזה, לא לוקחים את זה אישית".
ובני נוער? היו מקרים בעבר שהצגות הופסקו כי נערים התפרעו.
"נכון, לפעמים זה קורה ואין מה לעשות. אני לא מאלה שמגיבים. אני מבין את הקטע כי לפעמים התגובה שלהם מגיעה ממבוכה מאוד גדולה. בגלל שהם מתבגרים אז הם דווקא נבוכים, וזה מאתגר. אני אישית מנסה להתעלם ולהתעלות. יש שחקנים שמפוצצים הצגות אבל אני לא מאמין בזה כל כך. רוב הילדים הם סבבה, בטח עכשיו שיש הרבה יותר מודעות לדברים האלה".
מעניין שאתה עדיין משחק בהצגות ילדים למרות העבודה הקבועה ב"הבימה". יש שחקנים שעבורם הצגות ילדים זו רק תחנה בדרך.
"אני לא רואה בזה תחנה בדרך. להפך. נכון שהצגות ילדים זה משהו שאתה בדרך כלל מתחיל לפני שאתה נכנס לתיאטרון הגדול כי יחסית זה יותר קל, אבל אני - בתור אחד שהתחיל במקביל בשני התיאטראות - מאוד נהנה בהצגות ילדים. עכשיו, שיש לי ילד, אני מרגיש שזו מתנה למרות שאני לא עושה את זה כל כך הרבה כמו פעם".
מה היה פעם?
"היו לי 13 הצגות במקביל, הייתי מופיע בשלוש הצגות ביום. זה היה מטורף, אבל עכשיו אני יכול לבחור את הפרויקטים שלי. אני מאוד נהנה, זה פשוט לתת לילדים מתנה ואני לא חושב שזו תחנה בדרך והכול שאלה של איך שאתה תופס את זה. לפי דעתי, אלו הצגות שלא פחות מספקות מהבימה או מכל מקום אחר. אתה יכול לבחור לשחק בהפקה איכותית בתיאטרון ילדים או לשחק עציץ ג' בתיאטרון רפרטוארי.
"אני נכנסתי לתיאטרון הבימה ישר אחרי הלימודים וזה לא מובן מאליו. לסיים לימודים, להיכנס ישירות לתיאטרון הלאומי ולהישאר שם כל כך הרבה שנים - זה באמת לא מובן מאליו. הכול נפתח די מהר ומאז, את יודעת, כל כמה שנים יש איזה פרויקט טלוויזיוני גדול, אבל הדבר הקבוע אצלי זה התיאטרון. זה הדייג'וב שלי. בטלוויזיה אתה יכול לעשות בערך שלושה פרויקטים בשנה, אבל זה לא מספק מבחינה כלכלית. בתיאטרון זה מדהים, זה משהו אחר, כל ערב משהו שונה ואני נורא אוהב את זה".
הבן שלך גידי כבר ראה אותך על הבמה?
"בטח! הוא ראה את הקוסם והיה מהופנט. זו הצגה לילדים בכיתה ה' בערך והוא, שהוא בן שנה ועשרה חודשים, היה מהופנט".
הוא מזהה אותך כשאתה מחופש?
"כן, ברור. אני טוטו הכלב, וזה אחד התפקידים הכי מצחיקים שעשיתי בחיים שלי".
אירוע השקת מפעל המנויים החדש של תיאטרון השעה הישראלי יתקיים ב-3.11 בתיאטרון רמת גן. במסגרת האירוע תוצג ההצגה "הקוסם מארץ עוץ". לכרטיסים לחצו כאן