"אני לא חושב שזה מקצוע לאנשים שהם עד הסוף שפויים. הגבול דק"
לא מרבה להופיע במדורי הרכילות ("פחות מתעסק בזה"), לא מתעמק בפוליטיקה ("בחרתי לא להבין בזה יותר מדי") ולא רואה צורך לחשוף את הדעות שלו ("אני סומך על בורא עולם"): הזמר והיוצר ניב דמירל כאן בשביל המוזיקה • וכן, בנות, הוא רווק. אז יאללה להסתער | ריאיון
במשך שנים נחשבה תל אביב לעיר שבה הכול קורה. שחקנים, זמרים ושלל אמנים מצפון ועד דרום, ממזרח וממערב, העתיקו אליה את מגוריהם רק בשביל להיות קרובים ל"סצנה". בתקופה האחרונה משהו השתנה. אולי אלה הפקקים, העבודות של הרכבת הקלה או סתם הצפיפות ויוקר המחייה - אנשי התעשייה כבר לא ממהרים לעיר העברית הראשונה. להפך, הם אפילו מתרחקים ממנה אל הטוענת החדשה לכתר: פרדס חנה. חנן בן ארי, פאר טסי, אברהם טל ובניה ברבי הם רק חלק מהתושבים של המועצה המקומית השקטה והציורית.
אל הניימדרופינג הזה שיכול היה למלא שבוע שלם של פסטיבל קיץ, מצטרף גם המוזיקאי ניב דמירל. הוא נולד וגדל בחדרה, אלא שלאחרונה עבר לשכנה פרדס חנה. "בגדול, זה אותו דבר", הוא אומר את מה שחשבנו תמיד כתל אביבים מתנשאים (#סליחה). "מצד שני, כרגע פרדס חנה יותר מגניבה ואמנותית בשבילי".
אז לא נראה אותך שוכר דירת חדר מעופשת בסכום לא פרופורציונלי בתל אביב?
"נראה לי שבאופן אישי יהיה לי קצת קשה להיות במרכז. יותר מדי תנועה, לחץ, צפירות. זה קשה לי. אני צריך מקום רגוע, אבל נבר סיי נבר".
למרות הקול
הרומן של דמירל עם עולם המוזיקה החל עוד כשהיה פעוט. מה זה פעוט? עולל של ממש. "כשהייתי תינוק", הוא נזכר בתחילת הדרך (אבל ממש תחילת הדרך), "אימא שלי הייתה מרדימה אותי עם נעימות של בטהובן ועם כל מיני מנגינות קלאסיות לילדים, אז אני חושב שזה עבר אליי בתת-מודע".
כיום, כשהוא בן 28 עם אלבום מאחוריו ועוד אחד בדרך, להיטים שחרכו את הרדיו ("השעות הקטנות", "מאיה"), השתתפות בשתי תוכניות ריאליטי מוזיקה שונות וקול שמיימי שמאוד מזוהה עימו - אפשר כבר לראות מה נהיה מהילד שנרדם לצלילי "בייבי-מוצרט". ההשקעה השתלמה.
תודה לאימא שסללה את הדרך.
"כן, תראי, גם גדלתי בבית ששמעו בו הרבה מיינסטרים כמו שלמה ארצי ואייל גולן, לצד מוזיקה טורקית, כך שגדלתי בסביבה מוזיקלית מאוד מגוונת".
ואל תתנו לטייפקאסט של הבחור הביישן להטעות אתכם, שכן דמירל מספר כי הפעמים הראשונות שבהן החל לשיר היו בערבי חאפלות עם חברים. "היינו יושבים עם גיטרות וכאלה. אני אמנם עדיין לא ניגנתי בשלב הזה, אבל הייתי לוקח את המיקרופון ושר, ואז הבנתי שכשאני שר קורה משהו. אנשים מתרגשים, מחמיאים לי, ולאט לאט לקחתי את זה עוד ועוד קדימה".
את התיכון הוא העביר כנוכח-נפקד עקב בעיה בריאותית. בניסיון למלא את הזמן שנוצר כשכולם היו בלימודים, הוא החל להשתעשע עם הרעיון להפוך את התחביב למקצוע. "כבר בכיתה י"א כמעט ולא באתי לבית הספר. בימים ההם המוזיקה ממש תפסה אותי. התחלתי להסתובב עם כל מיני חברים גדולים ממני, וככה גם הכרתי את אורי בן ארי (מוזיקאי שכתב שירים לעדן בן זקן ולירן דנינו, בין היתר - מ.ד). אורי לימד אותי המון, כתב לי שירים (בהם "השעות הקטנות") וממש תפס אותי מהחולצה ואמר לי, 'אם אתה באמת רוצה להיות מוזיקאי - אתה חייב ללמוד לנגן על משהו. זה יעזור לך בעתיד'". אז דמירל תפס גיטרה והשאר היסטוריה.
לדה וויס הוא הגיע במקרה. בזמנו, הוא בכלל היה טבח צבאי ששירת בבסיס שכוח אל במצפה רמון. "הגיעה ההצעה מדה וויס, וחלק מהשיקול שלי היה גם לנסות להתקדם כדי ליצור מוזיקה אחרי התוכנית. חשבתי לעצמי שאם אצליח לגעת בקהל אז אולי הצבא יעזור לי בהמשך לקבל תקן של 'אמן פעיל' או משהו. נעניתי לאודישנים - ומשם זה התגלגל".
אתה לא נראה כמו המוזיקאי שינסה לפרוץ בתוכנית ריאליטי. אתה מאוד מופנם וניכר שאתה קצת סולד ממצלמות.
"שמעי, להיות מוזיקאי זה מקצוע שדורש ברוב המקרים להיות במרכז, ועבורי כבן אדם אלו לא תמיד הבחירות שארצה לעשות. אני אוהב להיות בצד שלי, בפינה שלי, בשקט שלי. מצד שני, הרצון שלי לגעת עם המוזיקה באנשים הוא גדול מאוד, כך שעם השנים הרצון הזה בנה לי את האופי בצורה אחרת.
"כשהייתי קטן לא חשבתי שאעמוד על במות, אבל ברוך השם מעולם לא היה לי איזשהו מחסום עם זה. אני מאמין שברגע שלבן אדם יש יכולת השפעה כלשהי בעולם, השפעה על אחרים, אז המטרה היא חשובה. אם אני רואה שאני יכול לרגש ולשמח אנשים ולהיות איתם ברגעים מאוד משמעותיים בחיים שלהם, אז מחובתי לעשות את זה בכל יום שאני פה. נכון, לפעמים בדרך יש רגעים קצת פחות נוחים או רגעים שבהם מוזר לי, אבל אני זורק את עצמי למים כי כאמור, המטרה יותר חשובה".
כמעט עשר שנים עברו מאז ניגש לאודישנים של העונה השלישית, עת עלה לבמה בביצוע ל"בסוף מתרגלים להכול" של דודו טסה. פאנל השופטים דאז מנה את אביב גפן, שרית חדד, שלומי שבת ומוש בן ארי. שני הראשונים לא הסתובבו לדמירל. השניים האחרים דווקא כן. כך, שלב אחרי שלב, הוא התקדם עד לגמר התוכנית - וסיים במקום הרביעי.
התוכנית שודרה בערוץ 2, עוד בטרם הפיצול. עברו רק עשר שנים אבל זה עולם שלם.
"הכול השתנה, בכלל, בכל העולם. בזמנו לא היה את כל הטיקטוק והסטרימינג והספוטיפיי - וגם האינסטגרם לא היה מה שהוא היום. לא היה סטורי אפילו. היו הופעות, תחנות רדיו וגם יוטיוב, אבל מספרי הצפיות לא היו בעבר כמו שהם בשנים האחרונות. הכול עבר שינוי, זו אבולוציה מטורפת".
אבולוציה שבה הטיקטוק הפך לממליך הלהיטים החדש והותיר את תחנות הרדיו הרחק מאחור. מסכים?
"העולם משתנה כל הזמן ואלה באמת דברים מאוד משמעותיים שקרו. אני מצידי מנסה לעשות את מה שאני עושה בצורה הכי טובה. אני לא יודע מאיפה השיר יצמח או מאיפה זה יקרה".
יוצא שלפעמים אתה יוצר שיר שבמכוון ינסה להפוך ללהיט?
"לא, אני לא מונע מהדבר הזה. אני הולך עם מה שיוצא לי. אתן לך דוגמה: השיר שלי 'ילד טוב' התחיל כמשהו ציני וראיתי שאני יכול לקחת אותו למקום פופי, אבל החלטתי דווקא לקחת אותו למקום מאוד ישראלי. התעקשתי על זה גם כשידעתי שיהיה לזה מחיר מוזיקלי מסוים ושזה לא יהפוך לשיר מועדונים. היה חשוב לי להעביר את הסיפור בצורה הזאת למרות שהמוזיקה פחות קליטה. זו בחירה אמנותית שרציתי לעשות".
בחירה אמנותית שלפעמים אתה עלול "לשלם" עליה באי-כניסה לפלייליסט.
"ברור שיש יח"צ ושכולם מסתכלים על הדברים האלה, וודאי שזה נחמד שתחנות מעבירות שירים שלך. אבל בסוף, התמונה הכללית היא חשובה יותר. צריך לנסות לכוון לכל הקהל, לגעת בהם וזהו. זה יבוא מאיפה שזה יבוא, אני לא שולט בזה. כשאני מוציא שיר הוא כבר לא שלי, הוא של העולם".
עם סיום דרכו בדה וויס הוא החל לעבוד על אלבום הבכורה שלו "בין הסימנים", שכלל את השירים "נתיב אחר", "בחגים", "אני, אתה ויוסי" ועוד. באלבום זה גם נכלל הלהיט הענק שלו "השעות הקטנות", שהגיע בהמשך למקום ה-17 במצעד הפזמונים העברי השנתי של גלגלצ לשנת 2016.
פאסט-פורוורד ליולי 2022, דמירל חזר לריאליטי, כשהפעם הצטרף כמתמודד בתוכנית "הכוכב הבא" בקשת 12. "לאורך השנים הציעו לי להגיע להרבה תוכניות אבל סירבתי ואמרתי שאני לא מעוניין", הוא מספר.
אז איך בכוכב הבא הצליחו לשכנע אותך?
"הם ישבו עליי מאוד חזק. בכירי התוכנית ישבו לי על הצוואר והרגשתי משהו אנרגטי, אז אמרתי, 'יאללה, אני הולך עם האמת שלי למרות שאני יודע למה אני נכנס'. אני מכיר ויודע איך טלוויזיה עובדת, וגם הם מצידם הזמינו אותי בתפיסה של, 'בוא תשתתף בקורס קיץ כאמן פעיל, זה יעזור לך להגיע לאנשים נוספים ואתה תעזור לתוכנית'. זרמתי, הופעתי עם השירים שלי".
אלא, שהצילומים שהתקיימו בנווה אילן זרקו אותו בחזרה דווקא לריאליטי הקודם שבו לקח חלק, שם העביר שעות ארוכות עם תמר עמר - מתמודדת דה וויס 3, שהלכה לעולמה בנסיבות טראגיות, והיא בת 23 בלבד. "היה לי מאוד קשה לחזור לשם כי העונה ההיא של דה וויס זכורה לי מאוד. זו הייתה עונה מאוד ארוכה, כמו קייטנה שלא נגמרת, והיינו שם כמו משפחה. אני זוכר את תמר ואת הסיפור שלה, וזה מאוד רגיש לי".
מה זה עורר בך?
"בואי נגיד שזו חוויה לא פשוטה להיזכר בכל התהליך, גם בגלל תמר. קשה לזכור שיש דברים כאלה. אני חושב שחשוב לדבר על המקרה שלה בשביל העתיד. יש ילדים שמשתתפים בתוכניות כאלה ואולי לא מספיק מכינים אותם למרות החשיבות של זה".
אתה מרגיש שלא הכינו אתכם מספיק למה שקורה אחרי התוכנית?
"לא לא, חלילה. ההפקה וכולם היו מדהימים. אני פשוט לא חושב שהמשתתפים מבינים את ההשלכות של זה. מי שנכנס לתחום הזה צריך שתהיה לו נפש מאוד חזקה. אני לא חושב שזה מקצוע לאנשים שהם עד הסוף שפויים. הגבול דק".
איך התמודדת עם השקט שאחרי דה וויס כשכבו המצלמות ונגמרה העונה?
"הייתי שם מאוד צעיר. באתי לתוכנית כשכבר יש לי מנהל שמלווה אותי ועם סביבת חברים שכולם נוגעים בתחום, כך שהכרתי אנשים שהצליחו בזכות הריאליטי וגם אנשים שלא. הגעתי בידיעה ששתי האופציות יכולות לקרות לי. באופן כללי אני משתדל להיות מוכן לכל סיטואציה אז זה עזר לי. ברור שאכלתי איזו כאפה שכל אחד אוכל".
וכשהודחת רגע לפני הגמר של "הכוכב הבא", היה לך קל יותר? הרי הגעת כאמן פעיל.
"השתתפתי בתוכנית כשבמקביל רצתי עם סבב הופעות. היו שידורים שעליתי אליהם אחרי לילות בלי שינה. באתי עם קריירה משלי".
צריך סוג של אומץ בשביל לחזור לריאליטי כשאתה יודע במה זה כרוך - בטח ובטח כשיש לך קריירה משלך.
"ברור, כי כביכול גם יש לי יותר מה להפסיד. בדה וויס הייתי צעיר אז הלכתי בגישה של, 'טוב, מקסימום לא יילך ואני אמשיך בשלי'. לכוכב הבא באתי עם בסיס".
התבאסת שהגעת למקום השישי?
"ידעתי שלא אנצח והאמת שזו גם לא הייתה המטרה. הגעתי לשם עם דרך משלי ובידיעה שלא משנה מה יקרה שם זה כאילו יעבור לידי. המטרה שלי הייתה להגיע לעוד אנשים במוזיקה. בכלל, אמנים שמגיעים לתוכניות כאלה כמעט ולא מנצחים אף פעם. היו המון קולגות וחברים טובים שאמרו לי לא לעשות את זה לעצמי, אבל הלכתי בשביל לשיר. זו עוד תחנה בדרך".
השף המזמר
בניגוד לרבים מחבריו למקצוע, דמירל הוא אדם די קנאי לפרטיותו. תנו לו רק לשיר ולגנן. עזבו אתכם מקריירה נוספת כאושיית רשת ששוטחת את הגיגיה בסדרת סטוריז. גם בריאיון משתקף בחור מופנם ושקט, צנוע מאוד אפילו, עם חיוך ביישן. לא תראו אותו בהשקות, לא תשמעו עליו יותר מדי במדורי הרכילות. אפילו מעמוד האינסטגרם שלו לא תקבלו מידע חושפני אודותיו - שכן הטקסטים שהוא מצרף לתמונות הוא מסתורי ופואטי למדי. "אלה משפטים משירים שלי", הוא מסביר.
אז לא נשמע מה דעתך הפוליטית.
"אני לא רוצה לצאת פוליטיקלי-קורקט, אבל לכל בן אדם יש האור שלו לעולם. אני מקדיש את כל החיים שלי למוזיקה ואני מאמין שזו הדרך שלי לעזור - גם לעצמי וגם לעולם. יש אנשים שמתעסקים בפוליטיקה, ואני לא שופט אותם או אף אדם שמפגין או לא מפגין, ולא את מי שמדבר או לא מדבר. אני חושב שאין לי מה, כאילו, זו גם בחירה שלי בחיים לא להבין יותר מדי בדבר הזה".
יכול להיות שאתה חושש שאם היית מביע דעה היית מאבד קהל?
"אני לא יודע. האמונה אצלי היא כל כך חזקה כך שאני סומך על בורא עולם שישמור עלינו ולא יקרו לנו פה דברים מוזרים".
טוב, אז אם לא בהפגנות בעד או נגד המהפכה - למה אנחנו לא רואים אותך בהשקות?
"הקשרים אצלי מונעים ממקום מאוד אישי. אתן לך דוגמה. המאפר גילי אלגבלי, חבר מאוד טוב שלי שאני שרוף עליו, השיק מוצר איפור כלשהו. עכשיו, הלכתי להשקה כי היה לי חשוב לפרגן לו. אני לא קהל היעד של מה שהוא השיק, אבל ככה זה אצלי בהמון דברים. יש לי חברים ואם אני יכול לפרגן להם אז זה מעולה. אני לא מטפח קשרים בשביל שזה יקדם אותי במשהו. אני לא מאמין בזה".
הידיעה הרכילותית האחרונה עליך היא עוד מ-2019 כשניהלת זוגיות עם הדר קרקו (חצי מהצמד נוי והדר).
"כן, אני פחות מתעסק בזה. אני מאמין שזה פחות מעניין. אם עשו לי פה ושם פאפראצי אז בסדר, אבל זה לא החלום".
אם כבר הזכרנו את האקסית, אני חייבת לשאול למען המעריצות: האם אתה בזוגיות כיום?
"לא, אין לי זוגיות כרגע".
מתחילות איתך בנות?
"כן, אבל אני לא עסוק בזה".
אתה עונה למי שפונה אליך בהודעה?
"אממ... יש דברים שאני לא רוצה להרוס אז אני לא עונה, יש הודעות שאני בכלל לא רואה. לא יודע. לפעמים אני כן עונה, כמו בן אדם רגיל. זה תלוי ומשתנה. אני חושב לפעמים על איך הדברים מצטיירים וחשוב לי שהשם שלי יהיה במקום טוב".
אני מציעה שתענה, תצא לדייטים ותפגין את כישורי הבישול שלך כמי שהיה בעברו טבח צבאי.
"כן", הוא צוחק וחושב ארוכות, "יש לי ניצוצות בבישול, יש דברים מסוימים שיש לי בהם טאצ' ולפעמים אני מוכיח את זה לחבר'ה, אבל לא נראה לי שכדאי שנעשה בריף כזה. אני עושה דברים פשוטים. נגיד, לאחרונה למדתי להכין קרפים. זה שווה".
ניב דמירל יופיע ב-16 באוגוסט בגריי בתל אביב, וב-21 באוגוסט בזאפה ירושלים