"לא ניסיתי להיות פורצת דרך אבל הכתירו אותי ככזאת"

דווקא בסוף השיחה עם נעמה קסרי היא חושפת צד מעט פגיע, קצת שונה מהאישה שלמדנו להכיר, זו ששום דבר לא יכול לפגוע בה. זה קורה כשהיא מתחילה לדבר על הטוקבקיסטים הרעילים שנראה כי מגיעים יד ביד עם הפרסום ולא פוסחים על אף סלב. "הבריונות על המקלדת זה משהו שאנחנו כאנשים, כבני אדם, צריכים לחשוב עליו פעמיים לפני שכותבים", היא אומרת. "בצד השני יש בן אדם ולא רק דמות טלוויזיונית. זה לא קרטון שמישהו צייר. זה בן אדם עם משפחה, אולי עם ילדים, זה בן אדם עם רגשות".

לכתבות נוספות:

• "הצלחתי לסגור להרבה אנשים מעגל – רק לא את שלי"
• "אני נכנס להתקפים ותולש לעצמי שיערות מלחץ. יש לי OCD באמת"
• "אתה יכול לצלם שלושה פרויקטים בשנה - אבל זה לא מספק כלכלית"

הדברים שלה באים כהכוונה לשורדים החדשים שחלקם, מן הסתם, יקבלו בקרוב תגובות נוקבות ישירות לפרצוף, בין אם בגלל המהלכים שלהם באי או סתם כי הם לא יבואו למישהו טוב בעין. מוצדק או שלא - חשיפה בריאליטי תמיד כוללת בתוכה ביקורת ציבורית (ע"ע דיאן שוורץ). זה המשחק. נעמה מתעקשת שהיא לא מביאה לרעשי הרקע להפריע לה, אולם מהדרך שבה דיברה נשמע שהיא נכוותה, ולא אחת, מתגובות רעילות ומצלקות.

"את יודעת? כותבים דברים נוראיים. זה משנה לאנשים את החיים. לא כולם יודעים לבוא ולהגיד לעצמם, 'רגע, עוד שנייה תעלה תוכנית אחרת ולא יזכרו אותי'. כשאתה בתוך הסערה נראה לך שהעולם נופל עליך, זה נורא. העליהום ברשתות הוא מפחיד. הוא ממש מפחיד. אתה פותח ולא משנה לאן אתה הולך - זה שם. זו כותרת. כל אתרי הבידור האלה צריכים כותרות ולפעמים אתה הכותרת".

אז איזו עצה הייתה מביאה לשורדים החדשים לקראת מה שצפוי להם? 
"הייתי מציעה להם להתחספס, לא להתרגש מכל דבר ולחכות שהעונה תיגמר. אני רוצה גם לפנות לכל מי שיצפה בעונה החדשה ויקרא את הכתבה הזאת, ולבקש שידו לא תהיה קלה על המקלדת. בסוף, אלה אנשים שיצאו בתנאים לא פשוטים שלא מבינים מהי טלוויזיה. מה גם, שיכול להיות שהם אמרו איזה משפט שברגע הנתון ההוא הם לא התכוונו אליו. הם עייפים, רעבים, מתגעגעים ומותשים. באמת, זה כל כך הרבה דברים מורכבים אז אל תשפטו אותם - ובטח לא לפי פורמט טלוויזיה. חוץ מזה, לא חייבים לכתוב את כל מה שחושבים. אל תשתלחו באנשים. פשוט תיהנו מהתוכנית כמו שהיא. זה מה יש".

 

"הישרדות זה משחק אינדבידואלי, אין משהו שהוא נכון או לא נכון"

15 שנים עברו מאז הכריז עליה גיא זו-ארץ כשורדת האחרונה בעונה הראשונה של הישרדות ישראל. מאז הרגע ההוא היא הצליחה להישאר בתודעה גם הרבה מעבר ל-15 דקות התהילה שמוקצות בדרך כלל ליוצאי ריאליטי: היא הנחתה תוכנית בוקר יומית, כיכבה בדוקו-ריאליטי על חייה לצד חברתה ליהיא גרינר וכן הקימה קליניקה לטיפולי אסתטיקה, שלה כבר שני סניפים. מאז, היא ניסתה את מזלה שוב באחת מעונות ה-VIP של הישרדות אבל לא הצליחה לשחזר את ההצלחה והסתפקה במקום השני, אחרי ג'ובאני רוסו.

התבאסת שלא ניצחת בעונה השנייה? 
"לא ניצחתי? תלוי את מי שואלים".

צודקת, זכית באהבת הקהל כשנבחרת לשורדת האהובה.
"נכון, וזכיתי גם במיכאלה (בתה השלישית, עליה טענה קסרי בעבר שנוצרה ממש על האי, כשבן זוגה הגיע לבקר אותה - מ.ד). זכיתי גם בחוויה מדהימה. עובדה שאת מראיינת אותי, לא? את ג'ובאני ראיינת?"

לא.
"אז מי ניצח?"

ובכל זאת, לא הייתה איזו תחושת פספוס שהיית כל כך קרובה להכות פעמיים? 
"תמיד יש קצת תחושת פספוס של, 'מה הייתי יכולה להגיד או לעשות אחרת'. אני חושבת שבמועצת השבט האחרונה לא נתתי פייט מטורף עד הסוף. קצת יצאתי מהפורמט כי הביאו את בעלי לאי יומיים לפני, והטעימה הזאת מהבית קצת הוציאה אותי מרוח הלחימה ומהפוקוס. יכול להיות שהייתי מצליחה לשנות את דעת המושבעים אם הייתי נלחמת יותר. אבל בסדר, אנחנו יכולים לשנות את ההיסטוריה? אם היינו יכולים לעשות את זה - כנראה שהיינו משנים דברים יותר גדולים".

וכמי שעשתה זאת פעמיים ונחשבת לאחת מהשורדות הכי מוצלחות בתולדות הפורמט, נעמה מתבקשת לתת לא אחת עצות לשורדים החדשים ("פונים אליי עם זה כבר למעלה מעשור"), וכמה מאלו ששוחחו איתה בטרם יציאתם לאי גם הגיעו רחוק ("עידן חביב התקשר אליי לפני שיצא בפעם השנייה וגם ג'קי אזולאי"). העניין הוא שלדבריה, אין לה באמת טיפ מנצח לתת לשורד העתידי.

"כשמבקשים ממני טיפים, אני לא ממש יכולה לתת כאלו", היא מבהירה. "המשחק הזה הוא מאוד אינדבידואלי. תלוי מי האנשים שאיתך ואין משהו שהוא נכון או לא נכון. זה או שיש לך את זה או שאין לך. אם אתה לא מצליח לייצר קשרים חברתיים - אז אין לך את זה. את היית יוצאת להישרדות?".

ממש לא. אם הייתי יוצאת הייתי פורשת יותר מהר מדנה רון. 
"חבל. אני למשל לא הייתי נכנסת לבית האח הגדול בחיים. פנו אליי כבר כמה פעמים אבל זה לא אני. לשבת בבית סגור ולריב על קרקרים? בואי. הישרדות זה משחק שהוא עם עצמך, להביא את עצמך לקצה גבול היכולת. את אומרת שלא היית שורדת, אבל אם הרי היית נתקעת על אי בודד - מן הסתם היית שורדת. לא היית מתאבדת, נכון? כל אחד יכול והקטע הוא להבין כמה אתה יכול. זה היופי של הפורמט. הכול בראש. אפשר לשרוד מקוקוס וכוס אורז ולא צריך יותר מזה. גם אם יש משימה שאתה חושב שאתה לא מסוגל - אתה מסוגל".

[brightcove_iframe video_id='mood-survivor-season-03-self-biladi-01' autoplay='0' credit='רשת 13' desc='המדריך לשורד מאת נעמה קסרי' poster='' kid='1_ivpzb9kk' duration='']

אז רגע, הישרדות זה משחק מנטלי או פיזי?
"זה גם וגם, אבל הוא בעיקר מנטלי. זה משחק שלך עם עצמך ועם היכולות שלך, וגם כי זה משחק חברתי וחברתי זה מנטלי. כמובן שאם אתה חזק ומצליח לקחת חסינויות ברגעים קריטיים שבהם אתה מועמד להדחה, זה כבר פיזי, כך שרצוי שגם יהיו לך יכולות פיזיות. האם זו חובה בהישרדות? לא. היכולות החברתיות הן הרבה יותר חזקות".

ואיך מצליחים לא להיעלב מסיטואציות חברתיות שקורות שם? אפילו שזה משחק. עלבון הוא עלבון. 
"את צודקת, כל הזמן אומרים 'זה משחק, זה משחק', אבל ברגע האמת, כשאתה נמצא בסיטואציה הזו על האי וזה כל עולמך - זה משחק, אבל לא רק. את על אי בלי טלפונים, בלי חברים או משפחה, אין עבודה וזה העולם שלך. יש שם קשרים אישיים. מי ששם צריך לנטרל את הרגש ולקבל החלטות יחסית קרות מבלי לחשוב מי ייעלב, כי ברגע שנכנס רגש זה פוגע במהלכים הנכונים של המשחק".

ופיזית? לא להתקלח ולא לצחצח שיניים זה די דוחה. 
"תראי, את לא אוכלת אז אין יותר מדי מה לצחצח. מה גם שיש דרכים יצירתיות, כמו למשל לגרגר מי מלח שזה הליך בריא לכל אחד בלי שום קשר. יש גם את הדגל שאפשר לפרק ולעשות ממנו חוט דנטלי. לא להתקלח זה קשוח אבל יש את הים. הדבר היחיד שקשה זה השיער, כי הוא נהיה עם קשרים וזה לא נעים, אבל זה מצטלם טוב ועם זה לא נתווכח. בסוף, את יודעת, זה נגמר. זה משהו שצריך להיות לשורדים כל הזמן בראש. בסוף את תגיעי למקלחת, לשמפו ולמרכך. זה מנטלי".

 

"אני בתעשייה הזאת שנים והעור מתעבה משנה לשנה"

מילא לא להתקלח, לא לאכול ולצחצח שיניים רק במי ים. ההישרדות האמיתית היא בחיים שבחוץ. שם, מלבד אותם טוקבקיסטים שכבר הזכרנו קודם, על נעמה - ובעצם על כל מי שמוכר - להתמודד לעיתים גם עם שמועות פחות נעימות שהופכות לכותרות מפוצצות במדורי הרכילות. לפעמים הקרובים שלהם הם אלו שחוטפים.

כך למשל, שמו של בעלה של נעמה, השורד לשעבר גל ארז, נקשר ל"תקרית אלימה בגן הילדים", כפי שנכתב באתר TMI. באותה כתבה סופר כי ארז ליווה את בתו לגן וכשראה שהדלת נעולה, "חבט בה בעוצמה במשך דקות ארוכות. כאשר הגננת פתחה את הדלת, פנה אליה בתוקפנות ובאלימות מילולית מול כל הילדים".

על הסיפור הזה הגבת: "נו באמת, אלימות? אוקיי, אני מבינה שאת צריכה אייטם". פרסומים כאלה מעצבנים אותך?
"זה לא מעצבן אותי וגם אין לי יותר מדי זמן להתעסק בזה, אבל אני מבינה שצריך למלא את טורי הרכילות וכנראה שאני בן אדם מעניין. זה גם תמיד נעים לקרוא על אנשים מוכרים שלא הכול בחיים שלהם זוהר, אז קצת מסלפים וקצת מוסיפים. בסדר. אני בתעשייה הזאת כל כך הרבה שנים והעור מתעבה משנה לשנה, כך שזה עובר לידי".

וגם העוקבים שלה לא עושים לה חיים קלים: היו כאלה שהתרעמו על כך ששלחה את בתה ליום הראשון בכיתה א' עם לק בציפורניים ואודם אדום משוח על שפתיה; היו גם עוקבים שזעמו על הקריאה שלה למורים פרטיים ללמד בהתנדבות באחד מסגרי הקורונה; ובאותה תקופה, כשהיא יצאה נגד ההלוויות ההמוניות ובאותה נשימה הצדיקה את קיום ההפגנות בבלפור - הם בכלל לא חסכו ממנה את דעתם הנוקבת.

השיא הגיע כאשר אחת מהעוקבות שלה באינסטגרם הגישה נגדה תלונה במשטרת ישראל, זאת לאחר ששמה לב כי בתה של נעמה נוסעת עימה ברכב - כשהיא לא חגורה. נעמה נקראה לבירור במשטרה, וכשזה הסתיים היא הסבירה בסטורי זועם כי בתה בסך הכול העבירה את חגורת הבטיחות מעבר לגבה.

אני מבינה שהרחובות נקיים מפשיעה ולמשטרה אין משהו אחר לעשות.
"עוד לפני זה - לעוקבים אין משהו אחר לעשות? כאילו, מי אתם, האנשים שיושבים, מצלמים, שולחים מייל, מתעדים ורושמים? מאיפה יש לכם זמן? אם יש לכם כל כך הרבה זמן פנוי תתקשרו אליי, תעזרו לי. לי אין זמן. אבל שמעי, כשמחליטים להתפרסם ולהיות בפרונט, זה חלק מזה. כשאת נכנסת למטבח את צריכה לקחת בחשבון שתקבלי כוויות, אז בסדר. מדי פעם נכווים".

מצבים כאלה לא גורמים לך לרצות להפסיק לחשוף את הבנות שלך ברשתות? 
"לא. רעשי רקע לא גורמים לי לשנות דברים שקשורים אליי. אם אני מחליטה לעשות משהו וככה אני רוצה - זה מה שאעשה. אני גם לא חייבת לאף אחד הסברים מה אני עושה ולמה. זאת אני וככה זה היה מהיום הראשון שהציבור נחשף אליי, אז כשיצאתי לעונה הראשונה והשארתי בבית ילד בן שבעה חודשים. חטפתי על זה המון אש. היום אף אחד כבר לא מדבר על זה, הרי מצפים מאמהות ללכת ולהגשים את עצמן.

"פעם היו המון דברים לא מקובלים אבל בכלל לא הבנתי על מה הבלאגן. היום אנחנו מבינים שבאמת לא הייתה סיבה לעשות בלאגן. בסדר, בשביל זה יש אנשים כמוני שישנו דברים. אגב, זה לא שבזמנו הלכתי להישרדות בתור איזו פמיניסטית גדולה כי רציתי להיות פורצת דרך. עשיתי את זה כי זה מה שרציתי לעשות. הכי פשוט שיש".

את מרגישה פורצת דרך? 
"לא ניסיתי להיות אבל הכתירו אותי ככזאת. אין לי בעיה להיות חתומה על פריצות דרך".

יש סיכוי שתחזרי לסבב נוסף? 
"כשיצאתי בפעם הראשונה אמרתי שבחיים לא אעשה את זה שוב, אבל הנה - עשור אחרי יצאתי עוד הפעם. אז אל תשאלי כי אני לא אענה".

אני כן שואלת.
"מה, אני אגיד לך לא ואז אצא שוב? זה תלוי, הזמן יעשה את שלו. אם פתאום תהיה עונת הורים וילדים והבן שלי יבקש שנלך אז מה, אגיד לו לא?".

 

"לא לכולן הטבע נתן את מה שהן רוצות"

אנחנו נפגשות בקליניקה שלה בהרצליה (סניף נוסף קיים בכרמיאל). טווח הגילאים של הנשים שמגיעות לטיפול הוא רחב - החל ממבוגרות שבאות להרים קצת את מה שנפל ועד צעירות יותר שרוצות למלא את מה שחסר. אל מול תנועת הקבלה העצמית של אלו שמבקשות לעצור את המרדף אחר מודל יופי אחד וכמעט בלתי מושג, קיימת תנועת נגד של אלו שדווקא בעד לעבור תהליכים אסתטיים כדי לקבל את מה ש(לא) נתן להן הטבע. כך או כך, תעשיית ההזרקות והטיפולים האסתטיים חיה, נושמת וקיימת - והיא כאן אצל נעמה.

מאיפה הרעיון להקים קליניקה לאסתטיקה?
"אסתטיקה זה הפאשן שלי, זו התשוקה. זה מי שאני. חברות שלי אומרת שהפכתי אובססיה למקצוע. אני מאוד אוהבת טיפוח ומאוד מאמינה בזה להצלחה בחיים. אני חושבת שבן אדם... בעצם נגיד נשים כי הרוב בתחום הזה הן נשים, לצערי, למרות שהגברים מתחילים להיפתח לזה - אבל בסוף, אנחנו גורמים לנשים לאהוב את עצמן יותר ולהרגיש בטוחות, וזה הפרס של העבודה הקשה".

בשנים האחרונות נראה שיש איזו מגמת עלייה בקרב הנשים שמחליטות להזריק. 
"נכון, לאט לאט יש יותר הבנה ומודעות. זה נהיה כמעט מוצר בסיסי לאנשים, נשים שמגיעות לגיל האייג'ינג - שזה בערך בסביבות גיל 30 למי שעדיין לא הבין - ורוצות להיראות טוב. הן לא רוצות לשנות ולא להשתנות אלא להיראות לפחות כמו שהן מרגישות, וזו השאיפה שלנו כשאנחנו יושבים מול אישה. אנחנו רוצים לתת לה להיראות לפחות כמו שהיא מרגישה, בגילה".

מגמה נוספת שאנחנו עדים אליה בשנים האחרונות היא הירידה בגיל שבו בנות מגיעות לטיפול הראשון שלהן, מה שמעורר לפעמים ביקורת. את מקבלת את כולן, בכל גיל?
"זה מאוד תלוי. לא לכולן הטבע נתן את מה שהן היו רוצות. אם מגיעה אליי מישהי מאוד צעירה, עם אימא שלה כמובן, והיא רוצה לעשות טיפול כי זה יושב על נקודה של ביטחון עצמי, היא מרגישה פחות מהחברות שלה ולאימא אין בעיה עם זה - בטח שלי אין בעיה עם זה. אבל, אם מגיעה מישהי שאני חושבת שנראית נהדר ויש לה שפתיים והיא רוצה עוד ועוד, אנחנו נעצור ונגיד לה, 'חמודה, את טועה. זה לא יהיה יפה ולא יראה טוב. לכי'".

אם הבת שלך תבקש ממך טיפול בעוד כמה שנים, תסכימי?
"תלוי מה, תלוי בנסיבות. שמעי סיפור. בגיל 12 היו לי שיערות ברגליים. אבא שלי עיראקי. אימא שלי חשבה שגיל 12 זה צעיר מדי בשביל להוריד שיערות, היא הייתה שואלת, 'אם תתחילי עכשיו - מה יהיה אחר כך?' וכל מיני משפטים של אימהות. אז מה עשיתי? הלכתי לדודה שלי שהיא קוסמטיקאית, ואמרתי לה שאימא אמרה שהיא תעשה לי שעווה. עשיתי - ובזה זה נגמר. אני לא מקבלת את זה שיש לזה גיל. אם יש נערה מתבגרת שיש לה שיערות ברגליים או שיש משהו שמפריע לה במבנה של הפנים - אין לזה גיל.

"להבדיל אלף אלפי הבדלות, הייתה אצלנו בחורה צעירה שעברה תאונת דרכים וכל מבנה הפנים שלה נפגע. זה פגע בה חברתית. עשינו איתה תהליך מהמם כדי שהיא תיראה ותרגיש טוב יותר, סוג של שיחזרנו לה את הפנים שהיו לה לפני התאונה וזה עשה לה טוב מאוד. זה עזר לה לביטחון העצמי ושיפר את מעמדה החברתי. אין לזה גיל".

ולפעמים גם אין לזה גבול ויש כאלו שמתמכרות למזרקים.
"הרבה פעמים קורה שנשים מתחילות להזריק, ואז בהתחלה זה נראה להן יותר מדי אבל כשיורדת הנפיחות והחומר יורד לרקמה, הן מתרגלות למראה ופתאום רוצות עוד. אז כן, יש כאלו שמגיעות ורוצות עוד ועוד אבל אנחנו מספיק מקצועיים וכנים בשביל לבוא ולהגיד, 'עצרי, ניפגש בעוד כמה חודשים'. אם החומר ירד וזה יתאים, נעשה עוד. אבל אצלי אין פלפלים ממולאים. אז אנחנו עוצרים כשצריך. תגידי", היא אומרת בצחוק (או שלא? המממ), "את רוצה ייעוץ?".

זו בעיה כי אני לא חברה של מזרקים. אני מתעלפת עוד לפני שזה נוגע בי. 
"אחרי שתלדי זה יעבור לך, אין ברירה. את רוצה אפידורל, תאמיני לי. את יודעת גם מתי תפסיקי לפחד? כשהקמטים יותר יפריעו לך מהפחד. חוץ מזה שבסוף, הפחד כואב יותר ממה שזה באמת. תמיד חושבים שזה הרבה יותר נורא ממה שזה".

 

הו-הא מי זאת באה?

נעמה, מה עם פוליטיקה? התככים בהישרדות זה צ'יפס לעומת מה שקורה בכנסת. 
"דייייי, לא רוצה, זה לא בשבילי. אני אריב עם כולם. אני בן אדם טוב מדי בשביל ללכת לפוליטיקה".

לפני שנתיים נפגשת עם נפתלי בנט, עוד לפני שעמד בראש ממשלת השינוי. למה בעצם?
"הוא נפגש איתי. זה היה בשיא של הקורונה. לא יודעת, אמרו לי שבנט רוצה לשוחח על העסקים ולראות מה אפשר לעשות ולשפר. יכול להיות שגם, אני יודעת? עוד קהל. 190 אלף קולות (כמניין העוקבים שלה באינסטגרם - מ.ד) היו פותרים לו הרבה בעיות. היה נחמד. אני אף פעם לא אומרת לא למי שרוצה להיפגש איתי".

אז לא נשמע ממך "מתחייבת אני"?
"אני לא אגיד אף פעם לא, אבל כרגע לא. אני יודעת מה יהיה? יש לי כל כך הרבה דברים... בשביל ללכת לתפקיד בכנסת אתה צריך להיות שליח של הציבור שבחר בך. זו עבודה והקרבה, זה ממש לעבוד בזה, ולעבוד בזה יוריד מהדברים האחרים שאני עושה כך שכרגע אני לא יכולה לעשות את זה אבל אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. אולי בפנסיה כשיהיה לי משעמם. אם בכלל יהיה לי משעמם".

דעתך על הממשלה הנכנסת? 
"הייתי רוצה לראות דברים שקורים אחרת. כל הדעות על הממשלה החדשה ברורות וידועות לכולם. אני שומעת חברים שלנו שבחרו בממשלה הזאת ומרגישים שעבדו עליהם, שהם עשו טעות. כמו שהיה בגמר שלי בסבב השני - עשינו טעות והיינו צריכים להצביע אחרת. מאוחר מדי, עכשיו חכו ארבע שנים".

מוטרדת קצת ממה שקורה?
"מפחיד אותי שאנשים שישבו בכלא על עבירות של שוחד ומרמה הולכים לשבת על הברז של השוחד ומרמה. נראה לי הזיה. מפחיד אותי שאנשים שאין להם שום רקע בתפקידים שהם הולכים למלא כמו להיות שר חינוך או בתחום שבו אין לך בכלל הבנה למקצועות ליבה חשובים לעתיד של כל אחד. זה מלחיץ אותי. אלה דברים שמלחיצים את כולנו. אנשים שנבחרים לתפקידים לא כי הם מתאימים אלא כי זה הדיל שנסגר איתם".

טוב, אז עד שתיכנסי ותסדרי שם את העניינים, ספרי לנו איזו שרה היית רוצה להיות.
"שרה? למה שרה? ראש ממשלה".

 

הישרדות, פרק הבכורה, שבת ב-21:30 ברשת 13