"הממשלה הנוכחית היא מקום מסוכן. התקווה היא שדוד שלי יציל אותנו"

לנטע רוט אין אינסטגרם. נכון, היא בת 21 בואכה 22 ורוב בני גילה עסוקים בעיקר במרדף אחרי הסטורי הנוצץ הבא שיעלו. נכון, היא שחקנית שמודעת לעובדה שמספר עוקבים גבוה יכול לסייע בקבלת תפקידים וקמפיינים. ונכון, היא חיה כמונו בעולם שהרבה ממנו מתנהל ברשתות. ועדיין. אין לה פרופיל פעיל והיא גם לא מתכוונת לפתוח אחד. "היה לי חשבון, אבל מחקתי את הדבר הזה", היא אומרת בריאיון. "הבנתי שזה רעל, שאני מורעלת - ולא בא לי להיות מורעלת. בשביל מה? כי לכולם יש? זו סיבה טובה מספיק? אני לא רוצה, אז פשוט מחקתי".

צעד אמיץ בעולם רווי FOMO.
"הכול התחיל בזה שגם פרצו לי, ואז הייתי צריכה לבקש את הפרופיל שלי חזרה מהפורץ. כשהשגתי אותו חזרה, ישר מחקתי".

רגע, שילמת כופר ואז ויתרת על החשבון שלך?
"לא. הפורץ ביקש אלפי שקלים, אבל היה לי חבר שמכיר חבר שמכיר חבר, ואיכשהו עזרו לי לקבל בחזרה את החשבון. כשהוא חזר - פשוט מחקתי לזה את הצורה. בתקופה שהחשבון לא היה ברשותי הרגשתי שנעים לי. היה לי טוב להיות בלי הרעל הזה, בלי כאב הראש הזה".

לכתבות נוספות:

• גיא זו-ארץ: "יש לנו מדינה אחת. אנחנו צריכים לדעת לחיות בה יחד"
• מאיה קיי: "לאנשים קשה עם זה שיש לי את החוצפה לעשות מה שבא לי"
• יוסי שטרית: "מישלן זה חלום חיי, לא אפסיק עד שאגשים אותו"

"הייתה תקופה ששתי החברות הכי טובות שלי, נועם קליינשטיין וטליה ברטפלד, אמרו לי, 'את חייבת אינסטגרם כדי לראות מה קורה לנו בקלוז-פרינדס', אז פתחתי חשבון סודי שבו עקבתי אחרי שתיהן רק כדי שלא אפספס כלום. העניין הוא, שיש לי הפרעות קשב ואני מכורה לתנועה הזאת (מרפרשת את הפיד - מ.ד). אז מה שיצא זה ששוב הייתי הרבה באינסטגרם, ובסוף פשוט אמרתי להן שאם יש משהו חשוב אז שיסמסו לי".

אגב, הצלחתי להגיע אלייך דרך תיוג של אחותך, אבל מצאתי פרופיל ריק בשם gaha_tomani.
"נכון. מחקתי את כל התמונות ושיניתי את השם כדי שלא תהיה לי אופציה לחזור. לא רוצה".

את לא חושבת שלשחקנית צריכה להיות נוכחות כלשהי ברשת? גם אם לא משתפים יותר מדי מהחיים האישיים. 
"אני חושבת שזאת לא העבודה שלי. ברור שיש שחקניות שזה חלק מהעבודה שלהן, אבל העבודה שלי זה לשחק טוב. אם יש מישהו שלא רוצה לקבל אותי כי אין לי אינסטגרם אז כנראה שאני לא מתאימה. אני לא רוצה להיות במקומות שלא מתאימים לי ושאני לא מתאימה להם. טפו חמסה, אני חושבת שאני כבר במקום שאני לא חייבת לרצות אף אחד, גם מבחינת הגיל שלי. אני מספיק גדולה. אני אמנם צעירה אבל גדלתי ואני לא רוצה לעשות דברים רק כדי לרצות אחרים. לא בא לי".

יש שחקניות שטוענות שהן לא מקבלות תפקידים כי אין להן מספיק עוקבים. 
"עוד לפני שהתחלתי לשחק בפלמ"ח, כשהייתי קטנה יותר, היה איזה תפקיד אחד שאמרו לי שהתקבלתי אליו אבל בהמשך החליטו לקחת מישהי עם הרבה יותר עוקבים. זה גם מה שגרם לי לפתוח אינסטגרם מלכתחילה. פתחתי חשבון בגיל 18 בגלל הדבר הזה, והתחלתי לצבור עוקבים וכל הדבר המשעמם הזה.

"לפעמים העלתי פוסטים של הדעות שלי או דברים קצת יותר פוליטיים ועמוקים, אבל בסוף זו מכונת רעש ורעל. להרגשתי, כן? יש אנשים שעושים שם דברים מדהימים, טליה עושה שם קומדיה, היא גאונה, ונועם עושה מוזיקה. אני ניסיתי לכתוב שם טקסטים אבל לא הרגשתי שזה המקום שלי לזה. אני משחקת בהצגות שרצות בתיאטרון, אני כותבת בסדרות כך שיש לי מקום אחר לכתוב. האינסטגרם זה פשוט לא המקום שלי".

מתקופת הפלמ"ח ועד לנועה קירל

ואולי, בכלל (וסליחה על הניתוח הפסיכולוגי המעמיק - אבל לנו זה נראה מתאים) היא נמנעת מהרשת החברתית כי היא מזדהה עם הדמות שגילמה בסדרה "פלמ"ח", הסדרה שהצליחה לעורר בקרב הילדים והנוער עניין וסקרנות על ארץ ישראל של לפני קום המדינה. זו שבה לא היו, אתם יודעים, רשתות. בקושי הייתה מצלמה. בכל זאת, הייתה להם מדינה להקים.

במשך שלוש עונות רוט גילמה את שרה אליזבת בארקר, בתו של קולונל בריטי והכובסת הראשית של קיבוץ שיבולים, שהעבירה את ימיה לצד אחת - נועה קירל. סליחה, שולמית אלוני.

את בקשר עם נועה? 
"את יודעת, היא הכוכבת הכי גדולה בארץ אז זה קשר מינימלי. אבל כן, באירוויזיון כתבתי לה ומאוד התרגשתי שהיא בכלל ענתה לי. אני כמו כולם, מעריצה כללית שבמקרה יש לה גם את מספר הטלפון שלה. מה שמדהים בנועה זה שהיא עובדת כל כך טוב. ראיתי אותה בצילומים. הייתי מצפה ממישהי במעמד שלה להיות איזו כלבה, אבל היא הדבר הכי מתוק שפגשתי. באמת. הסתכלתי ותהיתי איך זה הגיוני. כאילו, את לא נועה קירל? תהיי מגעילה או משהו!".

תהיי דיווה!
"כן! את גורמת לכל השאר להיראות רע! גם מוכשרת וגם חמודה? את מגזימה, ותרי על אחד מהם! אבל היא לא מוכנה לוותר. היא ממש חמודה לכולם בלי יוצא מהכלל".

לצד נועה, בפלמ"ח שיחקה גם הדוגמנית יעל שלביה. שתיהן לא למדו משחק - והטוקבקיסטים לא ריחמו עליהן, לפחות כשנודע על הצטרפותן לסדרה. 
"גם אני מעולם לא למדתי משחק באופן רשמי. למדתי בחוגים. יעל ונועה הולכות לשיעורים פרטיים אצל מורות מדהימות. שמעי, גם עליי אפשר להגיד בדיוק את אותו הדבר: 'זאתי שיחקה את יוליה בתיאטרון גשר ואין לה תואר, מה היא חושבת שהיא?'. אבל משחק זה מקצוע ואני יודעת שהן משקיעות ולומדות. מה גם, שכל אחד ואיך שהוא לומד משחק. יש שחקנים שלא למדו משחק וזה בסדר גמור, אין עם זה שום בעיה. גם נועה וגם יעל משקיעות ושתיהן שחקניות מצוינות. ובואי, יש כאלה שלמדו משחק ועובדים יותר - והם מוכשרים פחות. בלי שמות".

ומה דעתך על יוצאי ריאליטי שמלוהקים לסדרות? גם הם תמיד חוטפים אש. 
"אבל זה תלוי מה ומי. בחאנשי, למשל, ליהיא גרינר שיחקה את אימא של טליה וזה היה ליהוק גאוני בעיניי. לפעמים אלו פשוט ליהוקים אינטליגנטיים ולפעמים זה ליהוקים אדיוטיים. נכון, יש ליהוקים שהם אינטרסים של פרסום, זה קיים, אבל אני מאמינה שעבודה וכישרון הם אלו שמדברים בסוף. אגב, המילה "כישרון" זה הרי מישהו שהכשירו אותו. אני חושבת שעבודה קשה היא כישרון כי אנשים יכולים להכשיר את עצמם - כמו שאני לא הגעתי דקה לבית הספר אבל למדתי בבית את כל מה שאני צריכה ללמוד. לא היה לי טוב במערכת החינוך. היה לי טוב בבית. אז כל אחד וההכשרה שלו".

כאמור, היא עדיין לא חגגה 22 אבל הרזומה של נטע רוט לא היה מבייש גם שחקניות מבוגרות הרבה יותר ממנה: תפקידים בתיאטרון ("רומיאו ויוליה", "אנה קרנינה", "מנהרה", "אופוריה"), בקולנוע ("תמונת הניצחון", "חייל לארג'", "טאצ'") ובטלוויזיה ("לבד בבית", "פלמ"ח", "המחלקה לחפצים מיוחדים").

קחי אוויר בבקשה. 
"בדיוק אמרו לי את זה לאחרונה וזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו. אני מתכננת לטוס לחו"ל כדי לקחת קצת אוויר. את יודעת איזה קשה היה לי להיפרד מתיאטרון גשר? זה הבית שלי והמקום שאני הכי אוהבת בעולם, אבל תודה לאל לנה (קריינדלין, מנכ"לית התיאטרון - מ.ד) היא סוג של אימא אז היא קיבלה את זה באהבה ובחיבוק. אין אישה כמוה. זו באמת הייתה פרידה כואבת, אבל זו לא באמת פרידה כי אני מרגישה שגם אם לא אהיה שחקנית אני אוכל לפנות אליה. היא בן אדם מאוד חשוב בחיים שלי, ואני מקווה שכשאחזור לארץ עוד יהיה לי מקום שם, אבל מי יודע".

מלבד תפקידי המשחק, נטע גם חוטאת בכתיבה - אבל לא רק למגירה: כשהייתה בת 16 היא כתבה את המחזה "שני אלה" שהועלה בתיאטרון אורנה פורת, ועל תפקידה בו היא זכתה בפרס הבמה לילדים ונוער בקטגוריית שחקנית ראשית; בהמשך, היא גם כתבה את ההצגה "מה קרה לשיר" שעוסקת בפגיעות מיניות. "אני לא מכירה בחורה שלא עברה פגיעה מינית. פשוט לא מכירה", היא אומרת. "זה נורא ולכן כתבתי את ההצגה".

היא על הפגיעה שעברת בגיל 13, וסיפרת עליה בריאיונות קודמים?
"לא, היא לא על מה שקרה לי אלא על הפגיעה המינית שאנחנו עברנו. המחזה נועד יותר לבנים מאשר לבנות. אני מנסה איכשהו לדבר איתם וללמד אותם מה קורה. יו גאיז, תרגיעו".

היו בנים שסיפרו לך שבעקבות הצפייה במחזה משהו אצלם השתנה? 
"כן, בעיקר תיכוניסטים. היו תגובות מעניינות וזו המטרה בסוף. זה חשוב ומרגש ואני שמחה מזה מאוד. תקיפות מיניות לא תמיד קשורות למין בעיניי אלא לאלימות. אלו מעין הפגנות כוח כאלה. התוקף יכול להגיד כזה, 'מה, לא תקפתי אותך, אני בכלל לא נמשך אלייך', אבל זה לא קשור. אתה אלים אז אתה רוצה להפגין איזשהו כוח ואני חושבת שהתרבות שלנו יותר אשמה מהכול".

את חושבת שתנועת ה-METOO הצליחה לחנך ולהשפיע על הדור הצעיר יותר? הפחתנו את הפגיעות כי העלנו את השיח? משהו השתנה מהדור הקודם? 
"אני מאמינה שכן. אני מאמינה שהדור הקודם הוא אותו חרא ואני לא חושבת שיש איך לשנות אותם, אבל אני בהחלט רואה שינוי בדור הבא ואני מקווה שזה ימשיך".

 

"אני משתדלת להשתתף ברוב ההפגנות שיש כרגע"

ביום ראשון הקרוב, עם תחילת החופש הגדול, תעלה לאוויר העונה השלישית של "לבד בבית", סדרת הסיטקום המצליחה לילדים ונוער של כאן חינוכית שכתבו יניב זוהר ונדב פרישמן. כמה מצליחה? בשתי עונותיה - שממש לאחרונה עלו גם לנטפליקס ישראל - צברה הסדרה 85 מיליון צפיות בדיגיטל של התאגיד. "מהההה?", שואלת רוט בפליאה למשמע הנתונים המטורפים. "וואט דה פאק? זה המון, אמאל'ה! איזה כיף, מה לעזאזל? זה מוזר מאוד".

למה מוזר? לא צפית את ההצלחה? 
"זו כמות אנשים לא הגיונית! אני לא מכירה 80 אנשים אז 85 מיליון?".

סיפרו לי שבמשך העונות הקודמות רצית להשתלב בכתיבה של הסדרה, אבל רק בעונה הזאת חומרים שכתבת באמת נכנסו לתסריט. 
"שמעי את הסיפור: היה לי רעיון לפרק אבל היוצרים לא הסכימו לקבל אותו. הם אמרו שזה לא רעיון טוב אבל התעקשתי. התיישבתי לכתוב את הסיפור שלי, שלחתי להם אותו ואז הם חזרו אליי ואמרו לי, 'נטע - זה רעיון גרוע. הכתיבה שלך לעומת זאת...' - וככה הצטרפתי לצוות הכותבים. אני חייבת לציין שהפכנו למשפחה אמיתית שם. אני מרגישה קרובה ליוצרים ולשחקנים באופן מיוחד, יותר מאשר בכל סדרה אחרת. אופק בן מאיר שמשחקת את איה יכולה להתקשר אליי בשלוש לפנות בוקר ואני אענה לה כי היא אחותי הקטנה. זו זכות לחוות דבר כזה".

בחודשים האחרונים מרחפת מעל התאגיד עננת סגירה ממשית, עם איומים חוזרים ונשנים מצד שר התקשורת שלמה קרעי לקצץ מחצית מתקציב השידור הציבורי ולהפריט מחלקות בו. בכך, נראה כי בכוונתו של השר להביא הלכה למעשה לסגירת השידור הציבורי ולפיטורים של מאות עובדים.

השתתפת בהפגנות נגד סגירת התאגיד?
"בטח, ברור. אני משתדלת להשתתף ברוב ההפגנות שיש כרגע, כך שוודאי שהשתתפתי".

את חושבת שהממשלה באמת יכולה לסגור את הערוץ?
"אני חושבת שהממשלה הנוכחית היא מקום מסוכן. אפרופו האלימות הגברית, אלימות היא תכונה מאוד חזקה אצלם. אני מקווה שהם לא יסגרו אבל כמובן שאין איך לדעת איתם. אני מקווה שאדם מאוד ישר שאני מכירה בבית יצליח לנצח אותם לפני שהם יספיקו. זו התקווה, שדוד שלי יציל אותנו".

 

"בזכות 'דודיא' אני פחות נלחצת כי הוא יודע להגיד שיהיה בסדר"

דוד שלה, נסביר למי שלא הכיר עדיין את השושלת, הוא יו"ר האופוזיציה וראש מפלגת "יש עתיד" יאיר לפיד. סבה היה העיתונאי, הסופר והפוליטיקאי יוסף טומי לפיד ז"ל וסבתה היא הסופרת והמחזאית שולמית לפיד. יאיר, המכונה "דודיא", הוא אח של אימא שלה.

יוצא לך לדבר איתו על ענייני היום?
"תראי, על הרבה מהדברים הוא אומר שהוא לא יכול לדבר וזה מעצבן קצת אבל בטח שיוצא. אני שואלת אותו כל הזמן והוא תמיד שם. הוא תמיד אדיב וזמין. הוא הדוד הכי מסור שיש. אין דודים כאלה. אני מאוד קרובה אליו. וכן, יוצא לי הרבה לשאול. הוא מאמין תמיד שהטוב ינצח וזה מרגיע אותי".

את לא מרגישה לפעמים שאת מטרידה אותו בשאלות בזמן שהוא עסוק? 
"לא, אנחנו מספיק קרובים. זה כמו שאני לא מרגישה שאני מטרידה את אימא בשאלות שלי. כאילו, הוא הורה שלי, הוא הורה נוסף אז אני לא מטרידה אותו - וגם אם אני מטרידה אותו אז זכותי כי הוא הורה נוסף שלי, את מבינה את החוויה?".

את מגדירה את עצמך כאדם פוליטי, או שזה מכורח הנסיבות כבת למשפחת לפיד?
"אני לא פוליטית כמו יאיר, מה פתאום, אבל כן - אני בן אדם עם דעות פוליטיות חזקות והכתיבה שלי גם מוכיחה לי את זה. המחזות שלי הם בדרך כלל עם איזו - אני לא רוצה להגיד אג'נדה - אבל מתוך כעס פוליטי, נקרא לזה, או מורכבות ותסכול ממצב קיים".

יש אצלכם במשפחה מישהו שדווקא סולד מפוליטיקה?
"לא. כולנו בעסק הזה עכשיו אבל כולנו היינו כאלה גם לפני. אכפת לנו מדברים, אנחנו משפחה כזו שאכפת לה מהמדינה - וכמובן שאפת לנו מדודיא. כל האכפתיות מתעצמת כי אנחנו רואים כמה קשה הוא עובד בשבילנו, בשביל להציל אותנו. עליו נכתב דוד גיבור. כן אכפת, אכפת לכולם".

מישהו מהמשפחה הצביע לביבי?
נטע פורצת בצחוק. "לא! לא, ממש לא. אולי... סתם, לא. באתי להגיד בדיחה אבל בטח זה היה מגיע לכותרת. אז לא, התשובה היא לא".

היית יכולה לצאת עם מישהו שונה ממך אידיאולוגית?
"תלוי. אם זה עניין של חינוך, כלומר - מישהו שאוכל לנהל איתו שיחה וברגע שהוא יבין אז הוא ישתנה, אז את יודעת - אני לא כועסת על אנשים שזה הבית שהם הגיעו ממנו. אבל אם זה בן אדם שלא מאמין שללהט"בים ולערבים מגיע שוויון זכויות - אז התשובה היא לא. אני לא אצא בחיים עם מישהו שהוא בעד כיבוש וגניבת שטחים. שתדעי שאני יותר שמאלנית מדוד שלי".

באמת? את לא מזדהה עם המצע של יש עתיד?
"אני מזדהה מאוד עם יש עתיד. מאוד מאוד. ואני חושבת שהמטרה שלהם היא להציל אותנו. דוד שלי אמר לי פעם משפט מאוד חזק: 'לאנשים שלא צריכים לעשות הקרבות, יש את הפריבילגיה להיות יותר בקצוות'. הוא באמת עובד בלהציל את המדינה הזאת ואת העם הזה. ראיית העולם של המרכז היא מורכבת, מעניינת וחשובה על המפה הפוליטית אבל אני נוטה טיפה יותר שמאלה. בעצם, הרבה יותר שמאלה".

ואת בכל זאת מצביעה לו.
"נכון, כי אני מאמינה שיש עתיד בסוף הם אלה שיצילו אותנו. הם יותר יצליחו לדאוג לאינטרסים שלי מאשר המפלגות השמאלניות יותר. בסוף, הם הרי אלה שיהיו בשלטון ומה גם שאני מאמינה לערכים שלו. הוא בן אדם מאוד ערכי שלא יפגע באף נפש חיה. אני יכולה להצביע לו בלב שלם ורגוע".

עד כמה את נלחצת מהמצב היום? 
"בזכות דודיא אני פחות נלחצת כי הוא יודע להגיד שיהיה בסדר ואני מאמינה לו. אני יודעת שיש לו תוכנית, אני יודעת שהוא יודע איך להציל את המצב ואני מאמינה לו. אני בוטחת בו ולכן אני לא כל כך נלחצת. יש לי אותו והלוואי שלכולם היה אותו בבית, זה בטח היה מרגיע הרבה אנשים".

כפי ששמתם לב, אין לה שום בעיה לדבר על דוד שלה. עניין לא מובן מאליו בעולם שבו ישנם המון ידוענים עם קשר משפחתי כזה או אחר לידוען כזה או אחר שמסרבים בתוקף לדבר על כך. הם כאן בזכות עצמם, הם אומרים תמיד, ולא מוכנים לפתוח את הנושא.

כשאני מעלה בפני רוט את העניין, היא משיבה: "אני אצטט את חברתי הטובה ביותר נועם קליינשטיין שאומרת, 'אני מאוד גאה להיות במשפחה שלי, יש לי משפחה נהדרת'. גם אני גאה להיות במשפחה שלי. עם זאת, זה מאוד לגיטימי לא לרצות לדבר על זה ואני יכולה להבין גם את הצד שלהם. יש אנשים שלא מתאים להם לדבר על היותם 'הבן של'. לי באופן אישי יותר קל כי אני 'האחיינית של', אבל אולי אם הייתי הבת שלו זה היה אחרת. במקרה שלי, יצא שאני פשוט רוצה לדבר על זה וגם שאני קשקשנית. אני אוהבת לקשקש. תני לי לקשקש ואני אקשקש לך קשקושים".

אנשים מדברים איתך עליו? רואים בך צינור ישיר ליו"ר האופוזיציה? 
"כן. אנשים שואלים שאלות ורוצים לדעת דברים. יצא גם שאמרו לי דברים זבלה. פעם הייתי לוקחת ללב אבל היום הרבה פחות כי אני מבינה שאנשים פשוט אוהבים לדבר, בעיקר בישראל. זה חלק מהחן שלנו לפעמים, ולפעמים זה גם משגע פילים".

היית רואה את עצמך בפוליטיקה?
"לאאא. אולי. לא יודעת. זה נראה מהצד כמו הדבר הכי קשה בעולם. דודיא עושה את זה בחיוך. טוב, לא בחיוך כי חיוך זה הגזמה אבל באומץ, וזו עבודה שהיא מסביב למסביב של השעון. זו עבודה קשה נפשית. הוא צריך לקבל החלטות קשות ולעשות הקרבות, ואני לא יודעת אם הייתי מסוגלת. צריך להיות בן אדם מאוד חזק וחכם בשביל זה. אני לא יודעת, אין לי מושג".

אל תסכמו בוויקיפדיה

נטע, את בזוגיות?
"לא, אינני - ואני ממש בסדר עם זה. אמרה בחוסר כנות. סתם".

את מחפשת?
"אני לא יודעת אם אני מחפשת. אני עובדת הרבה כך שזה קצת קשה להיות בזוגיות. מה שהיה קל בזוגיות הקודמת שלי זה שהכרנו בגיל 16, אז גם כשעבדתי - כבר הכרנו הרי. אני לא חושבת שזה מאוד אפשרי להתחיל עכשיו זוגיות. מה גם, שיש לי את החברות שאני מאוד נהנית איתן. כרגע אני רווקה וזה קצת מוזר לי לפעמים, אבל גם מאוד נעים לי הרבה מהזמן.

"אני אוהבת לעבוד ואני אוהבת לכתוב, וכתיבה זו עבודה שהיא לבד. אני וניר (כנען - האקס שלה) היינו מתווכחים על זה כי אני לא אדם מאוד זוגי במהות שלי. לפעמים כשאנשים באים אליי אני מושיבה אותם במפרסת, אומרת להם 'אל תפריעו לי' והולכת לכתוב. אני אוהבת לארח אבל לא אוהבת לבלות לפעמים, אז רווקות קצת מתאימה לי, מסתבר".

אפרופו כנען. בדף הוויקיפדיה שלה היה כתוב עד לבוקר קיום הריאיון כי "נטע הייתה בזוגיות עם ניר כנען עד שהוא זרק אותה". כשרוט שומעת על כך, היא פורצת בצחוק ענק: "אני גאון! אמרתי את זה באיזה פודקאסט בשביל הצחוק. איזו מצחיקה אני. אני מבקשת לא להזיז את זה. זה חייב להישאר ככה כי זה קורע". נכון לכתיבת שורות אלו, המשפט הוסר.