ארבעה שאהבנו - ואחד שפחות: סקירת סרטים זרים בפסטיבל הקולנוע ירושלים
בסוף השבוע האחרון עזבנו את החום המהביל של תל אביב ועלינו היישר אל הבריזה הקרירה של עיר הבירה, שם נפתח פסטיבל הקולנוע ירושלים ה-41 במספר • צפינו בכמה מהסרטים הזרים שהוקרנו בו, וחזרנו עם המלצות: אל תפספסו אל "דאאאאאאלי!" או את "עם הזרם" עם חתול מתוק - בעוד שעל "מחוץ לעונה" אפשר לוותר
בסוף השבוע יצא לדרך פסטיבל הקולנוע ירושלים ה-41 במספר, בהקרנת בכורה של קומדיית הפעולה "תלמה" - סרט הביכורים של ג'וש מרגולין, בכיכובה של המועמדת לאוסקר ג'ון סקוויב. האירוע נערך בבריכת הסולטן בעיר הבירה תחת כיפת השמיים, בהשתתפות אלפי אורחים שפקדו את המקום.
בין אלו שהגיעו לפתיחה: הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב והתסריטאית האיראנית אלהאם ארפאני (יוצרי הסרט "טאטאמי", שהוקרן בפסטיבל גם כן), נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, ראש עיריית ירושלים משה ליאון וכן אורחת הכבוד של הפסטיבל, השחקנית האמריקאית ג'ניפר ג'ייסון לי, שקיבלה אות הוקרה.
תוכנית הפסטיבל משלבת יצירות ישראליות חדשות לצד סרטים מוערכים מפסטיבלים יוקרתיים כמו ברלין, קאן, ונציה וסאנדנס. השנה, הפסטיבל מתקיים בניהול אמנותית משותפת של אלעד סמורזיק (היוצא) ואור סיגולי (הנכנס). מבקרות הקולנוע של רשת 13 צפו בכמה סרטים, וחזרו עם המלצות צפייה (במהלך השבוע נפרסם ביקורות נוספות, אז נמליץ לכם להמשיך לעקוב).
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- פסטיבל הפרינג' בב"ש הופך את השוליים למקום שכולם רוצים להיות בו
- בגיל 74: ברוס ספרינגסטין נכנס למועדון המיליארדרים
- המזל של "ריאליטי" הוא שסידני סוויני מככבת בו. השאר פשוט מאכזב
תלמה (ארה"ב, שווייץ) | בימוי: ג'וש מרגולין
ג'וש מרגולין כתב את התסריט של "תלמה" בהשראת מקרה אמיתי שקרה לסבתו: תלמה (ג'ון סקוויב) בת ה-93 נופלת קורבן להונאה טלפונית מצד אדם שמשכנע אותה לשלוח לו בדואר עשרת אלפים דולר, תוך התחזות לנכד שלה, דני, כדי להוציא אותו כביכול מהכלא לאחר שפגע באישה הריונית בתאונת דרכים. כשתלמה, שמסרבת לקבל את העובדה שהיא כבר לא חדה ועצמאית כשהייתה, מגלה שעבדו עליה - היא מחליטה לצאת למסע בקולנועית ברחבי לוס אנג'לס על מנת לדרוש את כספה בחזרה ולהשיב את כבודה.
ניכר שמרגולין כתב והקדיש את הסרט הזה לסבתו עם המון אהבה וחמלה. תלמה מנהלת קשר קרוב ומיוחד עם נכדה דני (פרד השינגר), סוג של בחור צעיר ואבוד שחברה שלו זרקה אותו לאחרונה כי הוא עוד לא יודע ממש מה הוא רוצה לעשות בחיים ולא מצליח לבצע משימות פשוטות - כמו לחדש רשיון נהיגה. ההורים שלו, גייל (פרקר פוסי, "בו מפחד") ואלן (קלארק גרג, "איירון מן") חונקים אותו מדאגה, והוא מוצא בקשר עם סבתו מקום לא שיפוטי שמתגלה לאורך הסרט גם כסימביוטי, כאשר ניכרת ההשוואה בין דאגת הסביבה וההכרה בחולשה אצל שניהם, שמלווה את תהליך ההתבגרות כמו את הזקנה.
הצפייה המשותפת של השניים ב"משימה בלתי אפשרית" בכיכובו של טום קרוז, וההתמוגגות מכך שהוא עושה את הפעלולים שם בעצמו, משמשת תמריץ לתלמה להיות סוג של כוכבת אקשן בעצמה. היחסים בין דני לתלמה מפורטים ומקסימים, ושווה לחכות לסוף הקרדיטים, שם מרגולין מצרף לצופים קטע מצולם עם סבתו, ששוחזר באחד מהדיאלוגים המרגשים של הסרט.
הרעיון בלייצר מעין קומדיית אקשן של גיל הזהב הוא לכשעצמו מקורי ומרענן, והתסריט מלא ברגעים משעשעים ומהנים. אמנם יש לא מעט "צירופי מקרים" שהרגישו קצת כמו כתיבה עצלנית, אך עצם העובדה שהסרט מלא בלב - ולא לוקח את עצמו ברצינות - מכפרת על כך לרוב.
ג׳ון סקוויב שמגלמת את תלמה, והייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"נברסקה" של אלכסנדר פיין, היא שחקנית פשוט נפלאה, הסבתא האולטימטיבית. היא חזקה ונחושה, בעלת טיימינג קומי נהדר וגם שברירית ומרגשת. השינגר בתפקיד הנכד מקסים לחלוטין, וריצ'ארד ראונדטרי ("שאפט"), שמלווה את תלמה למסע בקולנועית שלו בעל כורחו, עושה תפקיד נהדר, מלא כריזמה וחן. ראונדטרי הלך לעולמו באוקטובר 2023. עצוב לצפות בסרט בידיעה שזהו תפקידו האחרון של השחקן המעולה, ואף כמעט אירוני - מאחר והסרט עוסק בקבלה של תהליך ההזדקנות והמוות.
"תלמה" הוא פיל גוד מובי לכל המשתמע מכך, מחמם את הלב, מצחיק וגם צובט. // (כרמל קנדל)
הנאצי של היצ'קוק | בימוי: דפנה באיוויר
הסרט הדוקומנטרי "הנאצי של היצ'קוק" מציע בחינה מעמיקה ליצירותיו של הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק, תוך התמקדות ביצירתו המפורסמת "סירת הצלה" (1944). דרך ניתוח מפורט ודיון סוער, הסרט חושף כיצד פרשנויות מסוימות של יצירה קולנועית עלולות להוביל לתיאוריות קונספירציה מרחיקות לכת.
במהלך מלחמת העולם השנייה, תעשיית הקולנוע ההוליוודית גייסה את מיטב כישרונותיה לתמיכה במאמץ המלחמתי. במאים מובילים יצרו סרטים שנועדו לחזק את רוח העם, הן בחזית והן בעורף. בין היוצרים הבולטים שנענו לקריאה היה אלפרד היצ'קוק, הבמאי הבריטי שהפך לכוכב הוליוודי. היצ'קוק, מלך סרטי המתח, חבר לסופר המוערך ג'ון סטיינבק, מחבר "ענבי זעם", במטרה ליצור יצירה קולנועית רבת עוצמה שתשרת את המטרה הפטריוטית. פרי שיתוף הפעולה היה הסרט "סירת הצלה", שלימים יוכר כאחת מיצירות המופת של היצ'קוק.
כאשר הסרט הוקרן לראשונה, הוא עורר תגובות מפתיעות ומטרידות. במקום לעודד את הצופים, הסרט הוביל לשאלות נוקבות: האם ייתכן שהיצ'קוק וסטיינבק, בניגוד לכוונתם המקורית, יצרו למעשה סרט המציג את האויב הנאצי באור חיובי?
הדוקו "הנאצי של היצ'קוק" מעלה טענה מעוררת מחלוקת לגבי נטיות נאציות אפשריות של היצ'קוק, המבוססת על פרשנות של הדמויות בסרט "סירת הצלה": אמריקאים מוצגים כשטחיים שכל שמעניין אותם זה נשים והימורים, בריטים מוצגים כפחדנים - ואילו הגרמני הנאצי מתואר כדמות המתוחכמת והמובילה בעל המצפן ותוכנית ברורה.
הסרט התיעודי של דפנה באיוויר חושף את הסיפור המרתק מאחורי הקלעים של "סירת הצלה". הוא מדגים כיצד, אפילו בידיהם של אמנים מבריקים ובעלי כוונות טהורות, המסר עשוי להשתבש בתוך מערבולת המלחמה. הסרט מציג דילמה מרתקת על הקשר המורכב בין אמנות, פוליטיקה ותעמולה בזמני משבר לאומי. באמצעות אמצעים קולנועיים מתוחכמים, הסרט מעודד את הצופים לבחון באופן ביקורתי פרשנויות קולנועיות ואת ההשלכות הטמונות בהסקת מסקנות נמהרות. הצילום והעריכה המחושבים מעוררים ספקות לגבי תקפות הטענות המוצגות, ומזמינים את הצופה לשקול האם יש אמת בפרשנות זו.
"הנאצי של היצ'קוק" הוא סרט דוקומנטרי מרתק ומעורר מחשבה, המציע מבט ייחודי על יצירתו של אחד מגדולי הבמאים בהיסטוריה של הקולנוע. העריכה המדויקת והצילום המוקפד מצליחים להעביר את מורכבות הנושא באופן משכנע, תוך שהם מציגים את תיאוריית הקונספירציה בצורה מפורטת ומדויקת. הסרט מצטיין ביכולתו לשלב קטעי ארכיון, ריאיונות וניתוחים ויזואליים באופן שיוצר נרטיב קוהרנטי ומעניין. למרות הנושא השנוי במחלוקת, הסרט מצליח לשמור על איזון עדין בין הצגת הטענות המעוררות ויכוח לבין עידוד הצופה לחשיבה ביקורתית. בין אם אתם מסכימים עם הפרשנות המוצעת ובין אם לא, "הנאצי של היצ'קוק" הוא ללא ספק יצירה ראויה לצפייה עבור כל חובב קולנוע וכל מי שמתעניין בניתוח יצירות תרבותיות מזוויות בלתי שגרתיות. // (רלי סבאג)
דאאאאאאלי! (צרפת) | בימוי: קוונטין דופייה
עיתונאית צעירה (אנאיס דמוסטייה) משיגה ריאיון עם סלבדור דאלי, מהאייקונים הגדולים של המאה ה-20, אלא שהוא מסרב להתראיין שלא מול צוות צילום מכובד. מכאן, העיתונאית נאבקת נואשות לצלם סרט תיעודי שירצה את האמן הדגול, אך הכול מסתבך כאשר דאלי שוקע אל תוך טרפת פסיכדלית ומיני משברים קיומיים.
קוונטין דופייה ("שני גברים וזבוב", "עור צבי") הוא במאי ומוזיקאי וירטואוז ופרוע שכותב, מביים, מצלם ועורך בעצמו את סרטיו. האהבה שלו לקומדיות אבסורדיות מתבטאת בסרט הזה במלוא תפארתה וצבעוניותה, וכל זה בהתאמה מוחלטת לגיבור הסרט דאלי - אמן סוריאליזם אקסצנטרי במיוחד, שהסתובב עם דב נמלים כחיית מחמד ונהג להצהיר על עצמו כי "לא אכפת לי מאחרים, כל זמן שאני יכול להיות מלך".
הסרט חוגג את דמותו, כאשר ארבעה שחקנים שונים ( ז׳יל ללוש, אדוארד בר, ג׳ונתן כהן, פיו מארמאי) משחקים אותו ומתחלפים באופן שרירותי. ארבעתם מבריקים במשחקם האחיד ונטול העכבות, דומים שתי טיפות שפם זקור לדאלי ומחקים באופן נפלא את מנגינת דיבורו הייחודית (והמדבקת) בהומור ובחן. ראויה לציון גם דמוסטייה בתפקיד העיתונאית מכמירת הלב, שכולה חינניות.
הסרט לוקח את הצופה למסע פסיכודאאאאאלי לחלוטין, החל מהתמונה הראשונה המצחיקה שבה דאלי צועד מקצה המסדרון אל העיתונאית במעין מתיחה אינסופית של הזמן והצפייה, ובהמשך כשחלק נכבד מהסרט מתרחש בלולאת חלום בלתי נגמרת, מופרעת ומשעשעת - רק מתבקש לאור העובדה שדאלי עסק ביצירותיו בתמונות חלום ביזאריות. הצפייה בדאלי היא ללא ספק חוויה מהנה, מפתיעה ואפילו מעוררת השראה. מומלץ ביותר! // (כרמל קנדל)
עם הזרם | בימוי: גינטס זילבאלודיס
"עם הזרם" הוא סרט אנימציה ייחודי ומרתק, המציע חוויה ויזואלית יוצאת דופן באמצעות סגנון מפוקסל ומטושטש שבתחילתו נראה כאילו נכנס לנו משהו לעין אבל מהר מאוד מתרגלים לרעיון. הסרט מספר את סיפורו המרגש של חתול שחור, מתוק ועצמאי, היוצא למסע הישרדות בלתי צפוי ומאתגר ברגע שחייו משתנים בבת אחת כאשר סופת גשמים חזקה מציפה את סביבתו המוכרת ואת ביתו. החתול הוא מוצא עצמו על סירה יחד עם קפיברה עייף, ויחד הם נסחפים בזרם מים סוער אל עולם בלתי מוכר ומסוכן.
אל הסירה מצטרפים שותפים מפתיעים נוספים: למור חמדן, אנפה קריפית ואצילה, כלב נלהב ורועש. החבורה המוזרה והמגוונת הזו לומדת להסתדר (בערך) אחד עם השנייה, וכך נוצר מפגש מרתק בין אישיויות מנוגדות. הלמור, עם נטייתו לצבירה ואגרנות, האנפה הגאה, הגבוהה (הקריפית) והמרוחקת, הכלב הנלהב והקפיברה שבכל הזדמנות פשוט נרדם. הקבוצה נאלצת ללמוד לשתף פעולה כדי לשרוד את האתגרים שהטבע מציב בפניהם.
תוך כדי התמודדות עם מכשולים, החיות לומדות להעריך את הייחודיות של כל אחת מהן, ומגלות את כוחה של עבודת צוות וחברות אמיתית. הסרט מעביר מסר עוצמתי על חשיבות הסובלנות, ההסתגלות, והיכולת למצוא שפה משותפת גם בנסיבות הקשות ביותר.
"עם הזרם" הוא יצירת אנימציה צבעונית ומרהיבה שנבחרה להשתתף במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן וזכתה בלא פחות מארבעה פרסים בפסטיבל האנימציה החשוב בעיר אנסי – כולל פרס חבר השופטים ופרס חביב הקהל. אחד הדברים המייחדים את הסרט הוא היעדר מוחלט של דיאלוג מילולי. במקום זאת, התקשורת בין הדמויות מתבצעת באמצעות קולות וצלילים ייחודים לכל חיה. למרות מחסום השפה, הצופה מצליח להבין ולחוש את כל רגשות הדמויות - מפחד ודאגה ועד שמחה והקלה. הסרט מצליח להעביר מסרים עמוקים על חברות, הישרדות ואומץ, ללא צורך במילים.
על אף שאורכו של הסרט עשוי להיות מאתגר עבור חלק מהצופים (84 דקות), "עם הזרם" הוא ללא ספק יצירה מיוחדת במינה. הוא מציע חוויה קולנועית מרעננת ומעוררת מחשבה, המוכיחה את כוחה של האנימציה לספר סיפורים מורכבים ומרגשים מעבר למילים. הסרט מתאים בעיקר לצופים מגיל 10 ומעלה, ועשוי להיות פחות נגיש או מעניין לילדים צעירים יותר. // (רלי סבאג)
מחוץ לעונה (צרפת) | בימוי: סטפן בריזה
מתיו (גיום קנאה), שחקן קולנוע מפורסם, מוצא את עצמו במשבר נפשי ובחרדה גדולה מכישלון ומחליט לנטוש חזרות להצגה חדשה שאמורה להיות טבילת האש הראשונה שלו בעולם התיאטרון, ועל כן הוא מצטרף לספינת ספא מפוארת ומרוחקת במערב צרפת. כאשר אליס (אלבה רורוואכר), מכרה מהעבר שניהלה איתו רומן, מגלה שהיא שוהה בקרבת מקום מגוריה, היא יוצרת איתו קשר. כעת, כשהשניים מנהלים חיים שונים בתכלית בעוד היא מורה לפסנתר והוא כוכב גדול, הם בוחנים מה קרה ביניהם אז - ומה גורם להם להימשך זה לזו גם היום.
מאחר וסטפן בריזה ("עולם אחר"), הוא מהקולנועים הצרפתים הבולטים של השנים האחרונות, והוא מפגיש בסרט זה שניים מהכוכבים הגדולים של הקולנוע האירופי העכשווי, גניום קנאה ואלבה רורוואכר, אפשר להסיק שמדובר בהבטחה מסקרנת.
ואכן, הסרט מקיים בתחילתו רגעים מוצלחים, מלאי הומור דק וחכמה, כאשר אנחנו מתוודעים לדמותו של מתיו, שנאבק להרגיע את עצביו בין הדרישה הבלתי פוסקת של הסביבה ממנו לסלפי, טיפולי הספא המשוכללים והמשונים והמכשור הטכנלוגי המעיק (הסצנה שבה מתיו מנסה להכין לעצמו קפה במכונת הקפה היא מהמוצלחות שבסרט). קאנה הוא שחקן נהדר והוא מיטיב לעצב את דמותו המדוכאת והנרקיסיסטית של מתיו באופן מעורר הזדהות וחמלה. אולם, כאשר הסרט תופס מפנה והופך מקומדיה אקזיסטנטיאליסטית לקומדיה רומנטית מלנכולית, הוא מאבד מקסמו והופך בנאלי, ובכנות - משעמם.
הפערים בין הכוכב הגדול לפסנתרנית חסרת הבטחון מהעיירה הקטנה לא מצליחים לייצר עומק דרמטי אמיתי. אמנם רורווכאר היא שחקנית שובת לב ואותנטית, אך דמותה של אליס שבלונית וצפויה, וכנראה בשל דלות התסריט, הרומן של השניים לא מצליח להיות מעניין ולעשות את הדבר הבסיסי שכל קומדיה רומנטית מבקשת: לגרום לצופים להתאהב בגיבורים ובסיפור אהבתם.
הסרט מרגיש כמו נצח רפטטיבי, רווי בפאוזות מייאשות ושוטים של ים וגלים מתנפצים שאמור לעורר בצופה רגש וסערה, וסופו צפוי ומפוהק. נדמה שבריזה מימש בסרט הזה מגוון רעיונות מקוריים וחביבים ביותר שחיכה לבטא, אך הם לא מתאספים לכדי תמה אחת או עלילה קולחת. יצא לו הבן דוד הכושל של "נוטינג היל". // (כרמל קנדל)