"מאדאם ווב" יכל להיות סרט ענק ולהיכנס להיכל התהילה של סרטי הקומיקס. אז יכל

בסדרת הקומיקס של מארוול, "מאדאם ווב" היא קשישה נכה ועיוורת שנעזרת בכיסא גלגלים, אשר נראה כמו עכביש ענק שמשאיר אותה בחיים. היא מסוגלת לחזות את העתיד, לקרוא מחשבות, לעבור ממקום למקום בעת ובעונה אחת, ולשחק לאנשים במוח בלי לזוז מהכיסא. "מאדאם ווב" היא המנטורית של ספיידרמן, ובחיים לא דמיינתי את הדמות הזו כאישה צעירה ואנמית שעושה בייביסיטר על שלוש נערות ברחבי ניו יורק, ובמשך קצת יותר משעה משעממת אותי למוות. מזל שאולפני סוני עשו את העבודה בשבילי (או שלא).

גיבורי-על מעולם לא יהיו מיותרים בעיניי, ובתור חובבת סרטי מארוול למיניהם הייתי חייבת לצפות בסרט החדש שבמרכזו הגיבורה המדוברת. אני מודה שהגעתי להקרנה בלי ציפיות, אבל זה עדיין לא מנע ממני להתאכזב. הסרט, שהוא חלק מהיקום הקולנועי של ספיידרמן מאת אולפני סוני, היה חלש וחיוור כמו השחקנית הראשית שלו (דקוטה ג'ונס) בתפקיד קאסי ווב, פרמדיקית ניו יורקרית מנותקת רגשית שמכורה לעבודה, ומכלה את זמנה עם בן פארקר (אדם סקוט). אם השם שלו מוכר לכם זה לא במקרה, שכן בן הוא דוד של פיטר פארקר - הלא הוא ספיידרמן האחד והיחיד. אם אתם מצפים לראות פה עוד מפארקר - אז אל, כי המקסימום שתקבלו זה פריים שלו כתינוק. לקראת סוף הסרט תוכלו לחזות בלידה שלו, וכמו כל גיבור על גם לידתו תהיה מלווה במכוניות עפות ובבניינים מתפוצצים. וזהו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• שבר את רגליו בצילומים - וגילה זאת רק עשור אחרי: "כמו הלם חשמלי"
• האם השחקן פוטר מהסרט "סופרמן" משום שגינה את ישראל?
• מויייייי כיף: כוכבי "המורדים" יתאחדו בהופעה בישראל

רוב העלילה בסרט מתרחשת בניו יורק של שנת 2003, ומרגישים את זה היטב בפסקול (מי אמר בריטני ספירס ולא קיבל?) ובפוסטר ענק של ביונסה שתלוי באגביות ברחוב, אבל גם בפרסומת הספק-סמויה של פפסי במהדורת וינטג' מלפני שני עשורים.

בתחילה אנחנו רואים את אימא של קאסי, החוקרת קונסטנס ווב (קארי בישה) נוסעת בהיריון מתקדם כל הדרך לפרו בכדי למצוא עכביש נדיר עם יכולות ריפוי. היא חיה לאורו של המדע המדויק, ומסרבת לקבל את סיפורי העם בג'ונגלים בפרו על אנשי עכביש שקופצים בין העצים (אבל אולי כדאי לה - בעיקר בשל העובדה שכשהיא נבגדת על ידי אחת מחברי המשלחת שלה שגונב את העכביש, היא מתה בג'ונגל - ומי שמצליח להציל את התינוקת שלה הם אותם אנשי עכביש).

קאסי, שגדלה במשפחות אומנה כל חייה, מגלה את יכולות חיזוי העתיד שלה לאחר שעברה מוות קליני. אנשים שחווים חוויות כאלה בדרך כלל רואים את האור, אבל היא ראתה קורי עכביש. העלילה הולכת ומסתבכת כשקאסי מגלה שתפקידה להציל שלוש מתבגרות צעירות (סינדי סוויני, איזבלה מונר, וסלסט או'קונור) ממוות. ככה קיבלנו דמות ראשית שהופכת לסוג של בייביסיטר, אבל לא כל כך מצליחה בתפקידה.

הדינמיקה בין שלושתן הצליחה להביא אל המסך הבלחות קצרות וחביבות שתיארו את הפער בין הדורות. עם כל חיבתי לסוויני ("אופריה", "רק לא אתה"), דווקא או'קונור היא שהצליחה להחזיק דמות מסקרנת בצורה טובה.

כמו בכל סרט קומיקס טוב חייבים נבל, ורצוי רשע במיוחד. כזה שאין לו מה להפסיד. כאן זכינו בדמות נבל די מבאסת וחלשה: השחקן טאהר רחים, המגלם את דמותו של אייזיקיאל סימס, חבר המשלחת של אמה של קאסי שגנב את העכביש בפרו ורצח את האם למוות כשהיא בהיריון מתקדם, הפך להיות איש עכביש, וכבר שנים חולם ששלישיית בנות צעירות הורגות אותו - אותן בנות החסות של קאסי. הוא חובר לעוזרת בעלת יכולות טכנולוגיות מרשימות (השחקנית זוסיה מאמט) ונלחם בכדי להצליח לתפוס אותן.

הסרט עתיר אפקטים ופעלולים, אבל זה עדיין לא מצליח לכסות על חוסר הכריזמה של השחקנית הראשית, ועל העובדה שניכר שלא חשבו לעומק על בניית הדמויות כמו בספיידרמן או בסרטים אחרים של מארוול. איך אומרים? "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", ונראה שהיוצרים לא הקשיבו למשפט הזה עד הסוף.