ניקול קידמן וזאק אפרון מוכיחים: יש עוד חיים בז'אנר הקומדיה הרומנטית

סרטי קומדיה רומנטית תופסים מקום מרכזי בתעשיית הקולנוע ההוליוודית עוד מאז ימי הסרט האילם. בניגוד לז'אנרים אחרים כמו מערבונים, סרטי מיוזיקל והמלודרמה, שאמנם איבדו מכוחם עם השנים, הקומדיה הרומנטית שומרת על מעמדה האיתן משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד ימינו. הפופולריות המתמשכת של הז'אנר מעידה על הקסם והאטרקטיביות שלו עבור קהלים לאורך הדורות. אחת התפיסות הנפוצות, ואם לומר הלא-מדויקות לגבי הקומדיה הרומנטית, היא שהז'אנר מכוון בעיקר לקהל הנשי המחפש חוויה רגשית עוצמתית ולפעמים עד כדי דמעות.

ובנימה רומנטית זו, קומדיות רומנטיות קצת מזכירות את הפופקורן בקולנוע - הוא תמיד שם ותמיד צפוי. הסיפור חוזר על עצמו: בחור מכיר בחורה, ישנם כמה מכשולים בדרך ויאדה יאדה יאדה - הפי-אנד. אבל מדי פעם מגיע סרט שמצליח לרענן את הנוסחה: "פרשה משפחתית" שעלה בסוף השבוע לנטפליקס לא ממציא מחדש את הגלגל של הקומדיה הרומנטית, אבל הוא בהחלט מצליח לסובב אותו בצורה מעניינת. העלילה אמנם מוכרת אבל הביצוע כיפי, משעשע ורענן. זה עדיין סרט על אהבה, אבל כזה שעושה נעים על הלב - וזה בדיוק מה שעושה את כל ההבדל.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• שעות לפני הטקס - הזמרת נפצעה וביטלה את ההופעה: "עברתי תאונה קשה"
• הקלאסית, המיתולוגית - והחדשה: 10 סדרות מומלצות לילדים ונוער
• ואז אדר גולד פרצה בבכי, והלב נשבר

כמו בכל קומדיה רומנטית, גם כאן יש סיפור אהבה שמסתבך: כריס קול, כוכב קולנוע מגה סלב (זאק אפרון), מתנהג אל כל הסובבים אותו בצורה נוראית, אנוכית ולא מתחשבת. הוא נתמך באופן נואש בעוזרת האישית שלו זארה, בגילומה של ג'ואי קינג, שלאחרונה אנחנו רואים ממנה יותר יותר (וזה נהדר). זארה, המקבלת יחס משפיל ומעצבן מהבוס המאוהב בעצמו, מחליטה להתפטר ולשים סוף להשפלות. כריס לא מוכן לקבל את עזיבתה ומחליט להגיע אל ביתה בהפתעה ולשכנעה לחזור לעבוד אצלו. שם הוא פוגש את ברוק, אמה של זארה (ניקול קידמן) ומאותו רגע ואילך הכול הופך למערבולת של רגשות ואירועים.

על פניו, "פרשה משפחתית" נראה כמו עוד סרט קומדיה רומנטית שטחי, ולרגעים מסוימים אפילו מתעוררת התחושה שהסרט גולש לקלישאות המוכרות והחרושות. אבל יש לנו חדשות טובות: הסרט מתעלה על הציפיות, שכן - הביצוע והתסריט הנכונים והמשעשעים הופכים אותו לחוויה מהנה. לא מדובר בעוד סרט בידורי קליל בלבד, אלא גם כזה שמצליח לגעת במקומות הרגישים של הצופה והופך לחוויה עם עומק רגשי מפתיע (לא בכיתי, נכנס לי ריס לעין). העלילה מתגלגלת בקלילות ונוצר איזון נעים בין הומור מתוק לעומק אמיתי.

קידמן ואפרון מככבים בתפקידים הראשיים ומפגינים כימיה מפתיעה ומשעשעת על המסך. קידמן, באחת מההופעות הטובות יותר שלה, מגלמת אם חד-הורית מקסימה ואלגנטית שנראית פשוט מעולה. לא בטוח מה צובט יותר בלב: לראות איך ברוק גורמת לכוכב קולנוע מפורסם וצעיר ליפול לרגליה, או איך לעזאזל היא נראית ככה בגילה.

אם בכל זאת יש משהו לשפר כאן, אולי צריך לדבר עם העורך. הסרט נוטה להתארך פה ושם, כמו דייט ראשון שלא מסתיים. קיצוץ קל של כמה סצנות היה יכול להפוך את החוויה שלו למהודקת יותר, ובלי לאבד מהקסם שלו. אבל בכנות, כשיש את קידמן ואפרון על המסך - קשה להתלונן על כמה דקות עודפות.