בדומה לקודמיו, גם החדש בסדרת "הנוסע השמיני" הפך לנו את הקיבה (בקטע טוב)

כשהבמאי רידלי סקוט ביים את הסרט "הנוסע השמיני" בשנת 1979, הוא לא רק ביים סרט אלא יצר אגדה. בבת אחת פרצו לחיינו שתי דמויות אייקוניות: הזינומורף, אחד היצורים הקריפיים ביותר שנוצרו עבור המסך הגדול, ואלן ריפלי האדירה בגילומה של סיגורני ויבר. "הנוסע השמיני" לא היה עוד סרט מד"ב/ אימה. מדובר בחלום בלהות שחדר לתודעה הקולנועית העולמית.

החייזר, עם עיצוב מושלם שהפך לאייקון תרבותי אשר עוצב על ידי הצייר, הפסל והמעצב השוויצרי ה.ר. גייגר, השפיע על תרבות הפופ. כך נוצרו סרטי המשך, משחקי מחשב, ספרי קומיקס וכמובן קו מוצרים של בובות אספנות. בשל היותו פנינה אמנותית אמיתית, "הנוסע השמיני" הציב רף גבוה, ובמקביל סיפק לנו הצצה אל החששות העמוקים ביותר שלנו מהלא נודע וגרם לנו להסתכל על פתחי אוורור באור חדש לגמרי.

45 שנה אחרי הקלאסיקה משנת החיים ההיא, הסרט החדש "הנוסע השמיני: רומולוס" שעלה אתמול (חמישי) לאקרנים, מנסה לשחזר את הקסם המקורי ולהצית מחדש את המורשת. הוא מגיע עם ציפורניים חדות, שיניים משוננות וטונות של חומצה נוזלית. או בקיצור - כל מה שאהבנו בסרט הקלאסי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "לאב איילנד" ישראל מרגישה כמו מרק של מלא תוכניות שכבר ראינו
• השחקנית הישראלית תופסת צד בסכסוך שמסעיר את הוליווד
• ה"נפו-בייביז" בכל מקום - האם זו רק פרוטקציה או שגם כישרון?

במרכז העלילה נמצאת ריין (קיילי ספאני), בחורה צעירה שהתייתמה מהוריה ובן המשפחה היחיד שנותר לה הוא אדם סינתטי, אנדרואיד, שמטרתו היחידה היא לעשות את מה שטוב עבורה. אנדי האנדרואיד, שגולם על ידי דיוויד ג'ונסון באופן מרשים למדי, גורם לצופה להתאהב בו מיד. השניים מצטרפים אל חבריהם וכולם יחד מתמודדים עם מציאות קשוחה של עבודה מפרכת תחת תאגיד הענק "ויילנד יוטני".

מיואשים מהחיים שנגזרו עליהם, הם מחליטים לנקוט בפעולה קיצונית ולגנוב ספינת חלל נטושה כדי לברוח אל כוכב אחר, שממנו אפשר לראות את השמש. בדרך אל הכוכב הנחשק, החבורה הצעירה נתקלת ביצורים מפחידים ורצחניים המאיימים על חייהם. בשלב זה כבר אפשר לנחש מי או מה הם.

"רומולוס" הוא קוקטייל ושילוב מנצח של מתח ואימה, ואפקטים פרקטיים שיהפכו לכם את הקיבה ב-360 מעלות. הסרט מצליח לקחת את המורשת העל-זמנית ולהמשיכה בכבוד רב. הצילום, העריכה והפסקול עוצרי נשימה, תרתי משמע.

פדה אלוורז, במאי הסרט שגם כתב את התסריט, מצליח לשמור על האסתטיקה המזוהה עם הזינמורף, תוך שהוא משתמש בטכנולוגיה חדשנית כדי ליצור תנועות מורכבות ומפחידות שמרגישות כאילו הזינמורף חי ונושם. אלוורז משלב בצורה מושלמת בין אפקטים פרקטיים לבין טכנולוגיה דיגיטלית מתקדמת, ויוצר חוויה קולנועית שמרגישה אותנטית ועדכנית בו-זמנית.

הזינומורף מקבל טיפול 10,000, מלאכותי, עם שילוב מבריק של בובות רובוטיות ואנימציה ממוחשבת. התוצאה היא יצור סופר-מפחיד ומציאותי להחריד עם תנועות חלקות ומהירות. הצופה מקבל בדיוק את מה שהוא אוהב - המפלצת המוכרת והאהובה, אבל בגרסה משודרגת שמתאימה למאה ה-21. זה בדיוק מה שהיה חשוב לאלוורז להעביר והוא הצליח. הוא הוכיח שאפשר לכבד את המורשת בשימוש כלים חדשניים ועדכניים, כשהתוצאה הסופית היא לא פחות מיוצאת מן הכלל.

"הנוסע השמיני: רומולוס" מתחיל בקצב איטי ומהוסס, כאילו הוא מנסה למצוא את הקול שלו. חצי שעה של אקספוזיציה ובניית אווירה עלולה לגרום לחלק מהצופים להתחיל לפהק, אבל לאלו שסבלנות היא מנת חלקם -  מחכה תגמול ראוי בהמשך. כשהעלילה סוף סוף מתחילה להתניע, היא עושה זאת במהירות מסחררת ולפעמים אפילו מהר מדי.

ברגע הזה בדיוק מגיע החלק המעניין. כשהעלילה מתחילה להתפתח היא תופסת תאוצה ומושכת את הצופה לתוך עולם מותח, מסקרן ומלחיץ. אלוורז מצליח ליצור אווירה של מתח מתמשך שגורמת לצופה להישאר על קצה הכסא לאורך רוב הסרט. עם זאת, חלק מההתפתחויות בסצנות עלולות להרגיש קצת מנותקות מהעולם המוכר של "הנוסע השמיני", ונדמה כאילו ישנו ניסיון לפצות על ההתחלה האיטית, דרך האצה לא הגיונית של ההתרחשויות.

בסופו של דבר, "הנוסע השמיני: רומולוס" מספק חוויה מהנה מאוד למרות חוסר האיזון הזה. אבל אי-אפשר להימנע מהתחושה שעם קצת יותר תשומת לב לפרטים ולקצב שלהם, הוא יכול היה להיות אפילו מצוין. זהו סרט שיודע בדיוק מה המטרה שלו ומבצע אותה בצורה מרשימה. למרות הפגמים הקטנים, הוא מצליח ליצור תמהיל מנצח שמביא למסקנה שאין ברירה - כדאי לצפות בו שוב.