"רוצחי פרח הירח" היא אחת היצירות החשובות של סקורסזה

בעולם מתוקן ונורמלי, או ליתר דיוק - בישראל השפויה שוחרת השלום והתרבות, המתוקנת והנורמלית (סוג של), סרטו החדש של מרטין סקורסזה "רוצחי פרח הירח", היה מקבל תשומת לב הרבה יותר גדולה. האפוס רחב היריעה של מאסטר הקולנוע היה אמור לעלות לאקרנים באמצע אוקטובר, אך אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם אילצו את העוסקים בדבר לדחות את ההקרנה. לצערנו, לא הייתה כאן פרמיירה חגיגית ולא מסע יחסי ציבור שיצא מגדרו. אבל צפייה ראשונה בסרט מוכיחה כי הוא ראוי להרבה יותר מהקרנת עיתונאים שקטה. מדובר ביצירת אמנות שמגלה בפעם המי-יודע-כמה איזה אמן הוא מרטין פאקינג סקורסזה.

עלילת "רוצחי פרח הירח" מבוססת על ספר בעל אותו השם מאת העיתונאי דייוויד גארן, שראה אור בשנת 2017. הספר מתאר את פרשת רציחותיהם של בני שבט האוסייג' במדינת אוקלהומה, בשנים 1926-1921. כל חטאם של בני השבט היה תגליות הנפט האדירות ששפר מזלם להיות בעליהן, ובהתאמה הפכו אותם לבעלי נכסים מיוחסים ורמי מעלה. בתוך כך, נרקחה מזימה על ידי התושבים הלבנים של המחוז להשתלט על אדמותיהם השופעות זהב שחור ובעיקר לרשת את הכסף הרב שצברו. הפרשה נחקרה על ידי סוכנות ה-FBI בראשותו של ג'יי אדגר הובר, אך מקרי רצח רבים לא פוענחו מעולם.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• דה וויקנד תרם 2.5 מיליון דולר עבור סיוע הומניטרי לעזה
• שוורצנגר נפגש עם משפחות החטופים: "רוצה להיות שם למען ישראל"
• בתחילת ההצגה הקהל התבקש להפסיק לכעוס. זה עבד כמו קסם

בליבת הסרט ניצב ארנסט ברקהארט (ליאונרדו דיקפריו), טבח צבאי קל דעת עד מאותגר שכלית. הוא חוזר משדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה שזה עתה הגיעה לסיומה, היישר אל חוות הבקר של דודו - ויליאם הייל (רוברט דה נירו). הייל, גנגסטר גרידי במסווה של פילנתרופ מעונב, דוחק באחיינו לשאת לאישה את מולי קייל (לילי גלדסטון), בת שבט האוסייג', כדי לרשת את נכסיה.

בחדרי חדרים, הייל מנצח על מזימת רציחתם של אינדיאנים בעלי נכסים בשיטות של מאפיה שלא היו מביישות את דמותו של ג'ימי קונאווי, אותו גילם בסרט נוסף של סקורסזה, "החבר'ה הטובים". בכלל, ההשפעות של סרט הגנגסטרים המשובח של סקורסזה משנת 1990 ניכרות כאן למכביר, מה שהופך את "רוצחי פרח הירח" למערבון/דרמת פשע ראוי לצפייה על המסך הגדול. הסרט הופק תחת המטריה של אפל טיוי, שלאט לאט הופכת ליריבה ראויה לנטפליקס (שתחתיה הופק "האירי" של סקורסזה) ואמזון פריים עם הפקות משובחות ומושקעות שמושכות אליהן יוצרים מן השורה הראשונה.

"רוצחי פרח הירח" הוא שיתוף הפעולה השישי בין דיקפריו לסקורסזה והעשירי בין דה נירו לבמאי המוכשר. לכל אורך 206 הדקות של הסרט, שעוברות במהירות בלתי אופיינית, החיבור בין הבמאי לפייבוריטים ההוליוודיים שלו בולט. לא יהיה זה פלא אם נגלה שסקורסזה רק ישב על הכיסא בזמן ששני הפנומנים האלו ניהלו ביניהם את הסצנה. הכימיה בין דה נירו לדיקפריו מבעבעת על המסך ושתי הדמויות המנוגדות זו לזו, הדוד המתוחכם מול האחיין הטיפש, הן שני מטאורים שעומדים בעוד רגע להתנגש ולהתפוצץ על המסך.

בעוד דמותו של ויליאם הייל היא וורסטילית, חזקה ומאיימת, דמותו של ארנסט נותרת תקועה במקום מתחילתו ועד סופו של הסרט. ארנסט מונע במרחב בעיקר על ידי פעולותיהן של דמויות אחרות. למרות שאשתו מספקת לו את המרחב הדרוש להחליט את ההחלטות שלו בעצמו, הוא לא עושה זאת ומחכה לאישורים ממנה. זה משרת את המטרה של הסרט ואף מנקה את דמותו של ארנסט, אידיוט שימושי, מאשמה. מנגד, המשחק העצור והמאופק משהו של דיקפריו (טרגדיה אחת מניעה אותו סוף סוף לקחת החלטה), שם אותו בצל של שני השחקנים שעומדים לצידו. ועדיין, מדובר באחת ההופעות היותר טובות שלו.