מהקיבוץ בישראל לכתר המלכות: הלן מירן חוגגת 80 שנות איכות

הלן מירן נולדה באנגליה ב-26 ביולי 1945, לאם אנגלייה ולאב ממוצא רוסי. כבר בילדותה נמשכה לתיאטרון הקלאסי, ובמיוחד למחזותיו של ויליאם שייקספיר. בתחילת דרכה היא חלמה על קריירת תיאטרון ממוסדת – אבל מהר מאוד מצאה את עצמה נמשכת דווקא לתפקידים יוצאי דופן, קיצוניים, בלתי צפויים. "הייתי ילדה טובה", אמרה בעבר, "אבל משכה אותי האמנות הלא צפויה – לא עשיתי שערוריות, אבל עשיתי בחירות לא צפויות".

הבחירה הזו ליוותה אותה לאורך כל הדרך: מירן כיכבה בדרמות היסטוריות לצד סרטי מתח, שיחקה מלכות, שוטרות, מדעניות וסוכנות חשאיות, ומעולם לא בנתה לעצמה דמות ציבורית צפויה. בתחילת שנות ה-90 היא פרצה מחוץ לגבולות הממלכה הבריטית לתודעה הבינלאומית בזכות תפקידה כג'יין טניסון – חוקרת משטרה ב"החשוד העיקרי", סדרת טלוויזיה שנחשבה בזמנה לפורצת דרך. דמותה של טניסון הייתה פמיניסטית, חזקה ולא מתפשרת, ועל התפקיד  מירן זכתה בפרס האמי. בהמשך הקריירה שלה, אחרי שזכתה לפרסום עולמי, היא החלה לגלם כמה וכמה דמויות ממלכתיות, כמו המלכה שרלוט, המלכה אליזבת הראשונה וקתרינה הגדולה. ב-2006 היא גילמה ב"המלכה" את המלכה אליזבת השנייה – תפקיד שעליו זכתה באוסקר היוקרתי. ב-2015 היא אף זכתה בפרס הטוני, ובכך זכתה בשלושת הפרסים החשובים ביותר בעולם המשחק. עוד קודם לכן, ב-2003, היא קיבלה את התואר "דיים", תואר הכבוד הבריטי הגדול ביותר, על פועלה בתחום הדרמה.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

1. הם לא כוכבים וכנראה גם לא יפים, אבל אין קולנוע טוב בלעדיהם

2. "!As If": גם 30 שנים אחרי, אין נעורים כמו הנעורים בסרט הזה

3. "כימיה שלא ניתן לזייף": כוכבי "ארבעת המופלאים" על המשפחה החדשה של מארוול

למרות המעמד שצברה, מירן מעולם לא התרחקה מתפקידים בועטים: היא הופיעה בסרטי אקשן כמו "רד" ו"מהיר ועצבני", הצטלמה לסדרות פופולריות כמו "1923", והמשיכה לשלב הפקות קטנות עם בלוקבאסטרים. גם כיום, בגיל 80, היא לא עוצרת: בקיץ הקרוב תעלה בנטפליקס קומדיית המתח "מועדון הרצח של יום חמישי", ובמקביל היא מצטלמת לסרט נוסף.

אבל המשחק הוא רק חלק מהסיפור. לאורך השנים, מירן הפכה לדמות בולטת גם מחוץ למסך – בעיקר בזכות הדרך שלה. חלק מהדרך הזו עברה גם דרך ישראל. כבר בשנות ה-60 היא הגיעה לישראל כמתנדבת בקיבוץ האון אחרי מלחמת ששת הימים עם בן זוגה דאז, הבמאי היהודי פיטר ברוק. היא טיילה בטרמפים בכל הארץ, ישנה בחוף באילת, ושרדה ירי מהצד הירדני במהלך עבודת כרמים בקיבוץ. "כולם ברחו למקלט, ואני פשוט עמדתי שם", סיפרה. את החוויה הזו כינתה "איקונית".

מאז חזרה לבקר בארץ לא פעם – לצילומים, לטקסים ולפסטיבלים. ב-2009 כיכבה בסרט "החוב" – עיבוד הוליוודי לסרט ישראלי בעל אותו שם על סוכני מוסד, שלצורך התפקיד היא נפגשה עם אנשי מוסד בפועל. ב-2016 הנחתה את טקס "פרס בראשית", וב-2023 הגיעה לפסטיבל הקולנוע בירושלים להשקת הסרט "גולדה", שבה גילמה את ראשת הממשלה לשעבר גולדה מאיר בתקופת מלחמת יום כיפור. "משהו בתפקיד הזה הרגיש לי כמו לגלם את אליזבת הראשונה", אמרה. "לא בגלל הסמכות – אלא בגלל המחויבות המוחלטת שלה למדינה, בלי רעב לכוח".

הבחירה שלה לא להביא ילדים לעולם, היא חלק בלתי נפרד מזהותה. "בכנות, זה פשוט לא עניין אותי", הודתה בעבר בריאיון. "לא הרגשתי את הדחף. יש לי אחיינים, ולבעלי (הבמאי זוכה האוסקר טיילור הקפורד, שסרטיו הבולטים הם "ריי" ו"קצין וג'נטלמן") שני בנים, אז אני חיה חיי משפחה מלאים – אבל לא הרגשתי צורך להפוך לאמא". העמדה הזו, שנשמעה בעבר חריגה, הפכה עם השנים לעמדה מעוררת השראה לנשים רבות שהעדיפו לא ללכת בנתיב המסורתי.

במקביל, מירן לא הסתירה את ההתמודדויות הקשות שעברה – כולל תקיפות מיניות שחוותה בגיל צעיר, והעובדה שפעלה בסביבה שוביניסטית וסקסיסטית במיוחד. "אז, זה היה נורמלי", אמרה, "אבל זה לא היה בסדר. לא ראיתי סתירה בין להיות פמיניסטית ובין ללבוש בגדים סקסיים. רציתי להיות גם יפה, גם חכמה, וגם חופשייה".

היום היא תו תקן של איכות – לא רק כשחקנית, אלא גם כדמות ציבורית. היא פרזנטורית של מותגים כמו "לוריאל פריז" ו"דולצ'ה וגבאנה", מעבירה כיתות אמן, נואמת באירועים על דימוי גוף ומגדר, ומתעקשת להישאר נוכחת בלי להתאמץ להיות רלוונטית.

בגיל 80, מירן לא עושה רושם שהיא מתכוונת לעצור. להפך, היא ממשיכה להרחיב את הרפרטואר, לאתגר את התעשייה, ולהזכיר שאפשר לחיות חיים אמנותיים וחופשיים גם בלי להתיישר לפי שום ציפייה חיצונית. השחקנית המעוטרת לא שואפת לשנות את הכללים – היא פשוט לא פועלת לפיהם. וזה, בסופו של דבר, כל הסיפור.