מז"ל טוב הוא סרט האימה הכי מצחיק שראינו, בקטע טוב

מה תעשו אם תגלו שאתם מתעוררים בכל יום לאותו הבוקר ורק אתם זוכרים את אירועי אמש? התמה של לולאות זמן אינסופיות הופיעה בסרטים רבים ואף בסדרות טלויזיה, מ"לקום אתמול בבוקר" הקלאסי מ-1993 דרך פרק נוסטלגי במיוחד מהעונה הרביעית של הסדרה "לואיס וקלארק"  ועד ל"לפני שאפול" מהשנה האחרונה שנחזור אליו בהמשך. בדרך כלל הגיבור הנמצא בלולאה צריך ללמוד משהו על עצמו ולהפוך לאדם טוב יותר כדי שייצא ממנה. כך סרט האימה החדש של הבמאי כריסטופר לנדון,  "מז"ל טוב" (וחייבים לציין כי התרגום העברי מוצלח מאד לסרט שנקרא Happy Death Day בשפת המקור) שיוצא בתזמון מושלם עם יום שישי ה-13, לקח את המבנה השחוק והפריח בו רוח חדשה וסופר מרעננת.

עוד ברשת תרבות ובידור:

13 זוגות מפורסמים שהספקנו לשכוח שהם היו אי פעם ביחד

13 שאלות: מה אתם זוכרים מהפרק הראשון של "חברים"?

סצנות הקפה הזכורות ביותר בקולנוע

טרי (ג'סיקה רות', "לה לה לנד") היא קלישאה של סטודנטית מפונקת, בלונדינית, סקסית ושטחית בקולג' אמריקאי טיפוסי. היא גרה עם "אחיותה" בבית האחווה היוקרתי גמא בטא זיבי, מנהלת רומן עם המרצה הבריטי שלה, אוחזת בגישה מתנשאת כלפי הסביבה ומשתכרת במסיבות. יום אחד היא מתעוררת לצליל טלפון מאבא שלה (וכמובן מסננת), בחדר המעונות של קרטר (ישראל ברוסרד, "בלינג רינג") סטודנט פשוט, כמוני כמוך, לאחר שהייתה כנראה מאד שיכורה לילה קודם. היא לא זוכרת שמו, ממהרת לצאת מהחדר כדי שלא ייתפסו אותה איתו ומאיימת עליו שלא יספר לאף אחד על הלילה המשותף שלהם. מהתחלה ברור שקרטר הביישן הוא גבר להביא הביתה, וחיוכו הכובש עומד כמראה נגדית מול חיוכה העקום של הגיבורה המעצבנת שלנו. אבל היא כמובן, לא קולטת את זה ונמלטת מהחדר עם הפרצוף תחת שלה. לא לפני שהאסייתי התורן עם השיער המוזר, השותף של קרטר, יתפרץ  לחדר בקריאה "נו זיינת אותה?". תגידו מה שתגידו, סרטי קולג' זה כיף.

טרי צועדת בעצבנות אל הבית האחווה ונתקלת במספר התרחשויות במדשאות הקולג' שילוו אותנו עוד הרבה פעמים במהלך הסרט ויעזרו לנו להבין שמדובר בלולאת זמן. היפסטר שבוחן אותה, חנונית אקטיביסטית שמנסה להחתים אותה על עצומה נגד ההתחממות הגלובלית, זוג אוהבים על הדשא שמופרעים על ידי הממטרות, אזעקה של אוטו, סטודנט שמתעלף וכו'. היא מגיעה לבית האחווה שלה, נתקלת בדניאל, קלישאה נוספת של נשיאה אחוות בנות מרושעת ובלורי, קלישאה של חברה טובה. לורי הכינה לטרי קאפקייק והדליקה לה נר לכבוד יום הולדתה, אנחנו מבינים שזה יום ההולדת של טרי אבל שממש לא בא לה לחגוג אותו, מסיבה שתתגלה בהמשך. משם היא ממהרת להגיע לשיעור שלה כמובן בגלל שהיא שוכבת עם המרצה. ובערב, מסיבה.

**זהירות ספויילרים"

טרי צועדת למסיבה לבדה, בדרך חשוכה ו.. נרצחת. על ידי אדם במסיכה משעשעת של הסמל של הקולג' או משהו כזה. מיד עם הירצחה, טרי מתעוררת שוב לצלילי הטלפון מאבא שלה, בחדר המעונות של קרטר, הוא לובש את אותה חולצה, אומר את אותו דבר, וטרי חווה את אותו היום בדיוק. היא בהתחלה לא מבינה מה קורה אך הפעם היא הולכת למסיבה מדרך אחרת ואפילו מצליחה להגיע אליה בחתיכה אחת. מתברר שזוהי מסיבת הפתעה עבור יום הולדתה. טרי עולה לחדר עם בחור חתיך ו... נרצחת. על ידי הדמות במסיכה. כך בכל יום היא נרצחת מחדש על ידי אותו רוצח מסתורי וחוזרת לחוות את היום שוב. איזה כיף, אנחנו הולכים לחזות בה מתה כל כך הרבה פעמים בכל כך הרבה דרכים. כמובן שהיא לא תצליח לצאת מהלולאה עד שהיא תגלה את זהות הרוצח, תמנע ממנו להרוג אותה, תשלים עם אבא שלה, תתמודד עם הטרגדיה של חייה, תבין שאהובה האמיתי נמצא לה ממש מתחת לאף ותשנה את האישיות המבאסת שלה.

אז אם יש כל כך הרבה קלישאות וחוסר רצינות גרידא, מה בעצם טוב בסרט הזה? ובכן, הוא קורע מצחוק, לגמרי. הוא הולך הכי קרוב לגבול הפארודי מבלי לצאת משליטה ויוצק לתוכו מידה סבירה של מתח, הפחדות מדוייקות כיאה לז'אנר ואפילו דרמה כמעט מבלי להביך. ואם יש קצת מבוכה היא נטמעת באווירה הקומית הכללית של הסרט. הקומיות באה לידי ביטוי בעיקר בתסריט אמיץ, בדיחות מההומור הנלוז ביותר שעובדות יפה על נקודות ההומור קקי-פיפי שקיימות בכל אחד מאיתנו עם משפטים כמו  "שיש לך דה ז'וו זה אומר שמישהו חושב עלייך שהוא מאונן. לי זה קורה חמש פעמים ביום", ו"למה אתה מסתכל עליי כאילו חרבנתי על הראש של אמא שלך"?. הסרט מתאפיין גם בעריכה קצבית ומהירה ששומרת על הצופים ערניים. בניגוד ל"אני שאפול" שמלא בחשיבות עצמית, דמויות סתמיות ואווירה מלכנכולית, "מז"ל טוב" הוא כיפי במיוחד, זורם, מאד מודע לעצמו והדמויות בו מתחבבות על הצופים קצת יותר בכל מוות מחדש.