האם נטלי פורטמן לבדה מצליחה להציל את "ג'קי"?
הסרט התקופתי על חייה של אלמנתו של הנשיא נשען כולו על השחקנית הראשית והמוצלחת. אבל האם זה מספיק?
יש פער בין היומרה של הסרט "ג'קי" לבין התוצאה שהוא מספק. הסרט עוקב אחר הגברת הראשונה לשעבר של ארצות הברית מעט לפני, תוך כדי ובימים שאחרי ההתנקשות בבעלה בשנת 1963, ומשתמש במסגרת עלילתית של פגישה בין האלמנה המפורסמת ביותר באמריקה לבין עיתונאי מטעם מגזין נחשב, באופן שמרמז לריאיון הנודע שפרסם "לייף" עם ג'קי קנדי מעט לאחר הרצח.
המרואיינת המתוחכמת פוצחת בטנגו מילולי עם המראיין שלה, צעד קדימה ושניים אחורה, מגלה טפח ומיד מכריזה שהגילוי אוף רקורד. כשלכך מתווספות סצנות המציגות את ג'קי מסיירת עם צוות צילום ופמליה מטעמה בין חדרי הבית הלבן, ומדריכה את הביקור במבטא מודגש ומעושה בכוונה, ההצהרה היא ברורה. אתם אולי חושבים שאתם מכירים את מי שהייתה שורה של סמלים – אשת הנשיא, אלילת אופנה, סמל מין, נכס לאומי, סלב – אבל תמיד קיבלתם אותה בתיווך מתעתע ושקרי. הנה, אומרים יוצרי הסרט, אנחנו נציג לכם ג'קי אחרת ושקופה מתמיד, באמצעות כוחו של הקולנוע. האם זה אכן מה שמתקבל? לא ממש.
ג'קי שבסרט נוזפת במראיין על כך שברור לה מה הסחורה שהוא מצפה ממנה לספק, "אתה רוצה לדעת איזה קול השמיע הכדור שפילח את ראשו של בעלי", היא מטיחה בו. אלא שהסרט של פבלו לארין לא ממש ממלא את רצונה, ואף דואג להדהד את רעם הירייה במערכת הרמקולים של אולם הקולנוע, להתעכב על כתמי הדם, ולפסוע בעצמו על גבול המציצנות הירודה שהיא שואפת להימנע ממנה.
בעידן שבו תפקידה של הגברת הראשונה התרכז בתחומים נשיים של אירוח ועיצוב, ג'קי קנדי, בנסיבות טרגיות איומות, מצאה עצמה נאלצת לעצב את המיתוס הלאומי. הסרט משרטט אותה כמי שמודעת בכל רגע ורגע להשלכות ארוכות הטווח של התנהלותה, כמי שחרדה לחרוט את שם המשפחה על דפי ההיסטוריה, והוא מנסה להעלות סימני שאלה באשר למניעיה, האם זו הטראומה הגדולה שבקטיפתו של הבעל הנערץ רגע לפני שהספיק לממש את חלומותיו הורודים, שהיו להבטחות הבחירות שלו, או שמא זה מרכיב האגו והתחרות שמשחק כאן תפקיד. ג'קי קובעת בעצמה כל פרט ממסע הלוויה, גם תוך חיכוכים עם היועץ הבכיר ג'ק ולנטי, או יותר מפחיד, עם חמותה, בהתנהלות של יחצנית על שההפקה הייתה רק יכולה לייחל לאחת כמותה במהלך הקמפיין של הסרט אל האוסקר.
"ג'קי", אגב, אכן קיבל שלוש מועמדויות לאוסקר. אחת למוזיקה, והנעימות הדרמטיות אכן משחקת תפקיד בולט בהקניית ארשת החשיבות לסרט. שנייה לעיצוב התלבושות, כמצופה מסרט תקופתי העוסק בפיגורה עם סטייל שהפך לסימן של תקופה. שלישית, החשובה ביותר, לנטלי פורטמן בקטגוריית השחקנית הראשית.
מכיוון שכאמור "ג'קי" אינו יותר מעוד ביוגרפיה המתארת השתלשלות עניינים סוערת, סרט מסוג זה קם ונופל על כתפי הכוכבת שלו. במיוחד כאן, כשהמצלמה כמעט ולא עוזבת אותה, ממרחק קרוב מאוד, כמו אינטימי. פורטמן, אחת השחקניות הטובות בהוליווד, מתמודדת עם האתגר המורכב בהצלחה. יש לציין גם את פיטר סרסגרד בתפקיד המשנה של גיסה, בובי קנדי. אולם חלק מהשחקנים בתפקידי המשנה, כמו ג'ון הרט המנוח באחד מתפקידיו האחרונים, נופלים בגלל הדיאלוגים המעושים שכתבו להם. לינדון ג'ונסון (ג'ון קרול לינץ'), הנשיא הנלהב מדי למלא את מקומו של קנדי, מוצג כאן באופן שטחי של "האיש הרע", ואשתו (בת גרנט) כמעט קריקטורה של מכשפה. הסרט "ג'קי" הוא כולו נטלי.
עוד ברשת סלבס:
קרב הענקים של אביב גפן ואסי עזר
הקרב על רוסלנה: עומרי בן נתן VS שגיא ברייטנר
כמה תעלה לכם בובה בדמותה של גל גדות?