הסרט "החומה הגדולה" מלא בסצנות מרהיבות אבל העלילה שטחית
למרות הפוטנציאל האקטואלי שטמון בו, הסרט החדש בכיכובו של מאט דיימון שם דגש אך ורק על עיצוב הקרבות
כן כן מי חלם אז בכפר קטן במאה החמישית לפני הספירה, כשלמדו לדקלם על החומות של סין, שיום יגיע והן ישמשו תפאורה לסרט תלת מימד על מתקפת מפלצות ירוקות. אבל הוליווד, כידוע, מאמצת אל ליבה וארנקה את השוק האסייתי, ואולי בגלל זה נשלחו כמה מכוכביה אל תוך סיפור דמיוני שמתרחש בתקופת שושלת סונג.
וויליאם (מאט דיימון) וטובאר (פדרו פסקל מ"משחקי הכס" ו"נרקוס") הגיעו לאסיה בחיפושיהם אחר אבק שריפה. לרוע מזלם הם נלקחו בשבי ונכלאו בתוך אחד המבצרים שלאורך החומה בדיוק כשהטאוטיי, יצורים מיתיים שנראים כמו שילוב של דרקון, שור וצפרדע, קמים מרבצם כדי להשמיד את האוכלוסייה המקומית. כך עובר הסרט מסצנת קרב המוני מרהיבה אחת לאחרת.
אלפי החיילים הסיניים שעל החומות, לבושים בשריונות בצבעים עזים, יפעלו בתיאום מושלם. הם יהלמו בתופי הקרב וישגרו ממנה, היישר לעבר משקפיו של הצופה, חיצים, גרזנים ובליסטראות. אפילו יתעופפו בעצמם, כשהם מחוברים לכבלי בנג'י. המצלמה תטייל לאורכו ולרוחבו של המבנה הענק והחידתי. הבמאי הסיני ז'אנג יימו הסיני ("גיבור", "מחול הפגיונות") מתמחה בהעמדת סצנות מרובות משתתפים שכאלה, כפי שעשה למשל בפתיחת המשחקים האולימפיים בבייג'ינג ב2008, וגם כאן מתקבל שואו מרשים.
אלא שנקודת המבט של המספר נותרת זרה ומערבית, וכך המוני הסינים הופכים בסך הכול לעוד לבנים בחומה, לעומת הכוכבים המערביים דוברי האנגלית שזוכים לזהות אינדיבידואלית. שני הסוחרים יפגשו מערבי נוסף, שמגלם וויליאם דפו, טיפוס אופורטוניסט שמשום מה יתפתו לחבור אליו. הוא יעודד אותם לברוח, אלא שוויליאם מגלה כי ההזדמנות להפוך לחלק מן המכונה הגדולה דווקא ממלאת את חייו במשמעות. או שמא זו המפקדת היפה (ג'ינג טיאן) שמושכת אותו? כן, בכל הנוגע לשוויון בין המינים, הצבא הסיני הקדום דווקא מפליא לשלב נשים לוחמות, ואפילו להציבן בחזית, אם כי הציניקנים יגידו שזה כפיתיונות עבור המפלצות.
זו פחות או יותר העלילה, וגם לו הסרט היה דובר סינית כנראה לא הייתה בעיה לעקוב אחריה. הכול נותר די שטחי, והדגש הוא על עיצוב הקרבות. לפיתוח התסריט היו שותפים, בין היתר, טוני גילרוי, האיש שמאחורי כתיבת סרטי ג'ייסון בורן של דיימון, ומקס ברוקס, סופר המד"ב שכתב את "מלחמת העולם Z". מי שצפה בסרט המבוסס על ספרו ודאי זוכר שגם היצירה ההיא כללה סצנה בה נחיל מפלצות המסתער על חומה, כשהיצורים אחוזי האמוק מטפסים זה על גבו של זה, עד שהם מצליחים לעבור אותה. רק ששם, באופן בלתי נשכח, היו אלה זומבים שהתעצבנו מהשיר "סלאם" של מוש בן ארי ולכן טיפסו על חומת הפרדה בירושלים.
נושא ההפרדה שב לאחרונה לכותרות נוכח יוזמת נשיא ארצות הברית טראמפ לבניית חומה לאורך הגבול עם מקסיקו. ויכוחים על היפרדות צצו גם סביב טלטלת הברקזיט, ובכלל נדמה שהעולם מתפצל והאומות מעדיפות להתנתק ולהסתגר. את "החומה הגדולה", שמצהיר על עצמו כ"אגדה" ותו לא, הסוגיות הללו פחות מעניינות. לדמויות ברור לחלוטין שכולנו צריכים להיות אסירי תודה לחומה העוצמתית, שבה טמון חוסננו. ככה זה בסיפור שבו מה שנמצא מהעבר השני של הגבול זה מפלצות, ולא בני אדם.
עוד ברשת סלבס
