"התחת הזקן שלי" הוא מהסרטים הטובים שראינו לאחרונה. בא לנו לצפות בו שוב ושוב

קומדיות קולנועיות איכותיות הפכו למצרך די נדיר בנוף. אולי כי סף הגירוי שלנו עלה לגובה, או שפשוט כבר שכחו איך עושים כאלו. הבשורה הטובה היא שמייגן פארק, שחקנית ובמאית קנדית, צעירה ומוכשרת, נכנסה לבניין.

פארק, שגרפה בשנת 2021 לא מעט שבחים עם סרט הביכורים הדרמטי שלה THE FALLOUT, חוזרת הפעם עם סרט קומדיה חדש ומרגש: "התחת הזקן שלי", שאף השתתף בפסטיבל סאנדנס האחרון ומוכיח שכשרונה של פארק הוא לא מקרי. פארק החליטה לקחת את ז'אנר הקומדיה ומראה איך עושים את זה נכון. היא מצליחה להפגין שליטה מרשימה בטון הקומי ולא שוכחת לשמור על עומק רגשי ושאלות על החיים עצמם מה שמבטיח מתכון לסרט מעולה.

הסרט, בהפקת Amazon MGM Studios, הוקרן השבוע בפטיבל הקולנוע ירושלים, ובשלב זה אין לו תאריך הפצה בישראל או תאריך עלייה לשירותי הסטרימינג - אולם הוא כל כך טוב בעינינו שלא יכולנו שלא לכתוב עליו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

•  זהו האח לבית ברידג'רטון שבו תתמקד העונה הרביעית
• מצבם של אולפני מארוול הוא בכי רע. האם דדפול ו-וולברין יושיעו אותם?
• סרט שצולם בקיבוץ ניר עוז אחרי הטבח יוקרן בפסטיבל ונציה

עלילת "התחת הזקן שלי" מתמקדת באליוט (מייסי סטלה) בת ה-18, שמחליטה לחגוג את יום הולדתה עם חברותיה ובדרך לא שגרתית במיוחד: התנסות בפטריות הזיה. מה שמתחיל כטריפ משעשע, הופך במהרה למסע סוריאליסטי כשהיא פוגשת את עצמה בגיל 39. המפגש המשונה שלה עם בת דמותה המבוגרת מבלבל אותה לגמרי, בייחוד שאליוט המבוגרת (אוברי פלאזה) הגיעה עם כל מיני עצות ומתעקשת על דבר אחד בלבד - לא להתאהב בבחור בשם צ'אד. אליוט לא מתנגדת, אך עד מהרה החיים מתכננים עבורה הפתעה עסיסית בגרסת בחור מושלם העונה לשם צ'אד (פרסי היינס וייט). המפגש עם צ'אד הופך את ההבטחה הפשוטה הזו למבוך רגשי מטורף שגורם לה לצלול אל תוך סחרחורת מבלבלת וכמובן מצחיקה.

"התחת הזקן שלי" הוא סרט שמצליח לגרום לצופה לחשוב על החיים עצמם. המפגש בין אליוט בת ה-18 לגרסה המבוגרת מעלה שאלה קיומית: האם להתחרט על העבר שלנו זה באמת רעיון טוב או שאולי טעויות העבר הן חלק ממי שאנחנו היום? הסרט לא מתיימר לספק לנו תשובות, אלא נותן לנו להתמודד ולמצוא אותן לבד. הוא נוגע בנקודה הכי רגישה אצל כולנו ובשאלה הנצחית "מה היה קורה אם?".

זה לא רק סרט קומי על מסע הזוי (כאילו) בזמן, אלא גם מסע אל תוך עצמנו, כזה שיוצאים ממנו עם חיוך מטופש בתוספת מחשבות ותהיות. זה סרט מענג ומרענן, שמצליח לשלב הומור משובח עם תובנות מרגשות על החיים, בלי ליפול למלכודת של אובר מלודרמטיות. הבמאית הצעירה מביאה לנו יצירה מקורית ומפתיעה שתצליח להפתיע גם את הצופים הציניים ביותר. למרות הקונספט ההזוי, הסרט מצליח להעביר מסרים עמוקים על התבגרות, קבלה עצמית וחשיבות הלמידה (או לפחות ניסיון כזה) מניסיון החיים. אליוט הצעירה עוברת מסע של גילוי עצמי שמעורר מחשבה ורגש, אבל עם הרבה אבל הרבה הומור.

תצוגת המשחק של כל אחד מהשחקנים היא פשוט תענוג לעיניים, בייחוד של מייסי סטלה, שהיא הלב הפועם של הסרט. היא גורמת לצופה להשתעשע איתה, לצחוק איתה וגם להתרגש עד דמעות. הדיאלוגים שנונים, מצחיקים, טיפשיים ולעתים נוגעים ללב (אבל ממש עמוק).