שקר היופי: "יצורים ליליים" הוא מותחן יפהפה אך מבולגן
סרטו המדובר של מעצב האופנה טום פורד מספק חוויה ויזואלית נדירה אך סובל מסטוריטלינג בינוני • ביקורת סרט
פתיחה
בשנת 2009 ביים טום פורד, אחד ממעצבי האופנה הגדולים בעולם, את סרטו הראשון "סינגל מן"- דרמה המבוססת על רומן של כריסטופר אישרווד בכיכובם של קולין פירת' וג'וליאן מור שזכתה לשבחים רבים.
כעת, 7 שנים אחרי, מגיע למסכים סרטו השני של פורד, "חיות ליליות", המבוסס על "טוני וסוזן"- רומן מאת אוסטין רייט.
תמונה 1
חלק 2
הסרט מגולל את סיפורה של סוזן מורו (איימי אדמס, "המפגש"), בעלת גלריה מצליחה בלוס אנג'לס ויועצת בכירה לאומנות במוזיאון גדול בעיר. לכאורה אין לה סיבה שלא להיות מאושרת, אלא שחייה של סוזן- המגיעה מבית מצליח- לא בדיוק מאושרים. היא לא מוצאת סיפוק בעבודתה, המצב הכלכלי מתערער וחיי הנישואין שלה מתפרקים.
כשהיא מקבלת מבעלה לשעבר, אדוארד (ג'ייק ג'ילנהול, "חיית הלילה"), ספר אשר כתב והקדיש לה, צוללת סוזן לתוך הספר ונאלצת להתמודד עם ההחלטות שקיבלה במהלך חייה.
מכאן, הסרט ממזג שני סיפורים - הסיפור של העולם האמיתי של הסרט והסיפור של הספר אותו קוראת סוזן.
תמונה 2
חלק 3
הסיפור אותו קוראת סוזן הוא סוג של מותחן אימה בלשי בו משפחה אשר יוצאת לטיול מוצאת את עצמה במעין משחק חתול-ועכבר עם פושעים סדיסטים במדבריות של טקסס, עד הסוף הטראגי. כל הסיקוונס של המפגש בין המשפחה לפושעים עשוי בצורה מצוינת - מהאלימות הקשה אך המסוגננת היטב ועד למתח שנבנה נהדר, ועד לרגע השיא של הסיקוונס - פורד יוצר כאן את אחת הסצנות הכי מותחות ומחרידות של השנה, ועושה זאת בסטייל.
מכאן הסיפור אותו קוראת סוזן הופך למותחן בלשי, בעוד בעולם האמיתי של הסרט אנחנו לומדים עוד על העבר של סוזן ואדוארד ומבינים שהספר אותו קוראת סוזאן הוא מעין אלגוריה להחלטות שהיא קיבלה כשהיו יחד.
כבר מהשוט הראשון של הסרט, אשר מראה בחורות כבדות משקל רוקדות בעירום מלא, רואים את החוש המאוד ייחודי של פורד לאסתטיקה, וזה בולט לכל אורכו של הסרט - פורד יוצר כאן סרט שכל פריים שלו הוא מלאכת מחשבת ועושה זאת תוך שילוב של כמה סגנונות שונים שבהחלט שווה להתייחס אליהם - העולם האמיתי של הסרט בזמן ההווה מעוצב בצורה מוקפדת מאוד אך ריקנית לחלוטין, ממש כמו חייה של סוזן. העבר של הגיבורה מעוצב בצורה קצת יותר משוחררת וצבעונית במה שנראה כמו סוג של תקווה של הגיבורה לחיים נורמליים. הסיפור אותו קוראת סוזן מעוצב כסוג של מערבון מודרני, מעין הכלאה בין "באש ובמים" והעונה הראשונה של "בלש אמיתי".
תמונה 3
לעוד ביקורות סרטים:
"לא פה, לא שם": אולי הסרט הכי טוב שתראו השנה
מבקרי הסרטים של נענע10 בוחרים את הסרטים שעשו להם את השנה
חלק 4
אנסמבל השחקנים המכובד מאוד של הסרט מספק את הסחורה ברובו - איימי אדמס מצוינת כהרגלה (אם כי השנה הייתה בולטת יותר ב"המפגש"), אהרון טיילור-ג'ונסון מספק לראשונה תצוגת משחק מצוינת, שגם זיכתה אותו בגלובוס הזהב ואמורה להיות שווה גם מועמדות לאוסקר, ומייקל שאנון, שנותן את ההופעה הטובה ביותר. מי שמאכזב במיוחד הוא ג'ילנהול שבדרך כלל נותן ערך מוסף לכל דמות אותה הוא מגלם ("הרס" ו"חיית לילה" בולטים לטובה) אך כאן לא מצליח לספק את הסחורה.
בעוד פורד יוצר משהו יוצא דופן בכל מה שקשור לעיצוב הסרט, בכל מה שקשור לנרטיב שלו ולתסריט הוא לא ממש מצליח - יש לסרט בעיה מהותית בשילוב בין העלילות; המבנה מעט מבולגן, לפעמים מבולגן מדי, והרבה פעמים הקהל מוצא את עצמו נאבד בתוך עצמו במה שמרגיש לרגעים כ-3 סרטים שונים שלא באמת מתחברים ליצירה אחת שלמה. גם הניסיונות של פורד להאכיל אותנו בכפית גם בדברים שאמורים להיות מופשטים יותר - אין כאן כמעט מקום לפרשנות ובחלקים שכן יש - זה מרגיש סופר מאולץ.
סיום
בשורה התחתונה "יצורים ליליים" הוא סרט מעניין מאוד של במאי שיודע לעצב נהדר - פריימים, סצנות, סיקוונסים ודמויות, אבל כזה שלוקה בחסר בכל מה שקשור בסטורי-טלינג ובשילוב כל המרכיבים לשלם אחד. התוצאה היא משהו שדומה לעולם אותו פורד כל-כך אוהב, עולם האופנה - יפהפה מבחוץ, אבל מעט ריקני מבפנים.
3.5 כוכבים
"יצורים ליליים" - בבתי הקולנוע החל מה-11.01.17
תמונת סיום
