האם זה הולך להיות הסרט המפחיד של השנה?
ל"וונדרוומן" 2 מצפה תחרות רצינית, "IT" שובר את הקופות באופן מרשים וגם: סדרה חדשה של סטיבן קינג תהרוס לכם את השינה • שני פרומקין, טור שבועי
וונדרוומן
"זה״ משתלט על הקופות
בקושי שבוע באקרנים, ו״זה״ כבר מוכיח את עוצמתו בבוקס אופיס, עם הכנסות חסרות תקדים עבור ז׳אנר האימה של למעלה מ-210 מליון דולר ברחבי העולם. בקופות האמריקאיות הסרט גנב את ההצגה למלכי השכונה של קיץ 2017, כשסופ״ש הפתיחה שלו התעלה על אלו של ״וונדר וומן״ ו״ספיידרמן: השיבה הביתה״. יש לציין שבניגוד לצמד הסרטים הידידותיים-לכל-המשפחה, ״זה״ מדורג R, אספקט שמהווה מכשול מהותי ידוע בקופות, וכמו כן - הוא גם כמובן תוקצב משמעותית פחות מהם.
בשלהי חגיגות ההצלחה המרשימה הזו, שיש לזכור באה בסמוך להצלחת סרט אימה נוסף של האחים וורנר, ״אנאבל 2״ (280 מליון על תקציב של 15 מליון), וורנר מקבלים השבוע גם חדשות מעט מתקילות. קודם כל, אם כבר הזכרתי את הנסיכה האמזונית לצד איש העכביש - בסופ״ש האחרון ספיידי סוף סוף פתח בסין (לאחר עיכוב לא ברור של חודשיים), וכצפוי עקף מיידית בטבלאות הבינ״ל את ״וונדר וומן״, שכבר לא סביר שתסגור מולו את הפער. אבל לא זו הצרה שנפלה על וורנר: אתמול (ג׳) דיסני הכריזו שפרק 9 של ״מלחמת הכוכבים״ קיבל רשמית במאי ישן-חדש, ושמו הוא לא אחר מג׳יי ג׳יי אברהמס, ושצאתו של הסרט לאקרנים תדחה ממאי 2019 לדצמבר 2019, שבוע לאחר ש״וונדר וומן 2״ מיועד לצאת.
שוורנר לא יגידו שלא הזהרתי אותם (בלבי) מיד עם ההכרזה המוזרה על שיבוץ המועד לסיקוול, שכן דחיית פרק 9 היתה צפויה ממרחק של גקלסיות רחוקות מאוד. מותה הטראגי של קארי פישר, שינויי התסריטאים (ומאז גם הבמאים) של הסרט, העובדה שפרק 8 בעצמו קיבל את אותה הדחייה, כל אלו מובילים למסקנה הברורה, מעבר לזה שבשלב הזה כולנו אמורים לדעת - דצמבר = סטאר וורז. צפו להכרזת הקדמה/דחייה מוורנר בקרוב, כי וונדר וומן המופלאה אמנם יכולה להביס אלים, אבל לא ג׳דיי!
סטיבן קינג משתלט על הכל
בעוד ״זה״ משתולל בקופות, וכנראה בעקבות ההצלחה של ״דברים מוזרים יותר״ בעלת האופי הסטיבן-קינגי, נטפליקס החליטו גם הם ללכת על עיבוד של ממש. כבר בסוף החודש הקרוב ישוחרר ״המשחק של ג׳רלד״, עיבוד למותחן הפסיכולוגי של קינג, בעל פרמיס מטורף ומלא באימה, כמיטב המסורת הקינגית. מאחורי הסרט הנטפליקסי עומד במאי האימה הזולה, מייק פלאנאגן, ומככבת בו קארלה גוג׳ינו (״עיר החטאים״, ״סאן אנדראס״) בתפקיד מאתגר ביותר.
הטריילר מספיק מסקרן כדי שיהיה לסרט קהל, אבל הוא גם מצועצע ולא מרשים ברמה שמרמזת על איכות. בנתיים לפחות קינג עצמו מרוצה מהעיבוד, וצייץ שהוא ״מפחיד, מהפנט, נפלא. זה יחרפן אתכם״. עד שהסרט יצא, ממתין לכם בנטפליקס עוד עיבוד קינגי: סדרה המבוססת על ״הערפל״, ועוקבת אחר עיירה קטנה (כמובן) שערפל מסתורי ורצחני מציף אותה, בעוד תושביה חסרי האונים, וככל הנראה גם חסרי המוסר, מנסים לשרוד. לא מדובר בסדרה בסדר הגודל של עידן הזהב הטלוויזיוני של ימנו, אבל יש בה משהו מספיק כדי לתת לה צ׳אנס.
אף חובב אימה לא יפספס את ״זה״!
(ביקורת ללא ספויילרים)
יציאתו של ״זה״ לבתי הקולנוע הפכה בשבוע האחרון לקרנבל עבור חובבי ז׳אנר האימה, שהמתינו בשקיקה במשך זמן רב לסרט-אירוע בסקאלה הזו. בהתחשב שבירת הקופות ההיסטורית של הסרט, ניתן לצפות שלא יעבור זמן רב עד שסרטי אימה מתוקשרים נוספים יציפו את בתי הקולנוע. החכמה של העיבוד החדש לספרו המפורסם של סטיבן קינג היא בדיוק שהוא מציג את עצמו ככה - כסרט-אירוע. חוויה קולנועית מהסוג הישן והטוב, שתחזיק אותנו על קצה המושבים ושאף אחד לא יכול להרשות לעצמו להחמיץ, עם מערכת שיווק שמפזרת בלונים אדומים איפה שרק ניתן (בתיעוד להפצה אינטרנטית כמובן) כדי שכולנו נסחף לתוך האווירה.
פתיחתו של הסרט מיד מבהירה שלא הטעו אותנו. הוא מוגש כשילוב בין בידור-הפחדה מהסוג של בתי-אימה, רכבות שדים, וכל מה שהאלווין, לבין סרטי הרפתקאות-התבגרות מהסוג של "אני והחבר׳ה" ו״הגוניס״. לצלילי הפסקול של בנג׳מין וולפיש מגיעות מחמאות באופן מיוחד, והם מרחפים מעל הסרט כדי כל הזמן להזכיר לנו נוכחות של קלאסיקות קולנועיות. זה מסביר למה וולפיש נבחר לעבוד יחד עם המלחין האגדי האנס זימר על פסקול לסרט נוסף מתקרב של וורנר, ״בלייד ראנר 2049״.
המילה ״זה״ מתייחסת לפניווייז הליצן המרקד, ישות אפלה השוכנת בעיירה הקטנה דרי, ובכל 27 שנים מתעוררת מתרדמה ומטילה אימה על ילדי המקום, בעודה ניזונה מהפחד שלהם. אני לא יודעת עד כמה בוורנר תכננו את זה, אבל עברו בדיוק 27 שנים מאז הופעתו האחרונה של פניווייז בתרבות הפופולארית. הפעם הקודמת היתה במסגרת המיני-סדרה שיצאה ב-1990, עם הפניווייז המוכר שטים קארי אז יצר בה. אבל אל חשש, הסיקוול בהפקה ולא מיועד לצאת בעוד 27 שנים נוספות, אלא כבר ב-2019.
את פניווייז בעל-המצח-המוגדל מגלם בקריפיות ניואנסית ביל סקארסגארד, בנו של סטלן סקארסגארד (סרטי ״שודדי הקאריביים״, סרטי מארוול) ואחיו של אלכסנדר סקארסגארד (אריק נורת׳מן מ״דם אמיתי״). ההבעות של סקארסגאר נעות בין חולניות משועשעת-מעצמה לריקנות מוחלטת (מכוונת כמובן), בתוספת לעבודת קול שתכנס להיכל התהילה של דברים קולנועיים שאנשים אוהבים לחקות.
בכלליות בנוגע לשאלה עד כמה הסרט מפחיד - התשובה קשורה לעד כמה אתם מפחדים מליצנים, כי ״זה״ נשען על זה ברובו. אך דווקא הבית בו פניווייז שוכן דווקא לא עמד ברמת ההופעה של הליצן עצמו, והבמאי הכשרוני אנדי מוצ׳יאטי (״מאמה״) פספס הזדמנות אפית לחדש עם מראות אימה מקוריים אייקוניים. במערכה השלישית של הסרט, מוצ׳יאטי פספס גם את מומנטום המתח עם יותר מדי מאותו ה״בו!״.
הצלחת הסרט ללא ספק קשורה גם בליהוקי הילדים ל״חבורת הלוזרים״, גיבורינו המנודים הצעירים שקל להזדהות איתם, ושפניווייז ממקד בהם את מאמצי הפחדותיו. הילדים הם מוקד האנרגטיות והקסם של ״זה״, כשכולם מפגינים רמת משחק מבריקה וטבעית. פניווייז מנצל את הפחד האישי של כל ילד, כשמצד אחד ההיכרות עם אותו הפחד מעניקה לילדים עומק רגשי, ומהצד השני מציגה את ההורים כקריקטורות מופרזות, ולפעמים ההתמקדות הנקודתית בכל ילד מבזבזת זמן לבניית הדינמיקה הקבוצתית. בנוסף, ישנן פעולות שה״לוזרים״ נוקטים בהן שהן לחלוטין לא מובנות ביחס לגודל האיום, אז כדי להנות באופן מלא צריך להגיע ל״זה״ עם ציפייה להגיון-קולנוע ולא להגיון-מציאות.
ואי אפשר שלא להזכיר את ״דברים מוזרים יותר״: בזמן ש״זה״ היה בשלב הצילומים שהתעכבו, הלהיט הנטפליקסי כבש את הקהל, ועכשיו אי אפשר שלא לשים לב לדמיון בין השניים. הסדרה בעצמה שאבה השראה מסטיבן קינג, כולל ספציפית מ״זה״, והסרט הכניס שינויים שמאוד מזכירים את מה שקורה בסדרה, כולל את מיקום העלילה בשנות ה-80. נוצרה מעין תחושת מיש-מאש בו קינג מחקה את קינג מחקה את קינג. יותר מכך, פין וולפהאר, המגלם את מייק הגיבור ב״דברים מוזרים״, לוהק במקריות (כך נאמר) לשתי ההפקות. וולפהארד בולט במיוחד בסרט, כילד חסר הטאקט ושובה הלב, ולצידו זורחת סופיה ליליס כבוורלי, הילדה בחבורה וזו שמגבשת את כולם. וגם בוורלי, כמו אילבן (11) האהובה מ״דברים מוזרים״, מסתובבת רוב הסרט עם תספורת קצוצה. בשורה התחתונה, סביר להניח שהצלחת הסדרה פעלה לחלוטין לטובת הצלחתו של הסרט. וזו הצלחה שתכנס להיסטוריה הקולנועית.