"מהיר ועצבני 6": טלנובלת פעולה

ראשית, סיכום עבור המתלבטים: מרדפים לפנים, קצת טוסיקים של חתיכות, הרבה שרירים של חתיכים, למרות שהם קרחים, ומלא מכוניות שוות. אה כן, כדאי להכיר את הסרטים הקודמים. וכעת ננסה לדבר ברצינות, עד כמה שאפשר, על "מהיר ועצבני 6".

מאז יציאת הסרט הראשון בשנת 2001, יצאו בסדרת "מהיר ועצבני" שישה סרטים. שישה! והשביעי בדרך. זה יותר מכמות הסרטים שיצאו בסדרת ג'יימס בונד מאז. יותר מסרטי באטמן, או ספיידרמן שיצאו בתקופה הזו. לא יותר מכמות סרטי הארי פוטר. אבל זה פאקינג הארי פוטר. תמיד יש שוק לסחורה שג'סטין לין, במאי "מהיר ועצבני" מאז הסרט השלישי בסדרה, מוכר: אקשן בוטה, דרמה במשקל נוצה, עלילת מתח צפויה, אקספלויטיישן קל. אם זה נראה כאילו אני מציין את זה לשלילה, אני לא: זה הלחם והחמאה של הקולנוע המסחרי, גם עבור הצופים, גם עבורי. אבל אנחנו לא רגילים לעשות כברת דרך כה ארוכה עם אותן דמויות ואותו עלילה מתמשכת, בודאי כשלא מדובר בגיבורי-על מוכרים. ובטח לא כשהגיבורים שכן בנמצא הם כה קלושים, והעלילה כה מופרכת. הרי זה "מהיר ועצבני" - באנו לראות שרירנים, חתיכות, ומרדפי מכוניות, לא לעקוב אחרי עלילות המפותלות של דומיניק טורטו (וין דיזל בשבילכם) וחבורתו. למה להטריח את הצופים בנפתולי עלילת מתח צפויים ובאינטריגות רומנטיות שלא הולכות לשומקום, מעין "אושן 11" לעניים, בין סצינת אקשן אחת לאחרת?

אבל יוצרי "מהיר ועצבני" עושים הרבה יותר מזה. בניגוד מוחלט למצופה מהז'אנר, ישנו קשר הדוק בין ששת הסרטים, שמכל בחינה אחרת הם זבלוני פעולה מהסוג המוכר לכולנו. עלילת-העל המחברת בין הסרטים השונים נוכחת מאד, ובלי יותר מדי הסברים לין דורש מהצופים שלו היכרות עם כל פרקי הסדרה הקודמים, ובעיקר עם ארבעת הסרטים האחרונים שזוכים למחוות ולקשרים עלילתיים לכל אורך הפרק הנוכחי. יתרה מכך, מרבית הקשרים הללו לא נוגעים למתח ולמי-מרביץ-למי, אלא לדרמה ולמי-יוצא-עם-מי. לכאורה, זה מתכון לאסון כשמדובר בסרט פעולה מטומטם על מצ'ואים קשוחים שעושים פתיחות ברמזור ומסתבכים עם מאפיונרים.

ובכל זאת, סרט שביעי כבר בדרך, וחבורת הפרחחים בהנהגתו של וין דיזל רק הולכת וגדלה ומסתבכת בינה לבין עצמה. אבל אולי זה העניין. אולי לין עלה כאן על משהו, ומה שהצופים רוצים בין מרדף לבין מכות הוא לא עלילת מתח מפתיעה, אלא אופרת סבון משמימה. יתכן ויש קהל גדול ברחבי העולם שהורגל כל כך בסרטי פעולה עם עלילות חסרות משקל לחלוטין, שעצם הרעיון שלמתרחש בסרט אחד יש השפעה על סרטי ההמשך מביא אותם שוב ושוב לאולמות בשביל הטלנובלה שנקראת "מהיר ועצבני".

אין ספק - "מהיר ועצבני" היא טלנובלה לכל דבר. עד כה זה הסתכם בסיפורי בגידה צפויים וקשקשת רומנטית, אבל בפרק הנוכחי נוספו גם קומפוזיציות שכאילו לקוחות מ"היפים והאמיצים": כשדמות ראשית עומדת לצאת בהכרזה דרמטית, היא צועדת לקדמת הפריים כשספוט תאורה עליה וגבה לשאר הנוכחים. כשדמות רוצה לומר משהו פרטי לדמות אחרת, הן נעמדות זו לצד זו כשמבטן מופנה לכיוונים מנוגדים. עכשיו כשסיפרתי לכם מבעוד מועד, אם רק תתבייתו על כך במהלך הצפיה, תזכו לחוויה הרבה יותר משעשעת מזו שהיתה לי.

ולא שסבלתי. גם בלי לצפות בסרט כבטלנובלת-פעולה, לין עושה עבודה טובה ומספק הבלחות משעשעות של מודעות-עצמית: בסצינה מתחילת הסרט ניתן לראות ברקע מכונית נעוצה בבניין משרדים, רמז לסצינת מרדף מופרכת שלא זכינו לראות שמדבר בדיוק על עצם המופרכות שלה; העלילה המרכזית נסובה סביב איזשהו רכיב אלקטרוני שהרעים מנסים להשיג, תוך סירוב בוטה לתת לו כל משמעות מלבד היותו מקגאפין; ויותר מפעם אחת אנו זוכים לשמוע דאחקה על שמן התינוקות שמורח השחקן דוויין "דה רוק" ג'ונסון על גופו - לא הדמות אותה הוא משחק, שהרי שוטר קשוח לא צריך שמן תינוקות, אלא השחקן עצמו.

אגב דה רוק, שריריו הקיבורת העצומים שלו (ניכר כי הוא התנפח עוד לקראת צילומי "הרקולס") בולטים יותר מכל ישבן גרום של דוגמנית באחת מסצינות המסיבות הידועות של הסדרה, וגודלם הגרוטסקי (לבטח רחבים יותר מירך של אדם ממוצע) מהווים דימוי טוב לסצינות הפעולה בסרט: מהארוכות והמופרכות שניתן למצוא מחוץ לקולנוע מדע בדיוני. שוב, אין תלונות כאן, יחסית לאקשן חסר השראה (מרדף אחרי מכונית משוריינת; מרדף אחרי טנק המתפרע על כביש אזרחי; מרדף אחרי מטוס המנסה להמריא) יש להן הרבה בשר, והרבה רגעים מגניבים. הישג ראוי לציון בהקשר זה הוא הצלחתו של לין להעניק לכל אחד מגיבוריו ונבליו הרבים, זניחים ככל שיהיו, כמה רגעים של חסד - לא בדיאלוגים כמובן, אלא בסצינות הפעולה: כל דמות מקבלת את הפעלול שלה, לפחות פעם-פעמיים במהלך הסרט. זה כולל גם את הנשים, שעל אף האווירה המצ'ואיסטית-שוביניסטית זוכות לכסח זו את זו ממש כמו הגברים שלצידם.

זה לא ש"מהיר ועצבני 6" חף מחסרונות. בראש ובראשונה הוא סובל מנבל ראשי משעמם להחריד, וזהו אחד החטאים הגדולים שסרט מתח-פעולה יכול לעשות. יחסית לחייל קומנדו מחושב ומתוכנן היטב, כך מציגים אותו, הוא לא מפסיק לפשל. למזלו זה מתאזן עם דמויות הגיבורים - דה רוק כשוטר הגרוע ביותר בעולם, ודיזל כנוכל הפתי ביותר שתוכלו לדמיין. יותר ממאבק ברור, נדמה כאילו שני הצדדים פשוט מתרסקים זה על זה להנאתנו עד שאחד מהם לבסוף קורס מתשישות.

הסרט גם סובל מהרעות החולות של סרטים מסוגו, כמו חורים עצומים בעלילה, דמויות שפועלות באופן שלא יעלה על דעתו של בן אנוש, והתעלמות  מהנזק העצום שעושים המהירים העצבניים לסביבתם. אך גם בלי להתמסר לטמטום, כשמסתכלים עליו כקריקטורה, "מהיר ועצבני 6" הוא סרט פעולה מהנה למדי.