לא רק שאינו עושה כבוד למקור, אלא ש"העורב" החדש הוא בבחינת חילול הקודש

"העורב" המקורי מ-1994, המבוסס על קומיקס מאת ג'יימס או'באר, הפך לקלאסיקה מודרנית וסרט פולחן, גם בעקבות הופעתו המפהנטת של ברנדון לי בתפקיד הראשי - אבל גם בשל הטרגדיה שאפפה את הסרט. במהלך הצילומים, לי נורה בשוגג בבטנו ומת כמה שעות לאחר מכן. פרט הטריוויה המצער הזה צרב את "העורב" במוחם של הצופים והוסיף לו נדבך עוד יותר אפלולי, וכפיצ'ר המשלב בתוכו אווירה גותית וקודרת, עם נרטיב עוצמתי של אובדן ונקמה. כל המכלול הזה הפך את "העורב" לסרט בלתי נשכח.

בסוף השבוע עלה לאקרנים "העורב" הרימייק לקלאסיקה ההיא בבימויו של רופרט סנדרס. העלילה בקצרה: אריק ושלי (ביל סקארסגרד ו-FKA TWIGS) מאוהבים קשות. בעקבות עברה האפל של שלי, השניים נרצחים על ידי כנופיה מסתורית. בעולם אפל שבין חיים למוות, אריק מקבל הזדמנות שניה לתקן את "הרע" ומוכן להקריב את חייו כדי להציל את אהובתו ואת העולם, כך מסתבר. הוא מתעורר מחדש לחיים ויוצא למסע נקמה מדמם כשהוא אוחז בכוחות על ויכולות ריפוי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• הלהקה נגד טראמפ: "אל תשתמש בשיר שלנו - נתרום התמלוגים להאריס"
• קצת קומדיה וקצת מותחן פסיכולוגי - ו"צאי מזה" יוצא מבולגן
• "מבטלים את דאגלס" נוגעת בסוגיות מורכבות דרך הומור בריטי משובח

הניסיון הנועז של סנדרס להחיות את הסיפור המקורי והאהוב מחדש מסתיים באכזבה מרה. לא רק שהוא לא מצליח לעשות כבוד למורשתו של "העורב" ושל ברנדון לי, אלא הוא בבחינת חילול קודש של ממש, שמצליח להשחית כל זכר לקסם הגותי של המקור. "העורב" גרסת 2024 לוקח כל מה שהיה מיוחד בסיפור ומחליף אותו במוצר סטנדרטי וחסר השראה. בולט הוא החיבור והקשר בין העורב לאריק שמוצג כאן כמקרי בהחלט, כאילו סנדרס שכח פשוט שהעורב הוא לא רק חיה, אלא גם אחד הסמלים המהותיים של הסרט, שאמור לתאר את יצר הנקמה של אריק.

גם הצילום והעריכה, שאמורים להיות מברשת הקסמים של הקולנוע, נראים כאילו בוצעו על ידי תלמיד בסדנת קולנוע במרכז קהילתי של עיר נידחת. התוצאה שמתקבלת היא בליל ויזואלי שאינו תורם לסרט, ואף גורם לצופה לעצום את העיניים ולקוות שזה חלום רע ולא יותר. הפסקול, שצריך להיות קרש קפיצה נהדר, מתגלה כעוד מסמר בארון הקבורה של אריק. במקום לעורר רגש או מתח כלשהו, הוא פשוט נמצא שם, ברקע, בלי שום תפקיד משמעותי, כמו ניצב חסר משמעות.

בכל הנוגע לעלילה, יש כאן תערובת מבלבלת ומודבקת של קלישאות. אם היה טקס נושא פרסים על דיאלוגים מתישים וחסרי ערך, "העורב" היה זוכה בכל הקטגוריות האפשריות. מצד אחד, יש כאן ניסיון ליצור מותחן אפל ומהצד השני, אופרת סבון צ'יזית. השילוב המוזר הזה מותיר את הצופה מבולבל ומטורלל וממאן לברוח הביתה. הדמויות - החל מאריק הנקמני והסו-קולד קשוח, ועד לנבלים הלא קשוחים בכלל - הן לא יותר מאשר קריקטורות שטוחות ללא כל מורכבות פנימית כבדת משקל.

ואם כל זה לא מספיק, כמות החורים בעלילה מתחרה בהצלחה עם כמות החורים בגבינה שוויצרית ברמה שקשה לגשר עליהם, אז כבר עדיף לוותר מראש על המאמץ. אין רקע מקדים כלשהו לדמויות ונראה כאילו הן הונחתו עלינו כגזרה משמיים. דברים קורים ללא כל הסבר או הגיון, שעבור היוצרים, ככל הנראה, הוא מצרך מיותר בקולנוע.

ההשוואה בין שני הסרטים היא מתבקשת אך כמעט בלתי אפשרית. המקור בכיכובו של ברנדון לי היה יצירת אומנות גותית על זמנית, בעוד שהרימייק הנוכחי והמיותר הוא מוצר צפוי, משעמם ומתסכל. בעוד שהמקור חקר את נושא האובדן והנקמה בצורה עמוקה, הרימייק הוא טלנובלה משעממת ושטחית.

"העורב" 2024 לא רק שלא יכול לכבד את המורשת של הסרט המקורי, אלא מצליח להוריד אותו, בדיוק כמו הגיבור שלו, לשבעת מדורי הגיהנום. לפעמים עדיף להשאיר את הזיכרונות הטובים כפי שהם, במקום לנסות לשחזר אותם בצורה כל כך כושלת. מה שבטוח, לסרט יש נקודת אור חיובית אחת לרפואה והיא לגרום לצופים להעריך מחדש את הגרסה המקורית. ועל כך, אולי, מגיעה לו מידה קטנה של הכרת תודה.