לא רק "מרי פופינס": תפקידיו הנשכחים של הכוכב האגדי בן ה-100

כמה כוכבים אתם מכירים שהגיעו לגיל 100? עזבו כוכבים - כמה אנשים אתם מכירים שהגיעו לגיל הזה? זה רק עוד תחום שבו השחקן והקומיקאי האמריקאי דיק ואן דייק, שמגיע מחרתיים (שבת) לגיל הנכסף, הפך לאגדה עוד בימי חייו. עם 6 פרסי אמי, פרס גראמי אחד ופרס טוני אחד (הכדור במגרש של האוסקר להפוך אותו ל-EGOT) על פני קריירה של שמונה עשורים, ואן דייק הוא דמות שאנשים מכל הגילים גדלו עליה.

עם הופעותיו הבלתי נשכחות בקלאסיקות הילדים "מרי פופינס" כמנקה הארובות המזמר, וב"צ'יטי צ'יטי באנג באנג" לצד המכונית המעופפת באותו השם; הסיטקום האייקוני בכיכובו מראשית שנות ה-60, "The Dick Van Dyke Show", שהזניק אגדות טלוויזיה כמו יוצר הסדרה קרל ריינר (שותפו הוותיק של מל ברוקס ליצירה ואביו של הבמאי רוב ריינר, בין היתר) והשחקנית מרי טיילר מור (שתזכה מאוחר יותר לסיטקום משפיע משלה); ואינספור הופעות בכל אמצעי המדיה, ואן דייק ראה את הוליווד משתנה מן הקצה אל הקצה, וגם סייע לשנות אותה בעצמו לא מעט. אך מה עם שלל התפקידים בהם כיכב ונותרו ספונים בארכיונים? לרגל יום הולדתו, זה הזמן להעניק לארבעה מהם חסד.

כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:

• הישג מטורף: סרט ישראלי ישתתף באחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם

• "נפגשנו, והיה בינינו חיבור קוסמי. יצרנו שפה חדשה של מוזיקה"

• הכי מרגש שיש: גלי וזיו ברמן הגיעו לפסטיגל - לראשונה מאז שחרורם

"ביי ביי בירדי" (1963) 

מחזמר מצליח זה לא רק היווה את פריצתו של ואן דייק לעולם התיאטרון, כשזכה בפרס הטוני על תפקידו כדוקטור לכימיה שמציע שיר שכתב לאליל נוער בשם קונרד בירדי (המבוסס על אליל הרוק אלביס פרסלי וגיוסו לצבא באותן השנים), אלא גם את הופעתו הראשונה על המסך הגדול.

ואן דייק עצמו לא היה מרוצה מהאדפטציה שביים ג'ורג' סידני, שהעניקה תפקיד גדול יותר לדמות משנית במחזה - שגולמה על ידי השחקנית וסמל הסקס השוודי-אמריקאי, אן מרגרט (בתפקיד שהזניק אותה לתהילה) - אך סרט זה בפועל שימש כמקפצה שלו להוליווד, כשהקהל הרחב והמבקרים כאחד התרשמו מהיכולות הגופניות והקומיות של השחקן הגבוה (1.85 מטר).

"הקומיקאי" (1969)

כ-3 שנים אחרי שתוכניתם המשותפת הסתיימה, חזרו לשתף פעולה ואן דייק וקרל ריינר בסרט שהאחרון כתב במיוחד למידותיו של הקומיקאי האהוב. ואן דייק, שתמיד דיבר על אהבתו לשחקנים הקומיים האילמים של שנות ה-20 כדוגמת צ'ארלי צ'פלין ולורל והארדי ("השמן והרזה"), מגלם ב"הקומיקאי" את בילי ברייט, כוכב אילם ופיקטיבי שזכה להצלחה מטאורית ואיבד הכול הודות להתמכרות לאלכוהול, דיכאון קליני והאגו העצום שלו.

כתפקיד דרמטי חריג יחסית בקריירה המשמחת והאופטימית של ואן דייק, "הקומיקאי" נחל כישלון הן בקרב הקהל והן בקרב המבקרים. למרות זאת, השחקן עצמו נותר ממגניו הנחושים של הסרט: רק השנה, סיפר בריאיון לזוג השחקנים טד דנסון ("חופשי על הבר", "המקום הטוב") ומרי סטינבורגן ("מלווין והווארד") כי הוא ניצל כל הזדמנות להוציא את צוות הצילום לשטח ולצלם בעצמו - עם מצלמת 16 המ"מ שלו - דברים "כיפיים להכניס לסרט", ובריאיון אחר טען שהוא וריינר נותרו "תמיד גאים בסרט הזה".

(Cold Turkey" (1971"

נדמה שוואן דייק היה גורם מתווך בין אנשי הטלוויזיה לעולם הקולנוע, כי מלבד עבודתו הממושכת עם ריינר, סייע גם ל"מלך הסיטקומים" נורמן ליר (אף הוא חצה את גיל 100, עד שנפטר לפני כשנתיים) - מי שעמד מאחורי שמות כמו "הכול נשאר במשפחה" ו"משפחת ג'פרסון" - להגשים את חלומו הקולנועי עם סרטו היחיד, "Cold Turkey".

סאטירה זו, שצולמה כבר ב-1969 אך שוחררה רק כשנתיים לאחר מכן, שמה את ואן דייק בנעליו של כומר כריזמטי ושאפתני מעיירה קטנה, שמעודד את תושביו להפסיק לעשן סיגריות למשך חודש שלם, אחרי שחברת טבק גדולה פוצחת בתעלול שיווקי בו היא מבטיחה 25 מיליון דולרים לכל עיירה אמריקאית שתצלח את האתגר. מלווה בפסקול מקורי של המוזיקאי רנדי ניומן ועשיר ברוח "הוליווד החדשה" של אותם הימים, שביקשה לערער על הנורמות האמריקאיות הכה ידועות, זהו סרט ציני וכובש, שמראה עד כמה באמת חזק הקשר בין קפיטליזם לדת.

"לילה מוטרף במוזיאון" (2006)

נקפוץ יותר מ-30 שנים קדימה, ונפגוש בהיכרות של דור ילדי שנות ה-90 וה-2000 (כולל כותב שורות זה) עם האגדה שהוא ואן דייק. קל לשכוח זאת היום, אך קומדיה זו של שון לוי ("דדפול & וולברין", "לשחרר את גאי") הייתה לשובר קופות ענק ב-2006, כשגרפה לא פחות מ-573 מיליון דולר ברחבי העולם והניבה שני סרטי המשך, ב-2009 וב-2014.

מבוסס על ספר ילדים אמריקאי באותו השם, "לילה מוטרף במוזיאון" מוצא את לארי דיילי (בן סטילר בשיא תהילתו), בחור חולמני שעובר גירושים קשים וניגש לעבודה כסדרן במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע (Natural History Museum) בניו יורק, כדי "לגמור את החודש". שם, הוא פוגש בשלושת השומרים הוותיקים והנרגנים של המוזיאון - המגולמים על ידי ואן דייק, מיקי רוני (כוכב נוסף של הוליווד הקלאסית) וביל קובס - שמזהירים אותי כי כל מי שבחר בעבודה זו, התפטר ביום המחרת.

כבר בלילה הראשון, מבין דיילי את הסיבה לאזהרה - כל מוצגי המוזיאון קמים לתחייה, ובמהרה עליו להחזיר את הלוח המצרי הקדום (המקור לתחיית המוצגים) חזרה למקומו, לאחר שאותם שומרים גונבים אותו. זהו תפקיד נבזי אך כיפי מצד ואן דייק התמים לרוב, וכזה ששב אליו כעשור מאוחר יותר, בסרט השלישי.