השאלות שהתעוררו בנו ב"אל תוציא מילה", נשארו איתנו גם הרבה אחרי שהסרט נגמר

בעולם שבו תעשייה שלמה משתתפת במשחק העולמי של "מי מצליח להפחיד יותר", אנחנו הצופים נהנים או מתענים (תלוי את מי שואלים). הקולנוע ההוליוודי והקולנוע הזר - ובעיקר האירופאי - מתחרים על הזעזוע או על הסיוט הבא, שיישאר צרוב בזיכרון של הצופים לעד. מצד אחד הוליווד נוגעת-לא-נוגעת ומעדיפה זעזועים מהירים עם אפקטים מרהיבים; מהצד השני, הקולנוע האירופאי זורע זרעים קטנים של חרדה המשתלטים על המחשבה של הצופה ונוגעים בעצבים הכי חשופים של החברה - לפעמים גם ללא רחמים.

בדיוק בנקודת המפגש הזו בין שתי הגישות, עולה סרטו החדש של הבמאי והתסריטאי האנגלי ג'יימס ווטקינס, "אל תוציא מילה". זהו חידוש אמריקאי לסרט אימה דני בעל שם זהה משנת 2022, שבוים על ידי כריסטיאן טאפדרופ. ווטקינס, שכבר הוכיח את יכולתו בז'אנר האימה עם סרטים כמו "אגם גן עדן" ו"האישה בשחור", מנסה הפעם לשלב בין האימה האירופאית המסוגננת והמטרידה לבין הסגנון ההוליוודי מסחרי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• הראפר בווידוי כואב: "זה שבר אותי, כאב לי מאוד"
• התגלית הכי גדולה בעונה החדשה של "מחוברים" היא יעל בר זוהר
• בלייב על הבמה: הסולן הכה את הגיטריסט וצעק לו "פאק יו"

הסרט, שעלה לאקרנים בסוף השבוע, לוקח את הצופים למסע שמתחיל בטוסקנה השלווה, שם בן (סקוט מק'ניירי) ולואיס (מקנזי דייוויס) המבלים יחד עם בתם אגנס, פוגשים את פאדי (ג'יימס מק'אבוי) וקיארה (אשלינג פרנסיוסי), ואת בנם אנט. בן ולואיס מוזמנים אל פאדי וקיארה לחופשה בחווה שלהם בצד הכפרי באנגליה. המארחים, שלכאורה נראים חביבים ונעימים, מתחילים למתוח את הגבולות וגורמים לזוג המנומס מדי להרגיש לא בנוח. מה שהיה נראה כחופשה חלומית הופך מהר מאוד לחלום בלהות מדמם.

ווטקינס לא נח על זרי האימה ולוקח את כל הטריקים שלמד בקריירה אוסף והופך אותם לקוקטייל של מתח טהור וצחוק. בניגוד לסרטים אחרים המנסים לאחוז חזק בצופה מהשנייה הראשונה, ווטקינס בוחר בגישה איטית ומתוחכמת. הסיפור נבנה בשלבים, כשכל חתיכה בפאזל מוסיפה שכבה נוספת של עומק ומסתורין. זו תחושת אי-הנוחות המתגברת והידיעה שמשהו פשוט לא בסדר קורה. בדיוק ברגע שהצופה שקוע בעלילה, ווטקינס מתחיל להדק את הברגים והמתח עולה ומתובל היטב בהומור.

הדיאלוגים והעלילה מתקדמים בקצב מדוד ונכון, ובונים מתח שמתפתח בהדרגה ומאפשר לצופה להתחבר לדמויות ולסיפור שלהן. רוב השיחות והמבטים מוסיפים לתחושת אי-הנוחות, אם כי לעתים הסרט יכול להרגיש איטי או ארוך מדי. הוא עדיין מצליח לשמור על המתח ולהחזיק את תשומת הלב של הצופים לאורך רוב זמן הצפייה.

מעבר לעלילה עצמה, הסרט מצליח לעורר שאלות מטרידות על התנהגות אנושית במצבי קיצון. הוא גורם לצופה לתהות מה אם הוא היה מצליח לזהות את הסכנה או עד כמה באמת היה מוכן לדחוף את גבולות הנימוס והטאקט כדי להגן על עצמו ועל משפחתו? אלו שאלות שנשארות המון זמן גם אחרי שהאורות באולם נדלקים.

מדי פעם, הסרט מפתיע עם רגע קומי ויוצא מהדריכות המתמשכת אל נינוחות רגעית של צחוק או גיחוך קל. למרות שרוב העלילה כאן די צפויה, הצילום והתזמון מצליחים ברוב המקרים לשמור על תשומת הלב. לא כל רגע בסרט הוא מפתיע או מרתק, אך הוא מצליח עדיין לייצר את אותה תחושה מתמשכת של חוסר נוחות שמחזיקה את הצופה צמוד לכיסא.

"אל תוציא מילה" גרסת 2024 מנהל את המתח והאימה באופן שונה ביחס לסרט עליו הוא מבוסס. בזמן שהסרט הדני הרגיש כמו קפיצה למים קפואים ביום חורפי, הגרסה האמריקאית של ווטקינס היא כמו ירידה הדרגתית לבריכה פושרת. היא עדיין מעוררת צמרמורת, אבל נותנת זמן להסתגל. ווטקינס מתמרן בין הרצון לטלטל את הצופה לבין הצורך לשמור על שפיות נפשית. הוא מצליח לשמור על הסקרנות והדריכות של הצופה גם מבלי לגרום לו להרגיש שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי אחרי הצפייה. אף על פי שמדובר בסרט אמריקאי שהחוקים בו ידועים מראש, הוא מצליח לשמור על המתח גם בלי לגרום לטראומה.

בניגוד לסרט הדני המקורי, שלא פחד לחקור את המעמקים החשוכים והאפלים של הנפש האנושית, הגרסה האמריקאית מעדיפה להישאר במים הרדודים של בידור קליל ומוכר. מה שהיה יכול להיות מסע נפשי הופך כאן לחוויה פשוטה יותר, בלי אתגרים או עימותים פנימיים ולא בטוח שזה דבר רע. זוהי בחירה מודעת של ווטקינס, שמעדיף שהסרט יהיה אפשרי לצפייה על פני להיות מאתגר או מטריד.

הבעיה העיקרית של "אל תוציא מילה" היא שהוא כולו נשען על שחקן אחד - ג'יימס מק'אבוי, שסוחב את כולו על הכתפיים. מק'אבוי הוא שחקן מעולה אבל סרט זה לא מופע סטנד-אפ – הוא לא יכול לתלות תקוות בשחקן אחד. סקוט מק'ניירי ומקנזי דייוויס מביאים איתם עומק ושני הילדים מצליחים ליצור נוכחות מורכבת על המסך. אבל בסופו של דבר, תצוגת המשחק הבולטת של מק'אבוי היא דומיננטית ומאפילה על כולם. למרות כשרונם של שאר השחקנים בסרט, חוסר האיזון המורגש יוצר בעייתיות.

"אל תוציא מילה" הוא סרט מהנה ומותח שעושה את העבודה שלו בצורה יעילה. הוא מצליח לשמור על המתח לכל אורכו, תופס את תשומת הלב של הצופים ומספק את מנת האדרנלין המובטחת - גם אם הוא לא מגיע לגבהים קולנועיים חדשים. הוא אולי לא ישאיר אתכם המומים, אבל הוא בהחלט תזכורת נעימה שלפעמים, סרט טוב הוא פשוט סרט שגורם לך הנאה - ובזה הוא מצליח ובגדול.