לא כל הנוצץ זהב: החסרונות בלהיות נפו-בייביז - האם המעמד שווה את המחיר?
יש להם קשרים במקומות הנכונים, כסף בשפע, ולא פעם גם כישרון פנומנלי: אז למה הנפו-בייבז לא תמיד מצליחים להיות מאושרים? והאם כל מה שאתה באמת צריך זה להיות בן של מישהו בכדי להצליח?
בואו נודה באמת, אף אחד לא היה מתנגד להיוולד להורים מפורסמים ומצליחים. ליהנות מחיים נוחים ככל האפשר, ששום דבר לא חסר בהם, והעתיד (לפחות הכלכלי) מסודר. לטייל איפה שאתה רוצה, לעבוד רק אם בא לך, ובעיקר ליהנות מתחושת רווחה במלוא מובן המילה - וגם לצלם מלא סטורי בשביל לתעד את כל הכיף הזה.
באותה הנשימה, אל לנו לשכוח שלגדול בצל של אגדות ענק, עלול להרגיש לעיתים כמו צ'יזבט מתמשך. בראש ובראשונה בפן הפסיכולוגי, שכן - הקשר בין ההורה לילד מסייע לגיבוש הזהות העצמית שלו. נסו לדמיין ילדה בת חמש שהולכת עם אבא שלה ברחוב, ובכל כמה דקות מישהו אחר פונה אליו ומבקש סלפי. שהילדים בגן שלה, או אפילו בשנים הראשונות בבית הספר, מתייחסים אליה אחרת, ולעיתים אף מקניטים אותה בשל כך. איך היא תרגיש? איזו נערה/אישה היא תגדל להיות?
"נפו-בייביז": ילדי הסלבס בכל מקום - האם זו רק פרוטקציה או שיש שם גם כישרון?
ילדים של מפורסמים גדלים לתוך מטען שלם של ציפיות: אם אתה הבן של מייקל ג'ורדן מצפים ממך שתהיה ספורטאי מצטיין, ועל הדרך גם שתדע לקלוע לסל - אפילו אם אתה יותר בעניין של מחשבים או כימיה; אם את קרובה לג'וליה רוברטס, כנראה שיצפו ממך להיות שחקנית גדולה, וייתכן שיתאכזבו מאוד לגלות שהלכת דווקא לכיוון של צילום קולנוע; אם אימא שלך עונה לשם סלין דיון, מצפים שתבנה קריירה מוזיקלית הכוללת בלדות מרטיטות לב, ומרימים גבה כשאתה הופך להיות "RC" - זמר היפ-הופ בתחילת דרכו. אנחנו יכולים להמשיך, אבל נראה לנו שהקונספט די ברור - זה לא באמת כל כך פשוט להיות ילד של מפורסם.
כילד להורים בעלי שם, אתה נמצא במאבק בין הזהות שלך, הרצונות שלך, והחלומות הכמוסים שלך, לבין הציפייה של הסביבה והמשפחה, והתדמית של ההורים שלא פעם מולבשת עליהם. יותר מזה, לא פעם יש מפורסמים שדווקא היו מעדיפים לנסות להרחיק את ילדיהם מעולם הזרקורים, ולא לשים אותם בפרונט בכדי לתת להם לבחור את הדרך שלהם. אבל מה קורה אם זו הדרך שלהם? מה קורה אם הם דווקא כן רוצים להיות במרכז הבמה? כל הורה חוטא לפעמים בניסיון לעצב את ילדיו לפי תדמית שנראית לו, אבל ההורה הסלב צריך להיות זהיר במיוחד עם ילדיו.
לכתבות נוספות בתרבות ובידור:
- כ-300 יוצרי קולנוע במכתב פתוח: לא להקרנת סרטים ישראלים בפסטיבל ונציה
- לכל אחד יש ת'סיפור שלו: שלומי שבת משיק ספר ביוגרפיה
- "מתקפת הטרור המתוכננת בהופעה של טיילור נועדה להרוג עשרות אלפים"
את המשפט "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" כולנו מכירים, אבל איך זה משפיע על הקשר בין הילד להורה כשאין הלימה בין הרצונות שלהם? האם הם מצליחים להגיע להבנות, או נאלצים להתמודד עם קשיים בתקשורת? ומה בדבר ההורות עצמה - האם מדובר בהורות נורמטיבית, או בקשרים הרסניים שמתכתבים עם אורח החיים של אותו סלבריטאי?
לפני כשבועיים התראיינה הזמרת אל קינג בפודקאסט, וסיפרה לפרטי פרטים על מערכת היחסים הרעילה שלה עם אביה, השחקן רוב שניידר. היא נזכרה במחנה קיץ לירידה במשקל שהוא שלח אותה אליו, בעובדה שהוא שכח את יום הולדתה, ביחס המשפיל שהיא קיבלה ממנו שנים ארוכות, עד שבחרה לנטוש את שם המשפחה שלו ולהתחיל את הקריירה המוזיקלית שלה עם שם משפחה אחר. שניידר מצדו התנצל על התחושות הקשות שבתו נושאת איתה במשך שנים, אבל האם ההתנצלות הזו יכולה לשנות משהו? לא בטוח.
אי-אפשר להתעלם גם מצ'ט, בנו של טום הנקס, שידוע בזכות העבר המפוקפק שלו, אירועי האלימות שלקח בהם חלק - בין היתר גם עם בת זוגו לשעבר, והתמכרותו לסמים ולקוקאין בפרט. כמו רוב האחים שלו, גם הנקס ג'וניור בחר לטבול בבריכה ההוליוודית, אבל אצלו זה נראה אחרת. באחד הריאיונות שהעניק, סיפר כיצד הוריו לא ידעו איך להתמודד איתו בגיל ההתבגרות, ושלחו אותו למחנה משמעת. לטענתו, מי שעמד בראש אותו המחנה ניצל את העובדה שהוריו עשירים בכדי להוציא מהם כסף, והשתמש בהם ובפרסום שלהם על גבו. הוא לא סיפר מה בדיוק קרה שם, אבל עצם העובדה שהוא ניסה לברוח משם אומרת הכול.
כיום הוא מנסה לבנות חיי משפחה נורמטיביים, אבל כנראה שההתמכרות שלו לאור הזרקורים מנצחת את השאיפה לחיים רגילים. שכן, בימים האחרונים הוא החל להשתתף בעונה החדשה של תוכנית הריאליטי (The Surreal Life) של ערוץ MTV ולחשוף חלקים נוספים מסיפור חייו, והקשיים שהוא חווה - למרות שהיו לו את כל התנאים להצליח. הוריו, אם שאלתם, תומכים לחלוטין בהחלטת הבן הצעיר להיכנס לתוכנית, ומאחלים בהצלחה.
הרשימה ארוכה מלהכיל עוד ועוד שמות של נפו'ז שלא כל כך אוהבים להיות נפו, והיו מעדיפים לוותר על התענוג המפוקפק. כמו למשל, אליוט סאמנר המכונה קוקו - בתו של הזמר סטינג שמעדיפה להימנע מהתעסקות במגדר, ומבחינתה (או מבחינתו) הו/יא "מוזיקאי.ת". בתו של סטינג שנזילה מגדרית, מתלונן רבות על כך שאביו הוא סטינג, ומרגישה שהיא חיה בצל שלו, זאת בעיקר בשל העובדה שרבים מעידים שיש דמיון בין הקולות שלהם.
לטענתו, סטינג לא קשור לקריירה שלהם שהלכה והתפתחה במהלך השנים, והוא מודע מאוד לאתגרים איתם מתמודדים ילדי הסלבס. לאחרונה נתקלנו בפן אחר של סאמנר, לאחר שזו לוהקה לתפקיד ב"ריפלי" של נטפליקס, בתפקיד של דמות גברית. האם אפשר להתכחש לדמיון שיש בינינו לבין ההורים שלנו? אנחנו לא בטוחים, אבל אם סטינג והמוזיקאים יחליטו להפתיע את הקהל בסינגל משותף זה בהחלט יהיה מעניין מאוד לשמוע אותם יחד.
אין כל ספק שלהיות ילד של סלבס זו התמודדות מסוג אחר - תהילה מגיעה עם הרבה מאוד הטבות, אבל גם לה יש צד אפל. אתה קם בבוקר והחיים מחייכים אליך, פשוטו כמשמעו. אתה לא צריך לדאוג לכסף, יכול להחליט איך לבנות את החיים שלך ואיך לנהל את שגרת היום שלך. אתה לוקח חלק באירועים גדולים שאינם זמינים לאדם הממוצע, יוצא לחופשות מפנקות מתי שרק אפשר, וחוגג את החיים בווליום גבוה כשיש לך גישה למשאבים שאין לאחרים.
ועדיין, אסור להתעלם מהצד השני. אחרי החגיגות אתה מבין את הקושי לייצר דינמיקות חברתיות אמיתיות, בעיקר בשל העובדה שאנשים תמיד מסתובבים עם דעות קדומות על מי שאתה ועל המשפחה שלך. בנוסף, התפיסה הציבורית סביבך מתנהלת בצורה אחרת - אתה מתמודד עם ציפיות גבוהות גם מתוך הבית שבו אתה גדל, גם ברמה האישית, וכמובן שגם מהסביבה. נאלץ להתמודד עם ביקורת מכל מקום, ולא פעם מזעזע לקרוא טוקבקים נבזיים והערות ברשתות החברתיות. יש כאלה שלמרות הכישרון הרב שלהם, המבנה הנפשי איתו נולדו לא מצליח להכיל את הלחץ. נסו לדמיין סוג של חרב פיפיות, לא משנה לאן תלכו - שם המשפחה שלכם והבית שבו גדלתם ילכו יחד אתכם לכל מקום.
הכול אודות אבא
גם בישראל, על כל נפו-בייביז שנהנה מהתהילה שמתלווה למעמד, יש שניים שבשלב כזה או אחר בקריירה שלהם התלוננו עליה. קחו לדוגמה את בן ארצי, בנו של מלך הקיסריות הבלעדי בישראל - שלמה ארצי. ארצי ג'וניור הוא זמר מוכשר מאוד בזכות עצמו, בעל יכולות מרשימות ללא צל של ספק: הוא כבש את המדינה עם "אפס", גרם לכולנו לחכות ל"מטר של מטאורים", ולמרות שיש לו את כל החבילה מבחינה מוזיקלית-אישית, הוא עדיין לא הצליח להישאר בתודעה לאורך זמן.
לפני שנה הוא לקח חלק בתוכנית "הזמר במסכה", ומריאיונות שהעניק אחר כך אנחנו מבינים שלהיות על הבמה בתוך בובת היפופוטם הרגיש לו יותר בנוח מאשר לעמוד בתור עצמו. באחד הריאיונות נטען כי הוא אינו מחפש פרסום בדרך כלל, והוא השיב שהוא מנהל עם כל הנושא הזה מערכת יחסים אמביוולנטית, והוא מניח שזה קשור לבית שממנו הוא הגיע. לדבריו, כל המקום הזה של חשיפה ופרסום ממש מעורר חוסר נעימות.
View this post on Instagram
ויש גם את אביב גפן. נכון שבשנים האחרונות הוא הפך לקונפורמיסט ואף הגיע להשלמה במערכת היחסים מול אביו יהונתן גפן ז"ל, ולא פעם טען כי הוא הפך לאור גדול עבורו ושחלק מההתבגרות זה לדעת גם לסלוח, אבל בתחילת דרכו המוזיקלית הרגישו כאילו גפן הניח זרקור על המשפחה שלו. הוא תיאר את הוריו כהורים מזניחים, סיפר בכל הזדמנות, וגם דרך שירים, שאביו הוא שתיין, ואפילו הרג באופן סימבולי את אמו נורית גפן (שזו כידוע סגולה לחיים ארוכים).
האם הקריירה שלו הייתה יכולה להיראות אחרת לו היה נולד למשפחה קצת פחות מיוחסת? האם התחושות הקשות שספג והיחסים המורכבים שלו מול אביו היו דווקא הקטליזטור שלו וסייעו לו לפרוץ לתודעה בגיל מאוד צעיר? ואיך הוא מרגיש עם העובדה שבנו דילן פרץ לתודעה, אומנם לא כמוזיקאי, אבל עדיין, סביר להניח שהוא לגמרי כאן בכדי להישאר.
חשבתם שפה זה נגמר? טעות בידכם. זה רק הולך ומסלים כי אי-אפשר לדבר על המחיר הנפשי של ילדי הסלבס בלי לדבר על בן אל תבורי. מערכת היחסים בין תבורי לבין אביו שימי, מורכבת ונוגעת בקצוות. לפעמים הם הופכים למשפחה לתפארת ואפילו מקליטים סינגל יחד, ולפעמים הם מתנהגים כמו אחרוני הצ'ילבות. וזה עוד לפני שדיברנו על בנו של בן אל, תו פרינס תבורי, שבגיל שש כבר נאלץ להתמודד עם משקל נפשי מאוד כבד על גבו. אגב, אם נתעכב רגע על הסינגל אז חשוב לציין שהוא נושא את השם "דאדי כאן", ותבורי הבן הכניס גם את אביו, אבל גם את קולו של הבן שלו לביצוע.
כששיר מתחיל במשפט "אתה בטח לא מבין בכלל איך זה להיות הבן שלך, להיות יורש שלך לספוג את האש שלך. בטח לא תבין אותי בכלל. הלוואי שאף פעם אתה לא היית מפורסם כל כך, מגושם כל כך מוגזם כל כך. בטח לא תבין אותי בכלל". המילים בשיר אומרות הכול על התחושות שחווה תבורי ג'וניור, והשפעת עצם העובדה שהוא "הבן של" על החיים האישיים שלו, ולא רק על הקריירה.
יש נפו-בייביז שעושים הכול בכדי למחוק את העובדה שהם כאלה. ראו ערך רומי או. במבט ראשון מדובר בזמרת אינדי מגניבה למדי, אבל אם תציצו בתעודת הזהות שלה תגלו ששמה הוא בכלל רומי חנוך, הבת של ענק הרוק שלום חנוך. רומי או העתיקה את מגוריה לארצות הברית, עברה לדירת שותפים בניו יורק, והגשימה חלום מתוך מטרה אחת - לא להיות מזוהה עם השם של אביה, ולהצליח בזכות עצמה. אז כן, ייתכן שאם תסתובבו בשכונות מאוד מסוימות בניו יורק סביר להניח שיותר אנשים יכירו אותה ואת הלהקה שלה, מאשר את שלום חנוך, אבל גם כשהיא הייתה כאן והוציאה שיר בעברית ("תאומים אדומים") הוא לא זכה לתשומת לב ראויה. אולי זה הסגנון שרחוק מאוד מהמינסטריים, אבל קשה להתעלם מהכישרון שלה שנוכח במלוא הדרו.
הורים מגוננים
לגדול עם סלבס זה לא פשוט כמו שזה נשמע. על הטוב כבר התעכבנו, אבל כדאי שנתייחס גם לעוד אספקט – כיצד הם מנסים לגונן על הנפו-בייביז שלהם? הילדים של הזמרת קלי קלרקסון למשל, לא יכולים להשתמש ברשתות החברתיות עד גיל 18. נכון, זו יכולה להיות החלטה די בריאה, אבל מה בדבר הפן החברתי? איך ילד יוותר על שיח משותף עם חבריו ללימודים ברשתות? מה זה עושה לו? כשמונעים ממישהו לעשות משהו שהוא רוצה באופן גורף, ולא עוזרים לו להגיע לאיזון, התוצאות עלולות להיות הרסניות.
יש גם הורים שממש לא תומכים בכך שילדיהם יכנסו לתעשיית השואוביז כילדים. אנחנו מדברים כמובן על השחקנית דרו ברימור שנכנסה לתחום בתור ילדה, אבל מגוננת על הבנות שלה מכל משמר ומונעת מהן לקחת חלק בתחום ולשחק מתוך רצון עז לשמור עליהן ולאפשר להן להתנהג כמו ילדות. ממש כמו קלרקסון, גם היא צמצמה את השהות של הילדות שלה ברשתות החברתיות, ולמרות שהן מציצות מדי פעם בטיקטוק, היא לא מאפשרת להן לפתוח חשבון משלהן.
ההורים המפורסמים לא נשארים רק בגזרת הרשתות החברתיות ועולם הפרסום. ג'ניפר גארנר הודתה באחד הריאיונות שהיא משתדלת מאוד למנוע מהילדים שלה לאכול ג'אנק פוד; השחקנית ויולה דייויס סיפרה כי היא לא נותנת לבתה לרכוש בגדי מעצבים; מילה קוניס ואשטון קוצ'ר מסרבים לתת לילדים שלהם מתנות רבות בחג המולד ומסתפקים במתנה אחת - וגם זה לא חובה. הם שיתפו בעבר שההחלטה הזו הגיעה מתוך רצון לעזור לילדים להיות פחות מפונקים. במידה והם זוכים לקבל כמה מתנות מהסבים והסבתות שלהם או מבני משפחה אחרים, הם הולכים יד ביד יחד עם הוריהם לתרום אותן לבתי חולים לילדים.
ויש עוד: מייגן פוקס שיתפה שהיא מונעת מהילדים שלה לצפות בטלוויזיה, ונותנת להם לצפות רק בסרטים מתוך מחשבה שבסרטים יש התחלה, אמצע וסוף, ואילו סדרות טלוויזיה מעמיסות על הילדים מידע שלא תמיד יש להם את היכולת להתמודד איתו. המגמה ברורה - הורות של סלבריטאים יכולה להיות קצת משונה, אבל הרעיונות שעומדים מאחוריה מעוררי מחשבה.
אנחנו לומדים לראות את שני הצדדים של המטבע. יש הרבה יופי בלהיות ילד להורה מפורסם - דלתות נפתחות בקלות, אורח החיים יותר נוח ומפנק, אבל יש גם צד אפל. מעבר לסביבה שעלולה להיות אכזרית ורק לחכות שתתרסק (ורצוי שירוצו סרטונים של זה בטיקטוק), לפעמים המבנה הנפשי שלך לא יכול להכיל את כל מה שאתה חווה, וזה פותח פתח גדול ליפול להתמכרויות, וכשיש לך כסף זה גם יותר קל להתדרדר לשם.
איך הנפו-בייביז מתמודדים עם הקשיים שהוריהם עוברים? מה קורה לילדים של שחקן או מוזיקאי מפורסם שמואשם בגניבה או אפילו בהטרדה מינית, הפרצוף שלו מופיע בכל מקום אפשרי, והפעם בהיבט שלילי? איך הם מגיבים לזה? האם האדמה מתחת לרגליהם אכן רועדת? בשורה התחתונה, ילדי הסלבס נהנים מהרבה מאוד פריבילגיות, וכשהנפוטיזם מככב בחייך השמיים נראים זוהרים, אבל בו זמנית יש להם קשיים שאנחנו כנראה לא מכירים, ולא נכיר לעולם.