92 דקות של כלום: "גולסטאר הסרט: מרוסקים" צולל במורד הטמטום

עם 11 עונות מאחוריה, סדרת הדוקו-ריאליטי "גולסטאר" שברה את שיאי הרייטינג והפכה לאחת התוכניות הפופולריות על המסך - ובשבוע שעבר היא הגיעה גם לקולנוע עם הסרט "מרוסקים". זה ברור שכאשר מגיעים לצפות בגולסטארים, לא מצפים לראות את רונית אלקבץ, ועדיין - בימים שבהם מדברים על רפורמה בקולנוע והחשיבות של עידוד יצירה ישראלית, הלב נחמץ מלצפות באיך התקציבים החשובים הולכים לפלוצים וגרעפסים של חבורה חסרת כישרון.

עלילת הסרט מתרחשת בדרום אפריקה (המקום שבו כל כך אוהבים אותנו) ומתמקדת בשבט אפריקאי שמתפצל לגברים ולנשים, בעוד שגורלן של האפריקאיות תלוי בגברים שמאיימים לנתק אותן מכל גישה למקור מים. המצב היחיד שיכול לעצור את המלחמה בין השבטים הוא אם הפסל הקדוש לכולם יזיל דמעות מדם.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• השחקנית האשימה כי "המפיקים הטרידו מינית" - ונתבעה: "שקרים"
• בולדווין בתגובה ראושנה אחרי ביטול האישומים: "תודה לכל התומכים"
• הדוקו הזה מלמד שרפורמה די נחוצה (ולא כדי למלט את רה"מ מדין)

בת הכפר היפה מציעה לגברים התערבות - משחק כדורגל. אם הנשים ינצחו, אז הן יקבלו גישה למקור מים ושקט. אם לא - היפה תיאלץ להינשא לראש השבט. אבל מה לנשות כפר וכדורגל? די כלום. לכן, בת הכפר היפה נושאת תפילה לפסל הקדוש כדי לקבל סיוע, והוא אכן מגיע, כשהמטוס של "הגולסטארים" מתרסק סמוך למקום מגוריהן של האפריקאיות.

נשות הכפר שובות את הזרים, כשהן בטוחות שמדובר בנבחרת כדורגל מקצועית שתנצח עבורן את קרב חייהן. מנקודה זו הקאסט הקבוע של "גולסטאר" עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: להיות דפוק.

לעומת מלאכת יצירת סרט רגיל שבו הליהוק הוא עיקר העניין, ב"מרוסקים" הסרט נוצר סביב דמויות קיימות מהריאליטי עצמו. רוב הקאסט מורכב ממה שנקרא "נון אקטרס", מה שהצריך מהבמאי אמיל בן שמעון למצוא דרכים יצירתיות בדיאלוג הבסיסי של שחקן-במאי על סט. ובכל זאת - אף אחד לא באמת הגיע לקולנוע כדי לצפות ביורשים של ששון גבאי אלא כדי לקבל עוד אסקפיזם לווריד.

בגדול, לכל מי שמכיר את הסדרה, הדמויות שומרות על אופיין: חיים שועי ("חמימו") ו-KS (קובי סוויסה) מותחים את גבולות הטמטום; ירון ברלד (שנחשב ליפיוף בעיני נשות השבט, שאוהבות את הגברים שלהן "עם בשר") מעביר את רוב זמנו בהתערטלות ונגיעות בבטן; ואת השיא חותם אלעד צפני (שכל תפקידו במערך הקיים הוא להיות נמוך קומה, או - "גמד" - כפי שהוא מתעקש שיכנו אותו), כשהוא מתחזה לילד קטן אשר נאלץ לינוק מאפריקאית עיוורת, שחושבת שהוא, כאמור, ילד.

בסוף הסרט, מי שעוצר את המלחמה הוא שייע פיינגלבוים, שמשתין דם לתוך עינו של הקדוש של הכפר, וגורם לכולם לחשוב שהנבואה התגשמה. כולם זורקים את כלי הנשק ופוצחים בריקוד. ואולי זה מה שאנחנו צריכים, שמישהו כבר ישתין על כמה מקומות ויגמור את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים.

בריאיון שנתן הבמאי בסוף השבוע האחרון, הוא סיפר שהמטרה ביצירת הסרט הייתה לפנות דווקא לקהל שלא צורך את "גולסטאר" הריאליטי. אני מצטערת לאכזב, אבל מדובר לגמרי בחומר למכורים בלבד. הבדיחות הפנימיות על הרגלי השינה של ליאם גולן למשל, או המונולוגים המעייפים של רז זהבי כנראה מאוד מצחיקים למי שמכיר את הרקע לכל זה מ-11 עונות הסדרה, אבל פחות עוברים לקהל שבא "נקי".

זה לא באמת משנה, כי ההצלחה כאמור צפויה, שכן כבר ביום הראשון של הקרנת הסרט הגיעו לאולמות יותר מ-20 אלף צופים. בכניסה לכל אולם פוגש את פניהם של הבאים שלט שמציע מבצע לקניית מרצ'נדייז של "גולסטאר", ואני בטוחה שהסחורה נגמרת מאוד מהר. ללא ספק מדובר בהצלחה מסחררת.

האם הצלחה פירושה איכות? לא. אבל היא אכן אומרת כסף והרבה ממנו. המרוויחים הכי גדולים הם קאסט הסדרה, שרובו מורכב מאנשים חסרי ערך תרבותי עבורנו כחברה, וכאלה שללא הסדרה ככל הנראה היו מוצאים את עצמם עובדים באיזו פיצוציה בשכונה בשביל 30 שקל לשעה. בזכות "גולסטאר" האינסופית הם מפורסמים, הם מרוויחים יפה מאוד, וזה נראה שבשנים הקרובות הם לא יצטרכו לחפש לעצמם שום דבר חלופי. זה כמעט בלתי נתפס איזה תפקיד גורלי משחק הפרויקט הזה בחיים של אנשים כמו חמימו, אלעד, סויסה, וכן - גם ליאם גולן שכולם מנסים למכור לנו אותו כמולטי טאלנט.

אז גם אם אתם לא ממעריצי הסדרה אבל בא לכם 92 דקות של כלום, במקום לשבת בשירותים עם הטלפון - קפצו לקולנוע ותראו "גולסטאר הסרט: מרוסקים".