עד הסגר הבא: 6 ספרים שיעזרו לכם להעביר את הסגר האחרון (בתקווה)

1. חוזה המדינה הישראלית השלישית | ליאור אקרמן

בספרו השלישי, "המדינה הישראלית השלישית", חושף איש הביטחון הבכיר לשעבר, ליאור אקרמן, חזון בר הגשמה למדינת ישראל, בעיקר בתחומי החינוך, הביטחון, הבריאות והכלכלה, אך אין זה חזון אוטופי, אקדמי או תלוש. אקרמן, שבמשך שנים שירת בשב"כ וחקר לעומק את מצב מדינת ישראל בכל התחומים בטוריו שהתפרסמו בעיתונים מעריב וג'רוזלם פוסט, מנתח איך אפשר לקצץ בתקציב הביטחון בצורה אחראית ולהשקיע אותו במקומות אחרים וחשובים. מתוך חשיבות הנושא, בו רואה אקרמן את שליחותו, ניתן יהיה להשיג את הספר החדש בחינם, דרך עמוד הפייסבוק שלו.

"בבוקר הזה ידעו הישראלים כי לא הכל מושלם ועוד צפויים משברים אבל הם חשו ביטחון ורוגע, עתיד המדינה נראה בטוח מתמיד. הם ידעו שהם לא חיים בחלום, זו הייתה המציאות של המדינה הישראלית השלישית", כך מתחיל ספרו של ליאור אקרמן, סופר, מרצה ואיש ביטחון בכיר בעברו, לשעבר סגן ראש אגף בשב"כ וראש לשכת ראש השב"כ. שימש בתפקידי שטח מבצעיים ומודיעיניים במגזר הערבי ובשטחים. יזם והקים את מערך הדוברות והתקשורת של הארגון ואת מערך קשרי החוץ שלו, היה מעורב במגעי השב"כ וממשלת ישראל, עם הפלסטינים, המצרים, הירדנים והממשל האמריקאי. ליווה את התנהלות המדינה לאורך אירועי האינתיפאדה השנייה, היה מעורב בחקירות הדרמטיות ביותר שידעה המדינה, כולל חקירת רצח ראש הממשלה רבין ז"ל וחקירות נוספות.

איך השירות בשב"כ תרם להבנה הביטחונית והחברתית שלך?

"שירותי במגוון רחב של תפקידים בשב"כ, ובכלל זה 4 שנים כראש מטה ראש השב"כ, בהן ביליתי אינספור ימים בדיונים בכנסת, בממשלה, בקבינט, בוועדות השרים ובמו"מ מול הפלסטינים, המצרים, הירדנים והאמריקאים, עיצבו ללא ספק את עומק הבנתי וידיעתי לגבי מערכת הכוחות והיחסים במזרח התיכון. שנותיי הרבות כבעל טור קבוע במעריב, בו ניתחתי לעומק את מצבה של מדינת ישראל, הביאו להעמקת הבנתי וידיעותיי באשר למצבה האמיתי של המדינה ברמת העובדות, הנתונים והמחקרים".

 

2. קורונה: המחלה שמשגעת את העולם | דורון בראונשטיין

בראונשטיין, אמן רב-תחומי: חוקר, פילוסוף, סופר, מחזאי וצייר, טוען בספר שהקורונה מחלה מהונדסת שפותחה במזיד ובכוונה תחילה על ידי ממשלת סין במעבדות מכון ווהאן לווירולוגיה במטרה לשתק את כלכלות המערב.

על מה ביססת את הקביעה שלך כי לא מדובר במחלה שהגיעה באופן טבעי אלא במחלה מהונדסת?

"שנתיים לפני התפרצות המחלה הגיעו נציגים של הממשל האמריקאי למכון לווירולוגיה בווהאן, היכן שהכל התחיל, והתריעו כבר אז שהמעבדות לא בטיחותיות. חוץ מזה, אני מאמין שיש קשר ישיר להתפרצות הנגיף בסין והעברתו לעולם כולו, כולל הקשר הגרוע בין ממשלת סין ודונלד טראמפ, מלחמת הסחר שבין ארצות הברית לסין, והתמיכה של טראמפ בהונג קונג המשועבדת לסין".

בנוסף לספר הפונה לקהל המבוגר הוצאת לאחרונה גם ספר ילדים העוסק בנושא, "לנועה יש קורונה".

"זה ספר ילדים מאויר ומקסים שעוסק בילדה בשם נועה שנדבקת בקורונה ונכנסת לבידוד. ספר שמאוד אוהבים כי הוא בעל מסר חשוב שאסור לוותר בשום מצב ושתמיד צריך לשמור על תקווה ועל אופטימיות".

 

3. סאגה ישראלית: סיפור אופטימי כתוב בעין בוחקת | דניאל בן גדליה

בשנת הקורונה שנחתה עלינו, הופיע לפתע ספר מסקרן, ספר סאטירה עם הרבה אהבת הארץ. במציאות התוססת של חיינו, מפליא הדבר עד כמה דלה ספרותינו העכשווית בספרי סאטירה בכלל ובסאטירה שמקורה בצד הימני של המפה בפרט. מתוך הואקום הזה נולד ספרו הסאטירי של פרופסור דניאל בן גדליה.

ממבט ראשון, משכה את תשומת לבנו עטיפת הספר על שום האסתטיות והמיוחדות שבה. במחצית העליונה של העטיפה מופיעה תמונה של אירוס הדור ובמחצית השנייה, תמונה של קוץ יפהפה. ובין שתי התמונות חוצצת כותרת הספר "סאגה ישראלית, סיפור אופטימי כתוב בעין בוחקת", כותרת שלכל הדעות אינה מסוג הכותרות הרווחות במחוזות ספרותנו. "סאגה ישראלית" נכתבה כשעין אחת בוכה והשנייה צוחקת, והשילוב הלשוני המתבקש הוא "עין בוחקת". ואמנם למרות שהספר מצחיק מאד, יש בו פרקים מרגשים וכאלה שנכתבו בדמע. את העטיפה עיצב פרופסור בן גדליה בעצמו, האירוס השומרוני ההדור בא לסמל את החיוך וההומור הזורם בספר לכל אורכו, והקוץ היפהפה הוא הקינרס הסורי, מבטא את פניני הדמע המשובצות במארג הסיפורי הקסום של הספר. את התמונות צילם פרופסור בן גדליה בעצמו, "צילום פרחי הבר של ארצנו הוא התחביב האהוב עלי בצד טיולי ג'יפים. יש לי אוסף תמונות של קרוב ל-2000 מיני פרחים".

סקרנותנו גברה כשהתברר לנו שהספר נכתב על ידי מדען שרוב שנותיו הוקדשו למחקר והוראה במדעי החיים בתחום החקלאות. משחר נעוריו, התנהלו חייו של פרופסור דניאל בן גדליה על מסלול חקלאי: חברת נוער בקיבוץ, בית הספר החקלאי מקווה ישראל, גרעין נח"ל, דוקטורט בפקולטה לחקלאות, מחקר במכון וולקני והוראה בפקולטה לחקלאות. תושב ראשון לציון שצאצאיו פזורים מהר ברכה ואיתמר בשומרון ועד בית חגי אשר בהר חברון.

פתאום קם מדען, בבוקר ומרגיש שהוא סופר וכותב ספר?

"מדען בתחום מדעי החיים חייב לעסוק גם בכתיבה, אמנם כתיבה מדעית שכלליה נוקשים, אבל גם במסגרתה יש אפשרות לביטוי אינדיווידואלי. כך שהכתיבה אינה זרה לי".

 

4. המילון האסור | גילעד חיטמן

"מילון השטן" של אמברוז בירס יצא לפני למעלה מ-100 שנים אך עדיין נחשב לאחת היצירות הסאטיריות המדוברות והמיתולוגיות בעולם הספרות. גילעד חיטמן, לוכד נחשים בן 26, החליט בספר ביכוריו שהגיע הזמן להוציא גרסה ישראלית ששוחטת כל פרה קדושה ומצפצפת על חוקי הפוליטיקלי-קורקט המגבילים של ימינו. ביצירתו, נותן חיטמן, המופיע על כריכת הספר תחת שמו הספרותי Toni Vampire, פרשנות מילולית ליותר מ-800 ערכים, ובצורה צינית ומקורית.

המונח "כשר", למשל, מוגדר במילון כ"אוכל שיצא ממנו כל הכיף", "אופטימיות" היא "חישבו על הכל חיובי חוץ מעל בדיקות HIV", ולבסוף "ניחום אבלים" – "מטלה שלא התכוונו להכניסה ללו"ז, אשר משתרבבת לה בעל כורחנו".

ראו הוזהרתם! המילון מיועד לאלה המחפשים ספרות שונה, בועטת וחורגת לגמרי מהנורמות המקובלות בעידן התקינות הפוליטית, הרי ש"המילון האסור", בכתיבתו הצעירה, הרלוונטית, הנשכנית ובעלת ההומור העצמי של חיטמן תגרום לכם להמשיך לקרוא ערך אחרי ערך, להחזיק את הבטן מצחוק או להרגיש אי נוחות, אבל בעיקר לא להתעלם מהכתוב.

5. נרקיסים – שירים שפרחו | תום פרייז

בגיל 42 עזב את עבודתו כתסריטאי פרומואים מצליח בערוצי הטלוויזיה הגדולים בישראל לטובת קידום קריירת הכתיבה הפזמונאית שלו וכיום הוא עובר עם אופניו בין חנויות פרחים ומציע להן למכור את ספרו.

אתה בן 44, כותב שירים מגיל 25 וכתבת כבר מעל ל-500 טקסטים, איך זה שלא יצא לך אף שיר מוכר לרדיו?

"יש הרבה אלמנטים שצריכים להתחבר בשביל שייצא לך שיר לרדיו בביצוע אמן מוכר. התעשייה התרגלה לעבוד עם סקיצות מלאות הכוללות טקסט, לחן, שירה ורמז להפקה מוסיקלית ואתה צריך להגיע אל האמן הנכון בטיימינג הנכון עם השיר הנכון. לאורך השנים התקשיתי ליצור קשרים מקצועיים וחבריים עם מלחינים מוכרים, ליצור איתם סקיצות ולשלוח אותן לאמנים. נשארתי תקוע עם הטקסטים המהממים שלי ביד כמעט בלי שאף אחד בתעשייה שמע עלי. חוצמזה, אמנם המילה הראשונה על כרטיס הביקור שלי תמיד הייתה 'פזמונאי' אבל עד לפני שנתיים לא הקדשתי את כולי לכתיבה הפזמונאית. תמיד זה היה תוך כדי משהו אחר, אם זה קריירת הכתיבה ואם זה הקריירה שלי כשחקן כדוריד. רק אחרי התקפי החרדה הפכתי את זה לעבודה במשרה מלאה בלי משכורת ולשמחתי אני חווה שנתיים של פריחה וכתיבה כמעט בלתי פוסקת".

פרייז, רווק תל אביבי בנוי לתלפיות בגובה 1.93, הוא שחקן נבחרת ישראל בכדוריד לשעבר ואף שיחק בקבוצה הספרדית בדאחוס ובקבוצות בכירות בכדוריד הישראלי, בקריירה ספורטיבית אותה ניסה לנהל במקביל לקריירה בתחום הכתיבה כקופירייטר במשרדי פרסום בולטים ("ראובני פרידן, באומן, גיתם, להמשיך?") תסריטאי פרומואים בכמעט כל ערוץ טלוויזיה אפשרי ("כתבתי כמעט לכולם אבל לכתוב את הפרומואים של ערוץ הספורט במשך 4 שנים היה סוג של הגשמת חלום") ופובליציסט ובעל טור במדור הספורט של הארץ. "נגעתי בכתיבה כמעט מכל זווית אפשרית. חוץ מניסוח מודעות אבל נראה לי שעשיתי הכל. אפילו הכנסתי השנה רעיון שלי ל'ארץ נהדרת'. אבל הכתיבה הפזמונאית היא הייעוד, היעד והחלום".

6. מסע בשלוש מזוודות | לי גרנות רומי

לי גרנות רומי איבדה את אימה, אולצה לעבור לפלורידה עם אביה שהתחתן מחדש במהירות, אושפזה במוסדות פסיכיאטרים, נמלטה ושרדה לספר על הכל באוטוביוגרפיה מטלטלת חדשה בשם "מסע בשלוש מזוודות" היוצאת לאור בימים אלה.

ילדותה של לי גרנות רומי הייתה ילדות רגילה עד גיל מצווה, שם חוותה את מות אימה ממחלת הסרטן. אביה בישר לה לאחר חודש מיום הפטירה שהם נוסעים לחופשה קצרה בארה"ב, חופשה ממנה לא שבה ארצה עד גיל 20. החופשה בפלורידה אצל מכרה של חבר המשפחה הפכה לשהות קבע בשל נישואי הבזק של האב למכרה ללא ידיעת ילדיו ההמומים והמופתעים שנאלצו לעכל בבת אחת מגורים בארץ זרה ואמא חורגת שנכנסה לחייהם.

לי עברה משבר קשה בשל השינוי שאולצה להסתגל אליו, היא התקשתה להתאקלם בארה"ב, לרכוש את השפה והתרבות החדשה, יחד עם בעיית קשב וריכוז - כל אלה יצרו אצלה התקפות זעם רבות עימן אביה ואשתו החדשה לא ידעו להתמודד. האב ואשתו החדשה פנו לייעוץ פסיכולוגי שגרם לאשפוזה של לי במוסד סגור. כל מספר חודשים אולצה לי לעבור ממוסד למוסד, שם פגשה בני נוער עם בעיות סמים, פדופילים ואנשים אלימים, לי חששה מאוד לחייה. הכדורים שהלעיטו אותה בהם הזיקו לה, היא הייתה מטושטשת רוב הזמן וחששה לחייה.

במשך חמש שנים לי חיה במוסדות בסיוט מתמשך עד שאחיה הגיע לבקר אותה בג'קסונוויל וחווה זעזוע ממצבה. בשלב זה מונה לה אפוטרופוס מטעם הרווחה והיא איבדה שליטה על גורלה. אביה שהבין שאינו יכול להוציאה בדרך חוקית תכנן עבורה את מסלול הבריחה וטיפל בכל. היא הוברחה מהמוסד בו שהתה והוסעה למיאמי, משם אביה העלה אותה לטיסה לניו יורק ואז לישראל. בישראל  לי עברה להתגורר עם אחיה אך נאלצה לשוב לארה"ב להסדיר אזרחות, בביקורה היא שוב אושפזה בכפיה אך לאחר מספר ימים אביה הצליח להחזירה לישראל ומאז לא שבה עוד לארה"ב כי איבדה אמון במערכת.

כיום לי רומי גרנות, בת 43, תושבת אזור, סופרת וגרפיקאית, נשואה לעדי ואם לאלה בת השנתיים, חיה חיים מאושרים ובריאים, ללא כדורים או זכר לעולם ממנו ברחה. בספר אותו כתבה היא מגוללת את החוויות שליוו אותה מגיל 12 עד השנים האחרונות כשהצליחה לבנות עצמה מחדש, לאחות את השברים, לחזור לישראל ולסגור מעגל.

"אני מסתכלת על בתי אלה בת השנתיים ואני מרגישה נחת. לא משנה מה עבר עלי עד לאותו רגע, רק עצם העובדה שהיא קיימת ואני מחזיקה אותה, אני יודעת שעשיתי משהו נכון. כל הצרות בעולם מתגמדות ואני מרגישה ברת מזל. אחבק ואנשק אותה כמה שאוכל לפני שתגדל ותאמר: אמא, תפסיקי! את מביכה אותי", המסע לנקודה הזאת בחייה של לי גרנות רומי לא היה פשוט, היא לא חשבה שזה יקרה ולא האמינה שמגיע לה אושר.