כשבאתי לקחת אותך

ממדף צדדי בחנות המשומשים החביבה עליי, הציצה אליי לראשונה כריכת הספר "מופע". שם, בין מדפים גדושים לעייפה, זינקו לעברי השירים של יונה וולך, שהמשיכו להדהד בי זמן רב. פרועה, אפלה, סוערת ומפתה, היא פרצה לחיי בעוצמה מהפנטת שסירבה להרפות. ומאז היא תמיד נוכחת, מלווה אותי בין מקומות ואנשים, רגעים, מחשבות, תהומות וגבהים.

בימים שנדמה היה ששום דבר לא במקומו, הבהירו לי המילים החותכות של וולך כי מה שאני זקוק לו הוא חומר בעירה, ולא מים צוננים כפי שהציעו אחרים. בתוך הייאוש, הפחדים, התהיות והזהויות המעורפלות שמאכלסים את דפי הספר שלה, מתגלים לי בכל פעם גוונים חדשים של סערה ורגש. ואלו שבים ומזכירים לי שעליי לנסות ולברוא את עצמי מחדש, לתקן, "כאחד שהבריא, כאחד שחלה".