במיוחד לשבוע הספר: אלו ספרי הילדים ש*לא* היינו ממליצים לכם לקרוא

הענק וגנו | מאת: אוסקר ויילד

על פניו, ספר קלאסי: הענק לא מסכים לילדים לשחק בגן שלו, הילדים בורחים וחורף נצחי יורד על הגן. אז, לגן מתגנב ילד אחד שאיפה שהוא משחק זורחת שמש, וכך הענק מבין ששמחה יותר חשובה מהפרטיות עליה הוא שומר.

אוקיי, נניח שזה סבבה שכל אחד חייב לתת לכולם לשחק בגינה שלו - אבל האם ידעתם שבסיפור המקורי כל הילדים חוזרים לשחק בגן חוץ מאותו ילד שהענק ראה בפעם הראשונה, ואז - כשהענק מזדקן - פתאום הילד מופיע שוב בגן, אבל יש לו סטיגמטה בידיים וברגליים ומסתבר שהוא בכלל ישו שבא לקחת את הענק לגן עדן? כן, זה לא מופיע בגרסה המקוצרת של מאה סיפורים לילדים.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• יחסית לסרט של DC - ה"פלא" ממש מפתיע לטובה | ביקורת סרט
• אנחנו לא עומדים בקצב: כריסטינה אגילרה תגיע להופעה אחת בישראל
• חשבתי שלא אמשיך לצפות ב"שישה אפסים" - ואז הגיע הפרק השלישי ודמעתי

יהושע הפרוע | מאת: היינריך הופמן ; מקס ומוריץ | מאת: וילהלם בוש

אין צורך להרחיב. כפי שלא הייתם מקריאים לילדים את הגרסאות המקוריות והמאוד אלימות לסיפורי האחים גרים, אין צורך להקריא להם סיפור על ילדה שמשחקת בגפרורים ונשרפת, על ילד שמוצץ אצבע ומגיע חייט וקוצץ לו את האגודלים או על סופם של מקס ומוריץ השובבים שהאופה מבשל אותם בתנור. חי חי חה, הומור גרמני משובח.

הדובון לאלא | מאת: יצחק אבנון

ספר כה קלאסי שעדיין כשילד אומר הרבה "לא" קוראים לו "דובי לאלא". אם תשאלו כל מי שרק זוכר במעומעם את הספר, הוא יגיד לכם שזה על דובי שאמר "לא" על הכול ואז הפסיד דברים בגלל זה. אז זהו, שלא.

הכול בגלל מלאך אחד שגרם לדובי שלא להצליח להגיד שום דבר אחר מלבד המילה "לא". הדובי הולך לאיבוד, וכשהוא מנסה למצוא את הדרך הביתה הוא עדיין רק אומר "לא" - אז תושבי העיירה מתעצבנים וזורקים עליו מחבתות וסירים. כן, *על דובי שנועד לסמל ילד*. איזה מסר אתם מעבירים לילד שלכם? תפסיק להגיד "לא" על כל דבר כי אחרת יזרקו עליך סיר?

המפוזר מכפר אז"ר | מאת: לאה גולדברג

הבחירה ביצירתה של לאה גולדברג לרשימה הזו היא מעט שנויה במחלוקה. כה רבים אוהבים את הספר ואת המפוזר החמוד, אבל בקריאה קפדנית קשה שלא להתעלם מהתחושה שהמפוזר סובל מאיזו פגיעה נפשית או ממגבלה מוחית וכולם בעיקר לועגים לו. יותר מכך, הספר מסתיים ב"את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר". לא כיף.

הפיל שרצה להיות הכי | מאת: פאול קור

הספר הזה עדיין נמכר בהמוניו. פיל רוצה להיות הכי, אז הוא הולך לציפורים והן צובעות אותו, ואז אחיו הפילים צוחקים עליו והוא מוריד מעצמו את הצבע. המסר הוא כאילו "תהיה אתה", אבל למעשה המסר האמיתי הוא "אל תצא מגבולות המה-שמותר-לך כי ילעגו לך". שלא לדבר על המסרים האנטי-להט"ביים שמורגשים כאן מאוד.

ואחד שפשוט גורם להרמת גבה: האריה הרעמתן והג'ירפה גם | מאת: דב אלבוים

סיפור מקסים של דב אלבוים על אריה שמוריד את הרעמה שלו כי חם לו ואז חברתו הג'ירפה לועגת לו שהוא כבר לא אריה. אלא שאז, היא הולכת לים, נשרפת, מאבדת את החבורות שלה ומבינה שהיא עדיין ג'ירפה ושגם חברה האריה נשאר אריה לא משנה מה.

חמוד מאוד, יופי של סיפור על קבלת השונה וגם אחלה ציורים. אממה, בעמוד האחרון, פחות או יותר, הלביאה - אשת האריה - מביעה מורת רוח ברורה מהקשר הידידותי על פניו בין האריה לג'ירפה. אני מרגיש שכאילו היוצר התבסס על איזו בעיה בזוגיות האמיתית שלו לתוך סיפור הילדים שכתב, וזה מוזר מאוד.