10 האלבומים הנבחרים של מגזין TIME לשנת 2022

מגזין TIME פרסם את עשרת אלבומי השנה שלו לשנת 2022. הרשימה כוללת אלבומים של יוצרים ותיקים כמו ביונסה וקנדריק לאמאר ועד לאמנים צעירים ומלהיבים כמו סאיה גריי, שאלבום הבכורה שלה "19 Masters" הגיע למקום השני ברשימה. ומי בטופ?

אלבומי השנה של מגזין TIME

10. רוסליה - "Motomami"

רוסליה יצאה לגמרי מחוץ לקופסה ודחפה את היכולת היצירתית שלה לקצה גבול היכולת שלה בהכנת האלבום. היא עבדה עליו עם מיטב המוזיקאים של התעשיה, ביניהם הראפר פארל ויליאמס שתרם את חלקו בשיר "La Combi Versace"', פרנק אושן, וג'יימס בלייק. "Motomami" הוא מיזוג מנצח של ז'אנרים מגוונים המשלב ג'אז, רגאטון, באצ'טה, פלמנקו ופופ. רוסליה מביאה באלבום את מלוא היכולות הווקליות שלה.

 

 

9. 070 Shake - "You Can’t Kill Me"

דניאל בלבואנה, ילידת ניו ג'רזי, הידועה בשם הבמה Shake 070, בנתה לעצמה שם בתעשייה עם קול עוצמתי וכתיבה קשוחה אך עדינה. היא אתגרה את תפיסות הזהות וביססה דרך משל עצמה. היא חוזרת להרהורים הרגילים שלה: הקשיים של החיים והעליות והמורדות של האהבה. האלבום שופע תשוקה עוקצנית וחרדה מלנכולית, והתוצאה היא הצעה רוחנית וחושנית של אמנית פגיעה.

 

8. קנדריק לאמאר - "Mr. Morale & The Big Steppers"

קנדריק לאמאר צבר בעשור האחרון מוניטין שגובל משיחיות. האלבום הוא לא יצירת מופת מגדירת תקופה ברמה של היצירות הקודמות שלו, אבל עדיין מדובר בדיוקן עשיר להפליא של אמן במשבר. לאמאר מנווט מתחים משפחתיים, חרדה, מגיפה וצביעות. ניכר שלאמאר יוצא מגבולות איזור הנוחות שלו ולוקח סיכונים כדי ליצור אמנות שהוא מאמין בה.

 

 

כתבות נוספות בתרבות ובידור

 

 

7. אנג'ל אולסן - "Big Time"

האלבום החדש של אנג'ל אולסן כשמו כן הוא - גדול. יש בו עיבודים מוזיקליים גדולים והוא עוסק בנושאים גדולים כמו אובדן, דיכאון והתמדה. אולסן מצטיינת בבחירת שירים מרגשים. השירים באלבום נבנים בסבלנות: יש גיטרות פדלים מפלדה, מיתרים ממורקים, ציתרים והרמוניות. העיבודים השופעים מגבירים את הביצועים הווקאליים החזקים ביותר של אולסן עד כה. היא מביאה גם עוצמה וגם עדינות.

 

6. Ibibio Sound Machine - "Electricity"

אנו וויליאמס מציגה שצף זועם של זרם תודעה בשפת האיביביו הנפוצה במזרח ניגריה. ההברות שלה נשפכות בקצב, היא שוקעת לתוך פזמון רותח וקודר ואז מפנה את מקומו לקטע צווח וסינתיסייזר עם עליות וירידות קוליות עוצרות נשימה.

 

 

5. פושה טי - "It’s Almost Dry"

האלבום האחרון של פושה טי הוא אפוס סוחף אכזרי אך מסוגנן. ההתייחסויות הצפופות שלו שולחים את המאזין לטירוף, עם משמעויות כפולות ומשולשות שגם מי שלא מבין אותן לא יוכל להישאר אדיש למוזיקה שנשמעת יוקרתית להפליא. לצורך הפקת האלבום הוא גייס כמה מהמפיקים המפורסמים ביותר מקניה ווסט ועד פארל שהביאו תוצאות מעולות.

 

 

4. פאדר ג'ון מיסטי - "Chloe and the Next 20th Century"

האלבום החמישי של ג'וש טילמן, הידוע יותר בשם הבמה האב ג'ון מיסטי,  הוא מפתיע ושאפתני. הוא מבוסס על אלמנטים כמו ביג בנד, בוסה נובה ופסקולים של סרטים מתור הזהב של הוליווד. האלבום הוא אפוס שופע עם רצועות המפרטות פרשיות אהבים סוערות ושברון לב. יש בו לא רק את הציניות המוזרה והנטייה למלודרמה של פאדר ג'ון מיסטי, אלא גם כישרון מרשים בבריאת עולם.

 

 

3. ביונסה - "Renaissance"

לפני שהוציאה את האלבום השביעי שלה, ביונסה שיתפה ברשתות החברתיות שמדובר בפרויקט יצירתי שנולד מתוך צורך בבריחה, חופש וחקירה במהלך המגיפה. רוח השחרור נוכחת בכל מקום באלבום - חגיגה אמיתית של מוזיקת דאנס וההיסטוריה הקווירית השחורה שלה. מהסינגל הראשון באלבום ועד להקדשת האלבום לדודה הקווירי המנוח ג'וני, האלבום כולו הוא הומאז' לחלוצי התרבות הקווירית השחורה, עם ז'אנרים כמו דיסקו, האוס, טכנו, פאנק ועוד.

 

 

2. סאיה גריי - "19 Masters"

אלבום הבכורה של הזמרת והיוצרת מטורונטו, סאייה גריי, לא מיועד לאיצטדיונים. הוא מלא ברעיונות חצי בשרניים, שיטוטי גיטרה עוקצניים והקלטות ווקאליות מכובסות. אבל האיפוק המוזר והסקרנות חסרת המנוחה של גריי הם לגמרי העניין: במבנה המפוזר והמדובלל שלו, יש משהו משכנע שאפשר למצא מסביב לכל פינה מלודית. האלבום מרגיש כמו יורש ראוי של "Blonde" יצירת המופת של פרנק אושן. גריי בונה הרמוניות עוצרות נשימה עם קולה השרוט והצלילים שהיא מוציאה מהגיטרה והס שלה הם ללא דופי.

 

 

1. באד באני - "Un Verano Sin Ti"

לאף אלבום לא היה כח משיכה אוניברסלי השנה יותר מאשר לאלבום הרביעי של באד באני. זה אלבום על שברון לב אבל גם מכתב אהבה אמיתי למולדתו פוארטו ריקו ומחווה קולית לפזורה הקאריבית. הוא מונע על ידי הסגנונות המוזיקליים של האיזור ומחוזק על ידי אלמנטים של דאנס הול וטכנו. באד באני לא חושש להיות פוליטי, והוא משתמש באלבום גם לביקורת על נושאים חמים באי, מהפרטת השלטון בפוארטו ריקו ועד משבר הג'נטרפיקציה הנוכחי שהוא חלק מההיסטוריה הארוכה והבעייתית של הקולוניאליזם. האלבום הוא מעשה של התרסה, חגיגה ואהבה רדיקלית.