"רוצה לספר את הסיפור שלי": הזמר שיצר ליין הופעות שהפך לסמל יוצא לדרך חדשה

אחרי 70 הופעות בירושלים שהפכו לסמל של תרבות מקומית חיה, משותפת ונגישה, הכנר והזמר מיכאל גריילסאמר, שהתפרסם בזכות שירים כמו "אישתי היקרה" ו"יאללה בואי", יעלה ב-30 בדצמבר במועדון נוקטורנו שבעיר מופע חגיגי לציון שנתיים לליין "לילה ירושלמי", שנותן במה חיה למוזיקאים מקומיים. אם זה לא מספיק, מחרתיים (חמישי) הוא יעלה בנוקטורנו את המופע החדש שלו "הכינור של מיכאל גריילסאמר", שבו יספר את סיפורו המוזיקלי דרך מנגינות, שירים וסיפורים.

הרעיון לליין ההופעות נולד ממקום אישי וכואב. "כשהתחלתי להוציא את השירים הראשונים שלי וגרתי בתל אביב, החלטתי לחזור לירושלים עם אשתי, שמרית", מספר גריילסאמר בריאיון לרשת 13. "זה היה רגע לפני שנולד בננו הבכור, לביא. חזרתי כי רציתי להיות חלק מהסצנה המקומית הירושלמית ולטפח אותה".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• החיבור לדור הצעיר, הזיקה לעבר והכעס על האירוויזיון: נורית הירש פותחת הכול

• "התחלתי ליצור תוכן על המלחמה והפכתי לשגריר": הקומיקאי הישראלי שכבש את האמריקאים

• העולם לא ידע איך לעכל אותו. עולם הרוק לא יכול בלעדיו

לדבריו, התסכול שחווה היה אמיתי בטענה שפסטיבלים שמתרחשים בירושלים לא מזמינים אמנים מקומיים, אלא מחוץ לעיר. "כמובן שהם מעולים, אבל אם אפילו בירושלים אין התייחסות לאמנים המקומיים, אז אין בעיר מספיק במות טובות להופיע עליהן. וכן, זה גם סתם מעצבן", אמר המוזיקאי, ששחרר גרסה חדשה שלו ל"אישתי היקרה" בביצוע שקיים באחת מהופעות הליין.

כשמלחמת חרבות ברזל פרצה לפני כשנתיים, גריילסאמר ראה הזדמנות. הוא שלח הודעה לבעלים של הנוקטורנו, והציע לו להרים ליין הופעות של אמנים ירושלמים שישתפו פעולה אחד עם השני – כשמפונים וכוחות הביטחון יכולים להיכנס אליהן ללא תשלום. "הוא מיד הסכים לנסות, ומאז אנחנו ממשיכים בליין הזה, אחרי יותר משנתיים ו-70 הופעות, כולן בכניסה חופשית, בזכות תמיכות ובעיקר הודות לנוקטורנו לייב ועמותת ספקטרום", סיפר.

מהו לדעתך סוד הקסם של ההופעות הללו?
"אני ממש רוצה להגיד שזה משהו ייחודי לירושלים, אבל אני חושב כבר תקופה שזה משהו שיכול לעבוד בכל עיר גדולה. אפילו חשבתי לקחת את זה הלאה למקומות אחרים בעולם. זה מקום שבו לאמנים המקומיים יש במה, במה שהם יודעים מה הם מקבלים בה – לא רק תשלום, אלא גם אירוח טוב, אוכל ושתייה, סאונד ברמה הכי גבוהה, ועוד".

עם זאת, הוא מודה: "אני חושב שיש משהו מאוד ייחודי באמנים הירושלמים. הדבר שהכי חשוב לי ואני אוהב בהם זה שהם אוהבים לשתף פעולה, ולא שמים את האגו מקדימה. יש כל כך הרבה מוזיקאים ומוזיקאיות טובים וטובות בירושלים שזה לא ייאמן, והדבר הראשון שבולט בהם הוא האיכות האמנותית שלהם".

הלב האמיתי

בכל ערב של "לילה ירושלמי", עולים לבמה שני אמנים שאינם מכירים זה את זה מראש, ויוצרים יחד הופעה ייחודית ובלתי צפויה. האם זה הוביל לחיבורים נוספים? "בטח! אני ממש מתמוגג כשאני רואה שאנשים שהכירו בהופעה של הליין מופיעים אחרי זה ביחד, או הוציאו שיר ביחד, או אפילו רק יושבים אחרי ההופעה, מדברים ומשתפים אחד את השני על החיים שלהם בצורה הכי כנה שיש, מחמיאים אחד לשני ואומרים כמה הם נהנו להופיע יחד. זה הלב האמיתי של מה שאני עושה והרצון שלי לחיבורים אנושיים פשוטים".

כעת, אחרי שנתיים שבהן הוא הביא מוזיקאים אחרים לספר את הסיפור שלהם, גריילסאמר מרגיש שהגיע הזמן לספר את שלו. "בתקופה הזו ראיתי כמה זה מעניין את הקהל, ואולי אפילו קינאתי בזה", הוא מודה. "עכשיו, אני רוצה לספר את הסיפור שלי – איך התחלתי בגיל 5 לנגן באיטליה מוזיקה קלאסית, איך ברחתי מזה לגיטרה ולשירים שלי, ומשם למוזיקה אירית, איך התחלתי לנגן עם זמרים ישראלים גדולים, ומשם התגלגלתי להתעסק גם בקולנוע. הרגשתי שעכשיו אני פשוט חייב להביא את זה לבמה".

מה בך מניע את כל הפרויקט הזה?
"הרצון הכי עמוק שלי בחיים, שגיליתי אותו אחרי שנים שהסתובבתי עם המוזיקה שלי בארץ ובעולם, הוא לחבר בין בני אדם, ליצור שפה משותפת, גם אם יש מרחק תרבותי, פוליטי או גיאוגרפי גדול. מוזיקה מאפשרת לנו לדבר בשפה אינטואיטיבית, ראשונית, שלא תלויה בשום דבר מהדברים האלה שמפרידים בינינו".