מתיסיהו הפך את הבמה בירקון למעגל ג'מג'ומים בהודו. זה היה משונה ומיוחד בו"ז

בזמן שאנחנו כאן בישראל עוברים תקופה שלא ידענו כמותה מאז הקמת המדינה, גם יהודי התפוצות ואלו שתומכים בנו מתמודדים עם מצבים מורכבים וחשים בעליית האנטישמיות - בין אם באופן ישיר ובין אם לאו, האווירה מזכירה ימים אפלים, שמי האמין שאי-פעם נחזור אליהם?

בשונה מהמון אמנים ומשפיענים בעולם שמעדיפים להצניע את עמדותיהם מחשש לפגיעה ביחסי הציבור שלהם, ישנם גם יחידי סגולה שעומדים לצידנו על אף ההשלכות לכך. מת'יו פול מילר, אותו אתם מכירים יותר כזמר הרגאיי היהודי-אמריקאי מתיסיהו, הוא אחד מהם.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• מהפך בטבלאות ההימורים לאירוויזיון
• אפקט הצ'ה צ'ה צ'ה: הכירו את הטרולים של אירוויזיון 2024
• אובדן התמימות וקץ הילדות: הגילויים המטלטלים מהדוקו "שקט על הסט"

מתיסיהו מתגורר בברוקלין, ניו-יורק, אבל ליבו ונשמתו מחוברים עמוקות לישראל וליהדות: הוא חזר בתשובה, השתייך לחסידות חב"ד, ובשנת 2011 בחר להוריד את הזקן והכיפה, לא לפני שהצהיר כי הוא אינו "סופרסטאר רגאיי חסידי יותר".

אתמול (רביעי), מתיסיהו הופיע בזאפה פארק תל אביב, אחרי שערב קודם לכן עשה זאת בירושלים. אלו לא ההופעות הראשונות שלו בארץ מאז החלה המלחמה, שכן עוד בינואר הוא הופיע כאן ותרם את כל ההכנסות למטה משפחות החטופים. באותו ביקור, אגב, הוא גם הספיק לבקר חיילים ולהיפגש עם ניצולים מאותה שבת שחורה.

התמיכה הפומבית שהביע בישראל, בעיצומו של סבב ההופעות שלו, הביאה עימה גל של ביקורות נגדו - עד שהוא נאלץ לבטל כמה מהופעותיו, בין היתר באריזונה, שיקגו וסנטה פה. אתמול, על במת הזאפה, הוא סיים את סבב ההופעות שלו כמנצח - ואין סימבולי מזה.

את המופע פתח לא אחר מבנו של מתיסיהו, לוי מילר, שלפני כמה שנים עשה עלייה ומאז הוא עובד עם כמה מהשמות הגדולים במוזיקה הישראלית (כמו ישי ריבו, למשל). עצם העובדה ש"הבן של" קיבל במה כזאת, הרגישה לי קצת כמו מופע סוף שנה בבית ספר, אבל הנוכחות הבימיתית של מילר בהחלט הפריכה את התחושה הזאת, ובזמן הקצר שהופיע הוא לגמרי הוכיח שהוא ראוי לבמה הזו.

מתיסיהו עלה לבמה בשעה 20:50, על אף שבאתר מכירת הכרטיסים צויין כי ההופעה תתחיל ב-21:00. כבר אז הבנו שלמתיסיהו יש חוקים משלו. הוא פתח את ההופעה עם ג'וינט ביד וכוס בירה, והחל לבצע כמה שירים מאלבומו החדש "Hold The Fire", שבאופן מקרי מרגיש כאילו נכתב ברוח התקופה. בשירים הראשונים ניכר היה שהקהל עוד מתחמם, לומד את תופעת מתיסיהו בלייב, אבל כשהגיע הביצוע לאחד מלהיטיו הגדולים, "Jerusalem", כולם כבר היו על הרגליים והחלו לרקוד ללא הפסקה.

רואים שהבמה היא המקום הטבעי שלו. מתיסיהו הרגיש בנוח מדי והרשה לעצמו לעשות רק מה שהוא רוצה (כחלק מהאישיות הייחודית לו). על הג'וינט והבירה כבר דיברנו, אבל הזמר ניהל לא אחת את הצלמים במקום, תוך שהוא לוחש לנגנים שלו מה עומד לקרות. באופן אישי, אני מתחבר להופעות שהכול בהן מוכן כבר מראש, אבל במקרה הזה משהו עבד. איך ולמה? אולי כי זה חלק מהדמות של מתיסיהו, או אולי בזכות זה שהנגנים שלו כבר מכירים אותו מעולה וזורמים איתו על כל הבקשות שלו.

מתיסיהו אירח מספר אמנים ישראליים שמגיעים מאותו ז'אנר שנע על הציר שבין רגאיי לראפ, והם הצליחו להכניס טוויסט מעניין להופעה. הראשון בהם היה ג'ימבו ג'יי ששר את השיר "בעזרת ה'", ויחד עם מתיסיהו ביצע גם את "Fireproof", השיר הכי מצליח באלבום החדש. השילוב של שניהם לא היה ברור, ונראה שג'ימבו בעיקר התרגש לשיר לצד הזמר שהוא כל כך מעריץ.

עוד הגיעו: הראפר פלד שהפתיע והשתלב במדויק עם קטעי ראפ בעברית לשיריו המקוריים של מתיסיהו; עמרי גליקמן (סולן להקת התקווה 6) הגיע גם כן, וכשעלה לבמה חיבק את מתיסיהו חזק חזק והודה לו על שתמך בנו לאורך כל התקופה הזו. השניים ביצעו יחד את "אם אפגוש את אלוהים" של גליקמן בביצוע שהקים את הקהל כולו, ובהמשך גם נתנו הרבה כבוד ל-"King Without a Crown".

ההדרן המצופה כלל שלושה שירים: "Sunshine" המוכר והמצליח בטירוף, "Ascent" החדש שמביא מסר מאד חזק על האנטישמיות הגואה ו"One Day", הלהיט האופטימי שחתם את הערב, שבו הקהל פשוט יצא מגדרו וצרח את השיר בקולי קולות.

בין ביצועי ההדרן, בנו של מתיסיהו שב אל הבמה לצד שלושה ניצולים מפסטיבל הנובה, והם כולם הניפו את דגל ישראל ורקדו איתו על הבמה, במה שהיה לאחד הרגעים המצמררים של הערב. כשהכול נגמר, הם שרו "עם ישראל חי", ומשהו בפשטות הזאת - במיוחד נוכח התקופה המזעזעת הזאת - ריגש אותנו במיוחד.

על אף המעברים הארוכים בין שיר לשיר, התאורה שלא הרשימה במיוחד וכמה רגעים מעייפים נוכח העובדה שלא הכרנו את כל השירים, יצאנו מחויכים ונרגשים. מתיסיהו הגיע ליהנות והביא איתו את הדמות המיוחדת שהוא עולה איתה לבמה, כשמאחוריו המסע שהוא עבר במהלך חייו והתמיכה העצומה שלו בישראל. זה לא מובן מאליו, ואנחנו מוקירים לו תודה ענקית על כך.

"אתה מתחיל שיר עם מתיסיהו, אתה לא יודע איך זה ייגמר", אמר גליקמן על הבמה. אמר וצדק, שכן זו הייתה התחושה לאורך הערב כולו. בכלל, לעיתים הרגשתי שאני יושב במעגל ג'מג'ומים בהודו או צופה בחזרה גנרלית, ועל הכול הושרתה אווירת "שכונה" - אבל זו בהחלט הייתה חוויה.