האלבום החדש של סטטיק נקרא "להרים". חבל שבפועל הוא בעיקר מוריד

באלבום החדש שלו, "להרים", סטטיק מדבר לא מעט על אימא שלו. אז הנה משהו שאימא שלי לימדה אותי: קודם תגיד דברים טובים. לכן, את הביקורת הזו אפתח עם הדברים הטובים (ספוילר: זה יהיה קצר):

השיר "רסיסי קריסטל", שבו סטטיק משתף פעולה עם אודיה, הוא שיר נחמד. לא כיפי מדי, אבל השילוב של שניהם יפה, יש שם שורות לא רעות על אימא - ואודיה, כמובן, שרה מדהים; שיר נוסף שצד את אוזנינו מהאלבום החדש הוא שיתוף הפעולה עם נס וסטילה "פרינציפ", שבו נס נותנת אחלה בית. זהו, קוראים יקרים. אלו הדברים הטובים ב"להרים". חוץ מאלה, האלבום החדש של סטטיק פשוט מעיק, מעצבן ולעיתים אפילו קרינג'י. 

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• אודיה היא זמרת מדהימה. מההופעה שלה במנורה ציפינו למשהו קצת אחר
• עקב המצב: פרמיירה של נטפליקס בוטלה; הופעתו של עומר אדם בסכנה
• הת'ר לוקליר כבר בפנים: עונה חדשה ל"מלרוז פלייס" נמצאת בפיתוח

אשתף אתכם, שכאשר אני כותב ביקורת על אלבום, אני מאזין לו תוך כדי כתיבה על מנת להרגיש אותו. במקרה דנן, לא הייתי מסוגל. הכול בו כל כך מעצבן ונשמע כמו חיקוי של דברים שהיו פרשיים בשנת 2012. כך למשל הרצועה הראשונה הקרויה על שם האלבום, "להרים": וואו, איזה משחק מילים. הוא בא להרים, אבל גם רוצה להגיע ל-הרים. חצי מהשיר עם האפקט מעוות הקול שקנדריק לאמאר השתמש בו ב... נכון מאוד, 2012.

ואם כבר קנדריק, אז גם השיא הבא, "קיצי", מאוד מנסה להיות דרייק - אם דרייק היה כותב שירים לילדים בני 12. ראבק, סטטיק אומר שם "כיף איתך כל עוד כל לילה ננגן ונז…דקן". אוקיי, תגידו שזה הקטע שלו, להעלות ציפייה למילה ולשים אחרת - אבל זה מרגיש כאן שהוא פשוט חושש לתדמית שלו ומתעקש לשמור עליה נקיה מגסויות. כמו נימי נים באלבום השני של שבק ס', שלא שר על עשב שמעשנים כי היה מגיש בערוץ הילדים, כך גם סטטיק הוא סוג של מגיש בערוץ הילדים.