שיעור באלגנטיות: אסתר רדא השיקה את אלבומה החדש בהופעה מלאה בעוצמה ועומק

כשאסתר רדא סיימה אמש (רביעי) את מופע השקת אלבומה החדש, "Zion", בבארבי שבנמל יפו, היא הותירה אחריה את הקהל עם תחושת שפע של סאונד, נשמה, עומק ונוכחות נשית עוצמתית. ללא תפאורה, בלי וידאו-ארט או פירוטכניקה, אך עם מוזיקה מדויקת, עיבודים עשירים ולהקה שמנגנת ברמה הכי גבוהה בישראל, רדא גרמה למקום להרגיש כמו מועדון ג'אז באפר ווסט סייד בניו יורק. אפשר אפילו היה לשכוח שכולם נמצאים בארץ.

רדא, לבושה כמו אייקון שהגיעה היישר מהשבוע האופנה בתל אביב, נכנסה לבמה כמו סערה חמימה עם "My Mind", שהיווה פתיחה סולידית אך עוצמתית שהבהירה מיד שמדובר באמנית שיודעת היטב מה היא באה להגיד ואיך היא בוחרת לעשות זאת.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• המוזיקאי האהוב בווידוי מפתיע: "רוב הזמן לא הייתי ער"

• כרטיסים ב-10 ש"ח בלבד: המלצות סרטים ליום הקולנוע הבינלאומי

• התרגשות שיא: כוכבי הסיטקום שכולם אוהבים עומדים להתאחד - למען מטרה טובה

הקהל בבארבי, שהיה מגוון אך ברובו היה מבוגר יותר וקשוב, נשאב במהירות רבה מאוד לתוך הגרוב הרדאי, מה שהביא את העולם להתמלא באווירה כמעט מדיטטיבית, כזו שמחלחלת פנימה לאט-לאט. כמו כל מי שחי פה את השנתיים האחרונות, גם המוזיקאית המוכשרת עצרה רגע לפני שביצעה את "Better Days" כדי להתייחס לימים המאתגרים שעברנו – ואז נתנה ביצוע מרגש, נקי ומדויק, שגרם ללא מעט מהנוכחים בקהל ללחוש פשוט: "אמן".

אבל היא לא עשתה זאת לבד: בזה אחר זה עלו אורחים שהפכו את ההופעה לשיחת מוזיקה חיה בין דיסציפלינות שונות. השקה כהלכתה, עם הכבוד הראוי שנתנו החברים. אקו, בכריזמה המובנית שלה, השתלבה בסיום של "Trust" ונתנה ביצוע מחשמל ל"קארמה"; דניאל זמיר הצטרף ל"Party" תוך שהוא מביא איתו צלילי ג'אז חסידי נדיר דרך "נחמה ועידוד"; מאיה בלזיצמן שילבה בצורה בלתי ניתן להגדרה בין קלאסי לרוק עכשווי, בעוד שי צברי ביצע את הפופ-רוק-ים תיכוני שלו עם כל הנשמה הענקית שיש בו.

שיא רגשי במיוחד הגיע כששלושת הזמרים התאחדו לביצוע ל"Compromise", שיר שקיבל פרשנות עשירה וחיה, שהייתה כל דבר חוץ מפשרה. זה היה רגע של הרמוניה נדירה, כשכל אחד מהם הביא לבמה את עולמו, ואף אחד לא גנב את ההצגה. רק שיתוף, נשימה משותפת וזרימה מושלמת. הקהל היה מהופנט, ואיך אפשר שלא?

ללא ספק, אסתר רדא הייתה המלכה של הערב. לא מלכה מרוחקת, אלא כזו שמלאה בנדיבות ונוכחות, מלאה בצחוק ומחוברת לקהל שלה. נדמה היה שהיא לא שרה עבור הקהל, אלא יחד איתו – ובתמורה, הוא החזיר לה אהבה גדולה.

בעיניים נוצצות, בתשואות חמות ובשקט המוחלט ברגעים העדינים, זו הייתה הופעה של מוזיקאית בשלה שמרגישה בנוח בתוך האמנות שלה. מופע שהוא גם הצהרת כוונות, וגם חגיגה. לא של אגו, אלא של נשמה.